קונפליקט זוגי: פתרון בחימום איטי

אני חרדי בן 35 נשוי פלוס חמישה ילדים, התחתנתי לפני 15 שנה.בשנים האחרונות, בעיקר בגלל ההחשפות לאינטרנט, השתנתי בהמון דברים, בדעותי, השקפותי, שאיפותי, אני בן אדם אחר לגמרי ממה שהייתי כשהתחתנתי.למעשה, באופיי האמיתי אינני רואה את עצמי כלל כחרדי,אלא כדתי ליברלי.יש כמה סיבות שבגללם אני מרגיש שאין סיכוי שיהיה לי קשר של אהבה חזק עם אשתי.ביניהם, פער עצום בתפיסת העולם, אני לא יכול לשתף אותה בחוויות שלי בתשוקות שלי, אשתי היא ההפך הגמור ממני, היא מאוד חרדית קיצונית, ואין שום חוט שיכול לחבר ביננו.יש עוד כמה סיבות ודברים שמפריעים לי אצלה,אבל בעיקר, הרגשה חזקה שאני פשוט לא רוצה אותה, שלא יהיה פעם בעולם שארגיש הנאה ומשיכה אליה, אני חושב שמעולם לא נמשכתי אליה, קשה לי להזכר בכל ה15 שנה שאנו נשואים, שהיה זמן שהרגשתי ממש אהבה אליה.אני מרגיש רגש חזק שאהני לא רוצה אותה בחיים שלי, היא לא מענינת אותי, אני לא רוצה להתחבר אליה.מצד שני, כמובן שזה לא פשוט במצבי עם 5 ילדים להתגרש,וזה גורם לי לתסכול עצום, אני לא יודע מה להחליט.

אלי יקר,
מנסיוני עם אנשים כמוך, שיצאו בשאלה מהעולם החרדי, אני יודע עד כמה הקונפליקט שאתה נמצא בו קשה כל כך. בזוגיות "רגילה", הייתי אומר לך שאולי לפני פרידה כדאי לשקול יעוץ זוגי, ואם באמת המצב הוא של נתק רגשי ותרבותי, אז תמיד קיימת האפשרות להיפרד. באופן "נורמלי", אחד משני הפתרונות הללו בדרך כלל עדיף על פתרון ביניים, אלא אם הפערים בין בני הזוג אינם כל כך גדולים, והם יודעים למצוא שיווי משקל אחר, שיהיה חיובי ויועיל לילדים.אלא שזה אינו מצבך. במצבך, כפי שאתה מתאר אותו, קשה לי לראות איך אתה יכול לפתוח את צפונות לבך בתהליך של יעוץ זוגי, כפי שרצוי מאד לעשות, ולקוות שתדעו לגשר על הפערים, ולהמשיך בזוגיות שתהיה טובה לשניכם. ולכן, פרידה עבורך עלולה להיות עבורך לא רק ניתוק מהילדים, אלא גם ניתוק די טוטלי גם מיתר בני המשפחה שלך. ואני כבר לא מדבר על מה שהילדים ישמעו עליך, מה שעלול ליצור נתק משמעותי הרבה יותר מאשר כל גרושים "רגילים", אם יש בכלל דבר כזה.אני תוהה אם יש לך אפשרות להתגרש במסגרת החיים החרדים. אני מניח שאם תעשה זאת, ותמשיך להישאר "מחופש" בזמנים שבהם תהיה עם המשפחה שלך, תקבל הרבה לחצים לשידוך. זה יהיה לא קל, אבל תוכל לשמור על קשרים. מצד שני, יהיה לך קשה מאד גם לעשות את זה וגם לחפש בת זוג אחרת, שתוכל לחיות איתה. מצד שני, גם לחיות במסגרת שלך, ולמצוא לך זמנים ושעות שבהם תוכל "לברוח" לעולם אחר, זה קשה. יש חרדים וחרדיות לא מעטים שעושים זאת, אבל אני לא בטוח שזה קל יותר מאשר להתגרש ולהתחפש במפגשים משפחתיים.במילים אחרות, כך או כך זה קשה מאד. פרשתי לפניך כמה אפשרויות שאת חלקן אני מכיר מקרוב. רובן דורשות התחפשות כזו או אחרת, מה שאתה עושה במידה רבה ממילא. אבל אתה רוצה אהבה, ואתה יודע שיש לזה מחיר, ולכן הקונפליקט גדול. יכול להיות שיועיל לך "לדבר על זה", כלומר, ללכת לטיפול, ולפתוח את זה בפני מישהו מקצועי, כדי שלא להישאר לבד עם התיק הגדול הזה. ואולי. תוך כדי התהליך, יתבשל אצלך גם איזה שהוא פיתרון.(אגב, אל תתפתה לאדם אנונימי שכותב לך ומשאיר כתובת אלקטרונית - ואני מתייחס לתגובה שמישהו הגיב לך ומחקתי; לעולם אינך יכול לדעת מי זה, ואם אין כוונת סחיטה בצד השני. אחרי הכל, ההסתרה שלך היא הכרחית, ואתה לכן גם פגיע)אגב, אתה יכול לפנות גם לעמותת הילל, ולהיעזר בנסיון שלהם:http://www.hillel.org.il/

תודה רבה על המענה המפורט.אני למעשה לא רואה את עצמי כרוצה לחזור בשאלה, מינוח שנקרא בדרך כלל למי שרוצה להיות חילוני, אני אכן לא מעוניין להיות חרדי, אלא דתי ליברלי, ולכן לא נראה לי שאוכל להעיזר בארגון הלל.לגבי הנתק המשפחתי שזה יביא, מכיון שאינני מעונין להיות חילוני, על אף שמה שאני כן מעוניין להיות, זה מספיק סדין אדום בעיני ההורים שלי ,האחים שלי, אבל, יתכן שהם יוכלו איכשהוא לבלוע את הגלולה המרה.אני גם יכול לעשות את הצעד הזה בהדרגה, לא להתגרש וישר להצהיר שאני משתנה לגמרי\אפשר לעשות את זה בצעדים מדורגים, כדי שיעכלו את זה לאט לאט.

אלי יקר,
אתה צודק. זה לא בדיוק אותו הדבר, אלא שזה עדיין יכול להיות קרע משפחתי. אתה אמור להכיר את הנפשות הפועלות, ובכל זאת קשה לצפות מראש את התגובות הרגשיות ואת עוצמתן. אחרי הכל, גם המעבר מחצר לחצר יכול להיות מאד רגשי ולהיראות כבגידה, גם אם אתה נשאר בעולם החרדי. עם זאת, אין ספק שצעדים איטיים יסייעו לך לשנות דברים ולאחרים לקבל. אני מאחל לך את מידת הסבלנות, ולהם את מידת הסובלנות.