קונפליקט זוגי: אושר אישי מול זוגיות

שלום,
שמי עמית ואני נשואה לבעלי 7 וחצי שנים יש לנו ילדה משותפת בת 3.חיי הנישואים שלנו לא פשוטים כלל בכל שנות נישואינו התרכזנו בשאלה מרכזית אחת גדולה לגבי המקום בו נחיה והנושא תמיד היווה מחלוקת בינינו.שנינו ילידי צפון הארץ מאותה העיר אני עזבתי ראשונה את העיר לצורכי רכישת מקצוע והשכלה גבוהה במרכז הארץ טרם עזיבתי הכרתי את בעלי שאז היה חברי.לאחר נישואינו המשכנו לגור במרכז אני התאהבתי במקום ובאפשרויות שניפתחו בפניי בעוד שבעלי סבל מכל רגע הוא תמיד העדיף לחזור לצפון לקרבת משפחתו (שאגב אין לי שום קשר עמם) לאחר 4 וחצי שנות נישואים נולדה ביתינו והקושי בגידולה רחוק מהמשפחה הוסיף ליסוריי המצפון שהיו לי ביגלל שבעלי כל כך סובל במרכזחשבתי שאם אוותר על הכל ונחזור לעיר הולדתינו נהיה כולם מאושריםעשיתי שטות ממש ממש גדולה ועזבתי דברים שהיו יקרים לי עד מאוד ועל כך אני לא מסוגלת ליסלוח לעצמי אני מחשיבה עצמי אדם נבון ושקול איך יכולתי לפעול בכזו אימפולסיביותעזבתי את המרכז האהוב לטובת הצפון הפרמטיבי והמשעמם עבורי וכיום אני גרה בדיוק שנה בצפון ורחוקה מאוד מאוד מהאושראני מרגישה שאני מדוכאת מיום ליום יותר ויותר לא מיזמן העלתי בפני בעלי שוב את המחשבה על עזיבה פה והתחלת החיים במקום אחר אני מרגישה שאני מבזבזת את כל חיי עם המעברים הקשים האלה כל מעבר הוא משבר גדול עבורינו ביצירת קשרים ומציאת מקומות עבודה בעלי טוען שאי אפשר כך כל שנה לעבור למקום אחראני בת 30 והוא 37 אני יודעת שזה לא קל גם לי אין כעת את האנרגיות למעבר אבל איך אוכל לומר לעצמי שכאן אשאר עד סוף ימימה לעשות?

עמית יקרה,
הסיפור הוא פשוט, אבל מורכב וקשה. אומר את הגלוי והברור: יש בינך לבין בין זוגך קונפליקט ברור של אינטרסים. אף אחד מכם לא רואה את האושר שלו בזוגיות בלבד, אלא זקוק גם לדברים נוספים. אף אחד מכם גם לא צריך להרגיש "אשם" בשל כך, כי זה המצב הבריא והנורמלי בחברה המודרנית. מעניין, אגב, שהגדרת את המכתב שלך כ"משבר גיל השלושים?". האם זה משום שאת לא שלמה עם המאוויים שלך, וחושבת שחיפוש מרכיבי האושר שלך שאינם בתחום המשפחתי הם לוקסוס וגחמה שאינם ראויים?אני לא חושב שנהגת באימפולסיביות במעבר צפונה. לפי מה שאת כותבת, נהגת בהמון התחשבות ומתוך אמפתיה לבן זוגך. אלא שעכשיו את סובלת. אין פתרון פלא. ברור גם שככל שתישארו בצפון, כך יהיה לו קשה יותר לעזוב מאוחר יותר, כי הוא כבר יהיה מאורגן טוב יותר חברתית ומקצועית. את כרגע סובלת, ויתרת על הרבה דברים במרכז, ולא ברור לי עד כמה את לא נותנת לעצמך ומעצמך כדי לנסות להסתדר בצפון. לא ברור לי למשל, עד כמה את חוששת שאולי כן תסתדרי, בסופו של דבר, בצפון, ותאלצי לוותר על החלום שלך של חיים במרכז.כרגע, את צריכה לעשות את חשבון הנפש שלך. לדעת לבחון עם בן זוגך את האפשרויות השונות, כמו אולי בדיקה מחודשת והערכה מחודשת של המצב לאחר תקופה מוסכמת (אחרי הכל, גם הוא נתן לך הרבה צ'אנס במרכז), ולתת לך סיכוי להזדמנות אם לא תסתדרי בצפון. חשבון הנפש שלך הוא זוגי, שלך ושלו, של מה שהוא נתן ונותן לך, ושל מה שאת נתת וממשיכה לתת לו, ושל מרכיבי האושר שלך, במשפחה ומחוצה לה.אני מניח שהחשש שלך הוא מכך שאולי הוא לא יהיה אמפתי כמוך, בבוא העת, כשתחליטי שאת לא מסתדרת שם באופן סופי, ושהחשש שלו הוא לא רק מכך שהוא ייאלץ לוותר לך, אלא גם שאת לא תתני לעצמך את ההזדמנות הרגשית להסתדר שם. יכול להיות שזה המקום לפתיחת הזוגיות שלכם ליעוץ זוגי, כדי שייקל עליכם בעיקר את הפתיחות הרגשית, ואת התהליך האמפתי ההדדי. לזוגיות שלכם, פיתוח היכולת הזו בתנאים של קונפליקט חזק, זה הדבר החשוב ביותר כרגע.