קונפליקט בנישואין: פתרון ופשרות

היי, אני בת 25 נשואה טריה- פחות מחצי שנה.לפני החתונה יצאתי עם בעלי כ6שנים, חשוב לי לציין לפני הכל שיש לו משפחה טובה ומדהימה, אנשים באמת עם לב טוב ואוהבים אותי ללא צביעות.אבל יש לי בעיה, אבא של בעלי נפטר, (אביו היה העמוד של הבית, בנאדם חזק שניהל את הבית ללא שיתוף). אמא של בעלי אישה קצת של "פעם" אם אפשר להגדירה כך, היא לא ממש יודעת איך להתנהל עם כסף ובכלל..מאז שאביו נפטר, בעלי תפס את מקומו בבית, יש לו עוד 3 אחים. ששתיהם מהם גרים גם הם בבית אחותו נשואה גרה עם בעלה.הבעיה שלי היא כזאת, התחלתי להיות אנטית בכל הנוגע לאמא שלו, זה לא סתם אנטי, אני חושבת שיש לזה בסיס. בעלי תמיד דאג לה, במהלך כל הזמן הזה שהיינו חברים הוא היה מבזבז מלא כסף על קניות לבית ובכלל כל הבעיות שלה היו הבעיות שלו, אותי מרגיז שאנחנו כזוג חדש- בתחילת דרכנו, שאפילו מתנה לחתונה כלום לא קיבלנו ממנה אלא רק מההורים שלי, הוא צריך להמשיך לדאוג לה, משלם לה על הפלאפון, היא בחובות והוא צריך לחשוב איך להוציא אותה מהם, אפילו לאחרונה הוא התייעץ איתי האם לפתוח את החסכונות שלנו רק כדיי שהיא תסגור את ההלואה החונקת שלה ואז היא תחזיר לנו- אך לא הסכמתי.אמא שלו מאוד תלותית בו, הוא הבייבי שלה, ולא יודעת למה זה עוד דבר שנורא נורא מרגיז אותי!! עברנו לגור ביחד בשעה טובה רק עכשיו, מיותר לציין שלא הייתה ממנה עזרה בכלום רק מהורי. וזה מרגיז אותי!! או שהיא מזמינה אותנו לשבתות כל שבת!! ואני לא מוכנה כל שבת ובעלי תמיד מוצא לה תירוצים כאילו לא נעים לו להגיד לה שבסה"כ הוא רוצה להיות בבית עם אישתו. וזה כואב לי.אני מרגישה שבחיים שלו היא יותר חשובה ממני, ולפני החתונה יצא לנו דיבור שהוא אמר ש"אישה תמיד יכולה לקום וללכת, אבל משפחה לו" כאילו אני לא משפחה שלו.מאז כל דבר שקשור לאמא שלו אני מתעצבנת, ואני שונאת את עצמי שנהייתי כזאת כי באמת שבהתחלה הקשר שלה ושלי היה מעולה היא באמת אוהבת אותי מאוד היא בחיים לא תפגע בי או תתנהג אלי בחוסר כבוד.אני רוצה לשנות את זה !! אך אני לא יודעת איך, אני נשרפת מבפנים כל פעם שאנחנו רואים אותה והיא מתחילה להתייעץ עם בעלי על משהו שברור שקשור אליהם.אני מרגישה שהתחתנתי עם מישהו שנשוי למשפחה שלו שלא מוכן להקדיש את כל כולו בשבילי, אני מרגישה שכאילו הוא מרגיש שהוא מחויב בגלל שאביו נפטר להיות תמיד עם משפחתו.אנחנו כרגע ללא ילדים, מנסים..ולפעמים עולות לי ספקות אולי זה לא בשבילי כל זה?!..אשמח לקבל עזרה..

shi1234יקרה,
הקונפליקט שבינך לבין בעלך הוא רגשי לגמרי. הוא דואג לאמו, ומרגיש אחראי בלעדי עליה, ושהוא מחוייב לה. את מרגישה שהרגש הזה שלו בא על חשבונך, כועסת מאד ופגועה מאד, גם אם את לא אוהבת את עצמך כך. ככל שאת יותר מוכנה לומר לו את דעתך, כך הוא ירגיש שאת פחות בסדר, "כי איך את לא רואה את המצב הפגיע של אמו?", וככל שהוא מתנגד לך, כך את נפגעת יותר. זה מעגל קסמים שהולך והופך להיות רע יותר.הוא לא צריך וגם לא אמור "להקדיש את כל כולו בשבילך". הוא צריך להקדיש גם דברים לעצמו, והוא צריך להרגיש מוסרי והוגן ומסור לבני משפחתו המקורית, והוא אמור להיות נאמן מסור ואוהב לך, ולמצוא את שיווי המשקל הנכון בין הצרכים הללו. אני יודע שהקצנת את האמירה שלך כשאמרת זאת, אבל האמירה הזו מתסיסה אותך ומתסיסה גם אותו בכיוון ההפוך. גם את אמורה ליצור פשרות. ואולי בעיקר את אמורה להיות סבלנית. אתם נשואים חצי שנה, ויהיו לכם ילדים, וכל החיבור הזה שלו איתך של נישואים ומחוייבות הם תהליכיים. ככל שתקבלי יותר אותו ואת הצרכים שלו, וככל שתתקוממי פחות ותהיי מקבלת יותר, כך הוא ירגיש יותר מחוייב כלפייך. אלא שזה תהליך ממושך, ואני לא יודע אם יש לך הסבלנות והזמן והכוח להתמודד עם המצב הזה לאורך זמן.הדיאלוג ביניכם מתפספס, ואם את רוצה תהליך מהיר יותר - לכו לייעוץ זוגי, כדי שגם הוא ירגיש שהוא צריך לעבור תהליך, ולא רק את