קונפליקט בנישואין: איך מתמודדים?

שלום,
אני ובעלי נשואים שנה וחצי-פרק ב'שנינו הורים,לו יש 2 ילדים בגילאים 6 ו7 ולי ילדה בת 10.לפני שהתחתנו דיברנו על ילדים,ואמרנו שנראה יחד מה יקרה "אולי כן אולי לא"לא הרחבנו בנושא..אני בת 35 והוא 33,שנינו עובדים במקומות מסודרים ולא חסר לנו דבר.הילדים מסתדרים ולנו יש עליות וירידות,בעיקר מאז שהוא החליט שהוא "סוגר את הבסטה" ולא מעוניין יותר בילידם.אני כן.היינו ביעוץ זוגי,עזר חלקית,המלצתה היא שנחכה,אך הוא אומר שזה לא יקרה -לעולם!!הוא לא רוצה עוד ילדים,ואומר זה לא קשור אלי.הסברתי,שאלתי, אפילו הלך להתייעץ עם פסי להבין...הוא פשוט לא רוצה,לא אוהב ילדים,לא בא לו...טוב לו ככה,יש לו 2 משלו,אישה נחמדה,רכב חדש...מספיק....כשאני שואלת -מה איתי?!הוא פשוט אומר,שהוא הכין אותי אז ל:"אולי כן ואולי לא" וזה פשוט "אולי לא"ואם אני לא מבינה אני פשוט מוותרת עליו....מאוד מאוד מאוד קשה לי,זה גם פרק ב' וגם אני לא מבינה ולא יודעת מה לעשות.בבקשה עזרה,תודה

סול יקרה,
התחתנתם מתוך הבנה ששניכם קיבלתם את מה שרציתם, אולי. הוא: אולי לא, ואת: אולי כן. ובמצב עניינים כזה, כל עוד אתם חלוקים בדעתכם באופן נחרץ, בדרך כלל המצב הולך לפי מי שלא רוצה. יותר מזה, כפי שאני מכיר קונפליקטים מסוג זה, בעיקר כאשר הם מחריפים, הם עלולים להגיע גם להפסקת הפעילות המינית של הזוג. "כדי לוודא שלא יהיו ילדים".יעוץ זוגי בהכרח אינו מגיע כפתרון חד משמעי. כלומר, הוא לא יקבע לכם בטווח הקרוב אם ילכו לפי דרכך או לפי דרכו. מטרתו צריכה להיות לקרב אתכם מספיק כדי שתגיעו אתם לפתרון. כרגע, אינכם קרובים מספיק. את לא קרובה אליו מספיק כדי להעריך את עוצמת הקושי שלו, והוא לא קרוב אליך מספיק כדי להרגיש את עוצמת הכמיהה שלך. אתם יותר במאבק כוחות, אולי כי אף אחד מכם לא מאמין שהצד השני יהיה מוכן להקשיב לצורך הגדול שלו. לו הייתם קרובים מספיק, שניכם הייתם מוכנים לוותר זה לזו. וכפי שאת מבינה מזה, לא התוצאה היא העיקר, בטיפול, אלא היחסים ביניכם. וכשהיחסים ביניכם לא משהו, לא פלא שהכמיהה שלך הופכת להיות דומיננטית אצלך.מכאן שאין לי פתרון ברור עבורך. כלומר, רצוי שתמשיכו ללכת ליעוץ זוגי, כאשר המטרה תהיה להתקרב יותר זה לזו, ולא להחליט על ילד משותף כן או לא. ואם את לא תולה תקוות בקירבה הזו, ולא מאמינה שתתקרבי אליו מספיק כדי לוותר לו (וכנראה גם הוא לא יתקרב אליך מספיק כדי לוותר לך, במקביל...), את נשארת עם ההחלטה הלא קלה – הנישואים הללו או עוד ילד, ולא איתו.

תודה רבה על תשובתך ד"ר אורן חסון.מאז הודעתי בפורום היו התפתחויות ובעצם..זה התפוצץ.מה שלא ציינתי בהודעה הקודמת שלי,זה שהיו לנו כבר משברים בנושא ילדים לפני,ולאחר מחשבה הוא חזר אלי עם זה שהוא כן רוצה ילד ונעבוד על זה עוד שנה.נורא שמחתי.לא דיברנו על זה יותר,ואז שוב הוא היה משתנה ואומר שהוא בכלל לא רוצה ילדים ומי אמר לי שכן?!לפני יומיים,נתקלתי בתמונות של הבת שלי תינוקת,ופשוט התפרצתי בבכי מהמחשבה שלא יהיו לי ילדים,לא שיתפתי אותו אך הוא לחץ לדעת מדוע אני בוכה,ואמרתי כי אני עצובה שלא אהיה אימא שוב...לאחר מחשבה,אתמול אמר לי שהוא לא רוצה סופית,ועלי להתמודד.אני לא יכולה להתמודד ולא רוצה לוותר,זה פשוט לא יהיה פייר ואני עלולה לשנוא אותו עוד כמה שנים שכבר לא אוכל להביא ילדים.אני אישה צעירה ,התחתנתי שנית אחרי תקופה ארוכה מאוד (7 שנים) כי רציתי לבחור נכון את הבן זוג שלי לחיים...ועכשיו זה.אתמול בקשתי ממנו לצאת מהבית,שעלינו לחשוב בנפרד-אני שוקלת מאד להפרד...אני מבולבלת כואבת מאד,ומרגישה סוג של בגידה מהזוגיות...אני רואה בזה מחמאה ענקית,שלאחר 7 שנים של לבד,בחרתי אותו ועוד רוצה ילד ממנו....אשמח לקבל תגובות,אולי לאשר לי את המחשבות כי זה מתבלבל נורא...תודה רבה

סול יקרה,
ראי, לא כתבת עכשיו משהו שיגיד לי משהו אחר ממה שכתבת קודם, פרט לכך שאתם מתחפרים עוד יותר בעמדתם. אני חושב שרצית דווקא משהו שייתן לך את הפיתרון שאת רוצה, כלומר, איך לשכנע אותו לרצות עוד ילד, כך שיהיה לך הכל, גם אותו וגם ילד משותף, ואת זה לא מצאת במכתבי. לכן, אני חושב שהיה קשה לך לקבל את תוכנו, ולכן אולי לא רצית להבין אותו עד הסוף.כרגע, אני מתרשם שאולי הפגיעה שאת מרגישה ממנו, מההבנה שצרכייך אינם חשובים כל כך עבורו, היא משהו שמניע אותך רגשית לא פחות מאשר הרצון שלך בילד נוסף (אם כי שני המניעים לוקחים אותך לאותו כיוון), וכנראה שזה המצב גם להפך, כלומר, אצלו. כך או כך, אין לי ברירה אלא להחזיר אותך למכתבי הקודם. אנא קראי אותו שוב..