קבלת החלטות בזוגיות - מה עושים?

היי, קודם כל ברצוני להודות לך על היוזמה המבורכת של פורום זה, אני ובן זוגי בני 27 בזוגיות של 6 שנים זוגיות אשר ידעה עליות ומורדות, שנינו לא קלים ואף עברנו פרידה משמעותית בשנה שעברה והחלטנו לחזור לאחר 3 חודשים בנפרד. החצי השנה הראשונה של חזרתנו הייתה מושלמת הייתי מאושרת טיפלנו בבעיות מהשורש אך לצערי המצב מדרדר.. בן זוגי נורא בעייתי הדבר הכי קטן בעולם מפריע לו הוא הולך צעד ענק אחורה ונהיה לא תקשורתי ומרוחק, בשל כך שאני בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וכעת בעיצומו של התואר השני אני כן משתדלת לגשת ולדבר אליו בצעדים חכמים ורציונאלים. אנחנו גרים יחד כחצי שנה ואני מרגישה פשוט אוויר בקושי מדברים לא יוצאים לא מתקשרים אני כל הזמן בוכה , רציתי לחתוך את זה ואני לא מסוגלת כי אני יודעת מה הוא יכול להעניק לי, קשה לי המחשבה שאין לי זוגיות טובה. אני לא אוהבת להשוות ומודעת שזה גרוע ליחסים אבל אני רואה מהצד מהי זוגיות טובה ויודעת מה היה לי. אני פשוט לא מקבלת כלום. ושאני מדברת עימו על כך הוא רק עושה צעד אחורה אבל מנגד לא מעוניין לסיים את הקשר. ראוי לציין שבן זוגי מאד חכם ומודע לעצמו , מבחינתו כל צעד שהוא עושה הוא נכון וראוי,ראוי לציין שהוא סיים את לימודי ההנדסה ועובד לראשונה בתחום ומאז הוא עוד יותר נהיה לחוץ ואני באמת משחררת ונוחה אבל די רע לי למה בגיל שאני אמורה להיות הכי מאושרת אני פשוט ממורמרת ועצובה אך מנגד לא מצליחה ומסוגלת לוותר. מה עליי לעשות ? אני יודעת שהוא מסוגל להיות מקבים שיכול להיות לי טוב איתו אבל כרגע המצב רק ממשיך להדרדר. אני מודעת שיש חוקים בעלילה אבל ניסיתי לספר את התמונה על קצה המזלג . אשמח לעצה . תודה מראש

שרונה יקרה,
נדמה לי שאת בעיקר מתקשה בקבלת החלטות. לפחות בעניינים חשובים שכאלה. נראה לי שאת יודעת מה נכון לעשות, ומתקשה לעשות את זה. אולי בגלל שקשה לך רגשית להתנתק, ואולי בגלל שכבר השקעת שש שנים בקשר, חלק נכבד וחשוב מחייך, ובניתוק יש תחושת כישלון אישי שאת מנסה להימנע ממנה, ולכן אולי עוד לא מוותרת, ואולי משום שאת אומרת לעצמך: ומי מבטיח לעצמי שבקשר הבא לא אמצא את עצמי לאחר שש שנים באותו המקום בדיוק? ואולי את חוששת ממה שגילית במהלך שלושה חודשי הפרידה שלכם, שזה אולי שקשה לך בלעדיו, ושזה אולי ההכרה שלוקח זמן למצוא מישהו מתאים אחר. ואולי את חוששת שהזמן לוחץ, ושאין לך את הזמן לבחור כמו שצריך ממילא, אז אולי מוטב להיות שם, ולנסות לתקן. וכפי שאת רואה - זה לא ממש הולך. ואולי את חוששת שאת דורשת יותר ממה שכלבן זוג יוכל לתת, ומכך שאת מרגישה שגם את לא מושלמת בזוגיות (ואלו דברים שלא כתבת עליהם, ולכן אני לא יודע מה את חושבת על החלק הזה), ושבגלל זה תמצאי את עצמך באותו המקום בדיוק גם בהמשך.המצב הנוכחי הוא רע. את יודעת את זה. אני לא בטוח שהוא מבין עד כמה זה רע לך. עם כל החוכמה של בן זוגך, והמודעות העצמית שלו, יש פער בין אלו לבין המודעות שלו של מה שבאמת עובר עליך, אם בגלל שהוא לא רגיש מספיק, אם בגלל שאת לא יודעת להעביר אליו את הדברים באופן שבו הוא יוכל להקשיב ולגלות אמפתיה והבנה, ואם בגלל שהוא לחוץ מאד ולא פנוי להקשיב לצרכים שלך, ואולי בגלל שהוא כועס כי הוא חושב שאת מגזימה (כתוצאה של האפשרויות שהזכרתי קודם). אם חשוב לכם להמשיך ביחד בכל זאת, בגלל הדברים הטובים שיש ביניכם, ואם אתם מבינים שכך לא תצליחו להתמיד, אולי יהיה לכם חשוב מספיק לבקש סיוע מקצועי וטיפול זוגי. כדי לשפר את התקשורת ואת ההבנה ההדדית, כדי שהוא יקבל ויהיה אמפתי ללחצים שלך (שהם החסכים במישור הזוגי), כדי שאת תקבלי ותהיי אמפתית ללחצים שלו (קיומיים, מקצועיים), ואולי גם כדי שתלמדו שניכם להתמודד עם הלחצים, ולמתן את הלחץ על הצד השני.אם לא, אני חושב שאת נשארת לבד במערכה, ותצטרכי לחשוב היטב מה טוב לך. לך באופן אישי.