יחסים עם ילדים: איך לקבל את בן הזוג

אני גרושה עם שני ילדים ויש לי חבר מזה שלוש שנים.לחברי שתי בנות בגיל 20 , נראה לי שחברי שבנותיו הם כמעט כל המשפחה שיש לו משקיע ביחסים עימם את כולו ...ונמצא עימם בקשר אדוק.לפני כשנתיים החבר שלי הבטיח שניסע ביחד לחו"ל , הייתי במצב שהרגשתי שאני זקוקה מאוד לנסיעה הזאת, גם עבור היחסים ביננו וגם נפשית, ולמרות זאת לבסוף לקח את בנותיו לחו"ל, והסביר לי (די בצדק כך נדמה לי) כי יהיה לו קשה לפצל את תשומת ליבו ביני לביניהן בטיול, וכי לנו יהיו הזדמנויות נוספות ואילו בנותיו יגדלו ואולי לא ירצו לנסוע עימו יותר.באותו זמן לקחתי קשה את העניין , היה לי נדמה שנעשתה קנוניה נגדי, וגם לעכל את העובדה שהן חשובות יותר ממני... הראתי לו את ריגשותי בנוגע לכך, דבר שהפריע לו, כמו כן נהיה לי קשה לקבל אותן ואף להיות בנוכחותן (אפילו שניסיתי לא להראות לו כי ידעתי שזה לא הוגן מצידי) בלי להתעצבן מהיחס האובססיבי שלו כלפיהן. פשוט סבלתי רוב הזמן ממתחים.למרות אהבתי הרבה אליו עזבתי אותו ... ואחרי ארבעה חודשים הסכמתי לחזור אליו. אך הנסיעה עם בנותיו עדיין לא מרפה ממני ... לפני כמה חודשים הוא הבטיח לנסוע עימי, לבסוף לקח את ביתו לחו"ל... מאחר ולא היה לו כסף להשקיע בנסיעה נוספת נאלצנו לנסוע עימו ועם ילדי לטיול במתכונת שונה שהמימון לכך היה קל יותר.אולי בגלל האכזבה שלי כעת אני מעדיפה לנסוע לבד, להיות יותר לבד וגם לא לגור עימו כפי שגרנו יחד לפני שנפרדנו, אולי בגלל היחס והקירבה ההדוקה שלו לילדות אני מעדיפה לשמור יותר על מרחק. (אני לא יכולה לראות איך הוא מפנק אותן בלי להתעצבן)כעת אנו מתראים שבוע כן שבוע לא, מדברים כל יום ארוכות בטלפון, אני מרגישה שהוא אוהב אותי המון, משקיע המון בילדי, אכפתי בנוגע לחיי, עוזר לי בכל מה שהוא יכול...משתף אותי בכל, מתייעץ בכל..האם זאת אולי המתכונת לחיי זוגיות מוצלחים למעיין אבא כזה שכל כך קשור לילדיו? כלומר לא לגור עימו, ולא לראות את בנותיו. אולי יהיה לו טוב יותר לבלות יותר עם בנותיו ללא הלחץ הנפשי שלי בגלל שקשה לי עם זה...כמו כן עלי לציין שלאחר שעזבתי אותו הפגיעה שלו הייתה כל כך קשה מכך שהוא מפחד שאעשה זאת שנית ולכן גם מצידו לא ימהר לעבור לגור עימי.

רווית יקרה,
את מתקשה להשליך מהיחסים שיש לך עם ילדייך, אל היחסים שיש לחבר שלך עם ילדיו. אבל אולי את שונה ממנו, ומוכנה להקריב יותר למען הקשר שלך עם החבר שלך מאשר למען הקשר שלך עם ילדייך.את צריכה לקבל אותו כפי שהוא, שהקשר עם בנותיו הוא הקשר הראשון שלו, או לא לקבל אותו בכלל. זה מה שהוא. אם זה לא מתאים לך, חפשי קשר אחר. אני מבין את המאבק שלך, כי את רוצה יותר ממה שיש לו. אבל הוא לאיכוללתת לך יותר מזה, כי הקשר שלו איתן חשוב לו יותר מאשר קשר עם בת זוג. הבחירה נשארת שלך, כי עושה לי רושם שהוא מאד רוצהגםבקשר איתך, אבל לא על חשבון הקשר איתן. זה מה שהוא. קחי את זה בשלמות, או ותרי עליו. אבל אם את לוקחת אותו ומקבלת את הקשר, למדי לקבל את זה. ואם קשה לך ואת רוצה בכל זאת, אולי כדאי שתלכי לטיפול שיעזור לך. אם כי, לו היית שואלת אותי (ובעצם, שאלת אותי), הייתי הולך במקומך ליעוץ זוגי, ולא לטיפול אישי. אבל לא מתוך ציפיה לשנות אותו, אלא מתוך ציפיה ללמוד איך לקבל אותו כפי שהוא. ובתהליך של יעוץ זוגי, יוכל גם בן זוגך ללמוד איך להקל עליך,למרותשבנותיו חשובות לו כל כך.

תודה על התייחסותך, את החשיבות של הקשר עם משפחתו הפנמתי, לכן גם כתבתי לך שאני מעדיפה לנסוע לבד, גם כדי לא להפגע פעם נוספת וגם כדי לדעת לבלות בלעדיו.יחד עם זאת הייתי רוצה למקד את השאלה ב - האם רצוי בשלב זה לגור ביחד או לא, כי נראה לי שכאשר אני לא גרה עימו העימותים עם בנותיו קטנים יותר... (בשלב זה הן לא יודעות שחזרנו).תודה על תשובתך כי העניין מציק לי מאוד.כמו כן מאוד הייתי מעוניינת שתפרט לי למה אתה מתכוון כשאתה אומר: לדעת לקבל לדעת להקל?

רווית יקרה,
לקבל ולהקל = הצורך של שניכם הוא שאת תלמדי לקבל אותו, על הקשר שלו עם בנותיו, והוא אמור ללמוד להקל עליך.לגבי השאלה אם לגור ביחד, הרי ברור שכאשר את לא גרה איתו יש פחות עימותים עם בנותיו. אם לא תהיי איתו בכלל בקשר, לא יהיה עימות אף פעם. האם בגלל זה תיפרדי ממנו? ולכן, זהו דבר שאת צריכה לתאם איתו, וללמוד לעשות זאת כך שהחיכוך עם בנותיו יהיה מינימלי. העזרי בחבר שלך כדי למצוא את שביל הזהב, ובקשי ממנו שאם הוא מחליט על עמדה מסויימת, שתהייה זו עמדה ריאלית ועקבית ביחס למה שהוא יכול לעשות אל מול בנותיו. שלא יחליט מה שהוא לא יכול לבצע, כי השינויים בהחלטה ובדעות הללו מפריעים לך.