צעקות במריבות: מה המשמעות?

שלום
לך ד"ר חסוןאני אמא לשני ילדים ואישה לבעל מקסים, נשואים כבר 6 שנים. יחסינו הם בסהכ בסדר ואנחנו מאד אוהבים.שאלתי היא איך להתמודד עם התנהגות מסויימת של בעלי שצצה במצבים ספציפיים ואינה מקובלת עליי.לעיתים שהוא לא מסכים עם משהו הוא נוטה לצעוק. שמתי לב לכך שזה קורה בעיקר שהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה, ממש כמו ילד קטן (אתן דוגמאות כדי שתוכל להבין את התמונה הכללית: 1. למשל אם אני לא מסכימה להוציא סכום גדול על טלויזיה ומעדיפה טלויזיה פחות יקרה, 2. למשל אם ביום שהוא אוסף את הילדים ואני עד מאוחר בעבודה וידעתי שלאחר שאני חוזרת הוא צריך לחזור לעבודתו כדי להשלים את החסר ולא קבענו שעה שאני חוזרת הוא יכול להתעצבן ולצעוק בטלפון "איזה חוצפנית!! אנשים מחכים לי בעבודה..." בעוד שבכלל הוא לא אמר לי שישנה שעה ספציפית שהוא צריך לחזור ובבוקר אף אמר - "תחזרי מתי שאת רוצה אבל תקחי בחשבון שאני צריך לחזור היום אחרי שאת חוזרת").הוא לא מבין שאם הוא לא יצעק אני גם יבין את דבריו...בעבר הייתי צועקת חזרה (מההיעלבות) וזה היה מוביל לעימותים גדולים. היום אני לא צועקת (לקח לי די הרבה זמן ללמוד לעשות זאת) כדי לא להוביל לריבים. לעיתים אני "מחליקה" ולעיתים אני עושה "פרצופים" (תלוי בחומרת הצעקות). הפרצופים וגם ה"החלקות" לא גורמים לו להתנצל אך לדעתי הוא כן מבין שהוא טועה. לאחר כמה שיחות אף הבנתי ממנו שהוא יודע שהוא לא בסדר ושהוא צריך לעבוד על זה. כאשר הוא מתעצבן הוא שוכח את זה ובעצם "עושה מה שבא לו".איך גורמים לו להבין שהוא חייב להפסיק לצעוק?האם אני צריכה לעשות מעשה קיצוני כדי לגרום לו להבין זאת?האם אני צריכה להאשים את עצמי שהבאתי את יחסינו למצב שהוא מרשה לעצמו לצעוק עליי?האם (ואני מקווה שהתשובה תהיה שלילית...) עליי לספוג זאת?

החלטתי כן לומר זאת ולו רק בשל העובדה שזה יתן לך תמונה כוללת יותר -אני אותה ארהבית שהתיעצה איתך לפני כחודשיים שלושה. פשוט מאז אני כבר לא ארהבית יותר... כי חזרנו. בעניין הקודם שייעצת - עברתי שינוי של ממש ואני מרגישה בן אדם בוגר יותר תודות לך. גם יחסינו מאד השפרו בעיקבות כך. רק נותר הדבר הזה שפירטתי בהודעה קודם....

סקרנית יקרה,
ראשית, אני רוצה לומר שאני מתרשם מאד מהאיפוק שלך. ו... אני גאה במהפך שחל בך בעקבות ההתכתבות הקודמת שלנו. חשוב מאד לראות שזה עובד. אבל בואי ונשוחח רגע על צעקות:לצעקה יש משמעות תקשורתית. היא מגדילה את מחיר התקשורת הן לצועק והן לנצעק. נסי פעם לצעוק, ותרגישי את השרירים של הגוף שלך נמתחים מייד. זו חלק מפעולת הצעקה. הגוף הופך להיות מוכן לפעולה. יותר מזה, נסי למדוד את הדופק שלך, ואחר-כך לצעוק במשך דקה, ולמדוד שוב את הדופק. הוא עלה באופן משמעותי. המטבוליזם של הגוף עולב בעת הצעקה. אדם צועק מודיע לך שהוא מוכן גם לפעולה פיזית, בין אם הוא יבצע אותה ובין אם לאו. כלומר, הוא אומר לך שהוא אינו מוכן לוותר בקלות. זוהי עליית מדרגה בעת מריבה, שאינה אומרת לצד השני "אני צודק יותר" או "הנימוקים שלי משכנעים יותר" – כי היא אינה מתייחסת לצד הקוגניטיבי של הויכוח. הצעקה עוסקת בכוונות, לא בתוכן. היא מודיעה לך שהאדם אינו מתכוון לוותר בקלות על הצד שלו.אלמנט אחר, אגב, שקיים בצעקה, היא הפומביות: צעקה מכניסה לויכוח גם את השכנים. כלומר, הנכונות שגם אחרים ישמעו את הויכוח, גם היא מכניסה תוקף לצעקה, כי הוא אומר, כשהוא צועק, "לא אכפת לי מי ישמע" ואולי אפילו "אני מוכן להתחייב עכשיו בפני כל מי ששומע, שאני לא מתכוון לוותר". ומחוייבות פומבית מחזיקה יותר מים. כך שבשני המקרים, הצעקה עוסקת בכוונות ולא בתוכן.מכאן את מבינה שכאשר הוא צועק, הוא מעביר את הויכוח מפסים של דיון ענייני, לאמירה שהוא מתכוון להלחם על שלו, בלי שום קשר למה נכון ומה לא. ואדם עושה זאת לא פעם, כאשר הוא מבין שהוא לא יצליח לשכנע בנימוקים הגיוניים, בין אם משום שאין לו כאלה, ובין אם משום שהצד השני אינו מוכן לשמוע נימוקים הגיוניים (ושנינו יודעים שגם זה קורה).את לא צריכה לעשות מעשה קיצוני. כפי שאת אומרת, ובהתנהלות השקטה יותר שלך היום, הוא מבין שכאשר הוא עושה זאת, הוא מתנהג באופן חריג לזוגיות "החדשה" שלכם. וטוב שכך הוא מבין. את צריכה עכשיו להמשיך ולתעל את הזוגיות החדשה שלכם לכיוון הנכון. כאשר הוא מרים את קולו, נסי להגיד לו בקול שקט ש"בוא ונדבר על זה פעם אחרת, אני מוכנה לדבר על זה, אבל לא לריב על זה." ואפילו: "אני לא מסכימה אתך, אבל אם זה כל כך חשוב לך, עשה מה שאתה רוצה." – וגם האמירה האחרונה הזו, שהיא לכאורה ויתור, אם תעשי אותה נכון (זוכרת? – לומר בשקט, ורק פעם אחת), תביא אותו בסופו של דבר, לשיחה נוספת איתך, ממקום רגוע יותר. אולי לא תמיד, אבל בהדרגה, יותר ויותר. כי כשהוא צועק, הציפיות שלו הן להסלמה של הויכוח גם מצידך, וכאשר את יוצאת מהמשחק, הוא מרגיש לא טוב עם ההתנהגות שלו, כי החריגות שלה בולטת. אז פה ושם גם את תלמדי מזה שויתור על דברים נורא חשובים לו אינם בהכרח סוף העולם עבורך, והוא ילמד שהוא מרגיש שלא בנוח לפעול כנגד רצונך, ובעיקר כאשר את כל כך בסדר איתו.

שלום
לך שובאני שוב מתרשמת מאד מתשובתך ובעצם - עלית בדיוק על הסיטואציה.כשכתבת "כשהוא צועק, הציפיות שלו הן להסלמה של הויכוח גם מצידך, וכאשר את יוצאת מהמשחק, הוא מרגיש לא טוב עם ההתנהגות שלו" - זה בדיוק מה שקורה, פשוט לא ידעתי אם זה נכון להמשיך ולהבליג כי באיזה שהוא מקום יש לי תחושה של "אם תרשי לו - זה יחמיר". בעצם - ידעתי את מה שכתבת אבל לא ידעתי אם להאמין לעצמי. עכשיו שאני מקבלת את החיזוק ממך אז יש לי גושפנקה מסויימת להמשיך. הגושפנקה השניה הגיעה היום בבוקר לאחר שבעלי אמר לי "אני לא רוצה שנריב - למה את עושה לי פרצופים?" ועניתי "אני לא רבה איתך, אתה זה שצועק. ושתדע שאני עובדת מאד קשה כדי לא לצעוק בחזרה. לדעתי אתה היית צריך להתנצל על התנהגותך לפני יומיים" ואז להפתעתי הענקית הוא לא הגיב וזה היה שתיקה כהסכמה...רק שאלה אחרונה - האם שתיקתי יכולה להתפרש כחולשה (למרות שאני מרגישה שזה חוזק ענקי) בעיני בעלי ? אני לא מוצאת את התשובה למדוע השאלה הזו מעסיקה אותי המון. האם זה רק עניין של אגו שלי? ואם כן, אז לאגו כזה יש מקום כאן?

סקרנית יקרה,
כאשר את מרגישה שזה חוזק ענקי, תאמיני לי, זה חוזק ענקי. שפת-הגוף שלנו היא כלי שמשדר את מה שאנחנו מרגישים. תחושת האגו שלך לפעמים מזייפת, ולוקחת אותך למקום לא נכון. תני לתחושת האגו שלך מקום דרך התובנות החדשות של בן זוגך. כשזה יגיע, תדעי שהשגת משהו, והאגו שלך יהיה מסופק הרבה יותר מאשר כאשר תגיבי בחוסר סבלנות.עם זאת, אני בעד לומר לו באופן שקט את מה שאת מרגישה. לא לעשות פרצופים. כן להגיד לו שהצעקות שלו פוגעות בך, ולומר לו בדיוק מה שכתבתי לך במכתבי הקודם – בקול שקט, שתדברו על זה שוב כשאפשר יהיה לדבר על זה ולא לצעוק על זה, כי את לא מוכנה לנהל דיון באופן הזה. ואם הוא ממשיך לצעוק, להגיד לו שיעשה מה שהוא רוצה, אם זה כל כך חשוב לו. ולצאת מהויכוח הקולני. זה תקציר של מה שכבר כתבתי לך. קראי זאת שוב.