צורך ביחסים: מה לעשות?

שלום,
אתה יודע, ברגע שאני מתחילה לכתוב, והתחלתי כבר כמה פעמים, אני מתחילה לבכות. ביום יום אני מדחיקה את המחשבות וחייה את הרגע, אבל אין רגע שאני לא חושבת על מה שקורה איתי.התחתנתי לפני שנה וקצת, עם מישהו שמבוגר ממני ב-10 שנים (אני בת 28). שנינו היינו נשואים פעם, ללא ילדים. התגרשתי כדי להיות איתו, ולמרות שאני יכולה למנות עוד עשרות סיבות למה מערכת היחסים ההיא הסתיימה - הסיבה העיקרית היא שהתאהבתי אז במישהו אחר.אני באמצע חודש שמיני, ומאוד מחכה ומתרגשת לקראת העתיד לבוא. בעלי פתח לא מזמן עסק עצמאי, עובד טוב, מרוויח.אבל כל הזמן לחוץ, כועס, מתוסכל... ממה? לא יודעת. כל יום יכול להיות משהו אחר - הפקס לא עובד, הטלפון לא מפסיק לצלצל, אין לו זמן, איתי אי אפשר לדבר כי נשים בהריון מאבדות את הצפון וכו'. התלונות על זה שאין כסף לא נפסקות, למרות שהוא מרוויח יפה, גם אני, וההוצאות מתחלקות בינינו - לכל אחד חשבון משלו (כך הוא רצה), וכל אחד משלם את מה שהוא צריך. אז מה הבעיה - אני לא יודעת.אני בהריון בכלל לא מתפנקת, אבל מרגישה לבד. הוא מוציא עליי את כל הכעס והתיסכול, אף פעם לא שואל לשלומי, כאילו אני מטרד או אוויר, במקרה הטוב.ואני מוצאת את עצמי חושבת, שעדיף לי להיות לבד, ולגדל לבד את הילדה, מאשר להיות מתוסכלת, להרגיש רע רוב הזמן ולחכות לדקות של חסד מצידו.כשניסיתי לשאול אותו מה מציק לו - אמר לי שאני סתם עושה פיל מזבוב, ואני השתניתי, וסתם מחפשת סיבה לריב.אז הגעתי למצב שאני חוזרת הביתה מהעבודה, יושבת בחדר אחר ומחכה שהיום ייגמר. ומרגישה לבד, אין לי עם מי לדבר, הבן אדם שאהבתי - מתרחק ממני, פוגע בי, ולא נראה לי שהוא מודע לזה...אז מה אני אעשה????תודה

מירי יקרה,
עצוב. יכול להיות שהוא מודע לזה, ויכול להיות שהוא טרוד בענייניו ומעדיף שלא לראות את הצורך שלך ביחסים. וגם יכול להיות שההורמונים אצלך מעצימים בך עוד את התחושות והצורך הרגשי.אם את רוצה לשנות, את צריכה לשוחח איתו לא מתוך תלונה, אלא בכך שתנסי להסביר לו שלבד לך, ושאת רוצה להיות איתו, ושאם הוא לא רוצה גם כן להיות איתך, שרק יגיד לך. ואם הוא לא מבין, מותר לך לאיים בעזיבה, אבל רק אם את באמת חושבת שעדיף כך, ולהציע לו, בה בעת, אלטרנטיבה חריפה פחות – יעוץ זוגי – גורם שיכפה עליו להבין שיש בעיה, ויעזור לו ללמוד להקשיב ולהבין מהי, ואיך להתקרב אליך שוב.