לחץ מיני: גברים וסקס לא רצוי

שלום
אני בן 32, עובד בחברת שיווק רשתי ונשוי כשנתיים וחצי עם תינוקת קטנה.לפני כשנה החלו דיבורין בעלי אופי מיני עם מישהי מהמשרד. היא מבוגרת ממני בערך בעשור, ככל הנראה לא מרוצה מחייה האישיים. בשיחות הפגינה תיאבון מיני בריא, בקיאות בעולם המיני וליברליות וזה הפך עם הזמן לפלירטוטים מאוד בוטים. בשיאה של הסיטואציה התקיים מפגש קצר בחדרה במשרד בשעות המאוחרת, שם התקיימו יחסים לא מלאים. בעקבות לחץ שחשתי לאחר שזה קרה, סיימתי את הנושא כבר למחרת וחשתי חרטה. שנה לאחר מכן, הסיטואציה קרתה שוב - ושוב אותם הדברים. אין בי אפילו רצון לנשק אותה, אני לא נמשך אליה, מקבל את מה שרציתי והולך. אך לצערי התדירות עלתה ואחת לשבוע מאז אותה הפעם, אותה הסיטואציה מתרחשת, כבר 4 או 5 פעמים. כל פעם מגיע לסיפוק, מתלבש והולך. אין לי תחושת חוסר בבית מבחינה מינית ואני אוהב את אשתי מאוד. לא יכול לחשוב על עצמי כעל טיפוס שבוגד, אבל הנה... אני מחפש עצה - איך להפסיק עם זה ? מלבד הנושא הרגשי, גם הסכנה יחסית גבוהה - אנו עובדים באותו המקום ולא צפויים להפסיק בו בזמן הקרוב.

אלדד יקר,
נדמה לי שאתה לא מנסח את השאלה נכון. כי זה לא שאתה מתפתה ולא מצליח לעצור את הפיתוי כי הוא גדול ממך, שעליו הכותרת 'בגידה' מרמזת. נראה לי יותר שאתה חלש מכדי לעמוד בלחץ. האם אתה עושה את זה כי אתה גבר ולכן לא יכול לסרב לסקס?- אולי כדאי שתקרא את המאמר שכתבתי לא מזמן על גברים שמרגישים שלא יכולים לסרב לסקס לא רצוי.האם גם אתה מרגיש שמעמדך ייפגע אם תסרב? ובעיני מי בדיוק? מהו הלחץ החברתי שאתה לא מצליח לעמוד בו? - אתה חייב לאפיין אותו, לעשות עם עצמך סימולציות של התמודדות ושל הצבת גבולות, ולבצע אחר כך.בדיוק כשם שנשים לומדות לעצור ולבלום הצעות ולחצים לקיום סקס לא רצוי, כך גם אתה צריך. אם לוחצים עליך, אולי קשה לך לראות זאת כך, אבל אם אתה באמת לא רוצה ועושה זאת לא בגלל פיתוי מיני אלא בגלל לחץ חברתי, הרי זוהי הטרדה מינית האסורה על פי חוק. העובדה שעשית את זה בעבר מרצונך, אינה מקלה על העניין, היא רק מגבירה את היכולת לסחוט אותך. לכן, מכריחה אותך להיות חזק יותר בהתמודדות מול האשה הזו, ובעיקר - חזק מול עצמך כדי להשיג לעצמך את חופש הבחירה. איבדת אותו, ואתה צריך ללמוד להיות חזק ואסרטיבי יותר. אתה לא חייב להילחם, אגב, ולאיים, כי רצוי שזה ייגמר בשקט מבחינתך, אבל אתה יכול להפסיק את זה מבלי להשאיר פתח להמשך בעתיד.ואם קשה לך, אולי נכון שתלך לטיפול קצר מועד, כדי ללמוד איך להתמודד ומה לומר ואיך לסיים קשר לא רצוי.

ראשית אני מבקש להודות לך על ההתייחסות המקיפה.אני רוצה לחדד את שאלתי לאור תשובתך. אני פשוט לא מצליח לעצור את עצמי. בפגישה אגבית איתה באחד החניונים אני שולח ידיים ומלטף ויודע שמבחינתה מותר לי. אני מבקש ממנה שתשלח תמונות מעניינות ולוקח שוב ושוב סיכון. לא רוצה לברוח לקלישאה אבל זה ממש כאילו פועל בקרבי "מוח נוסף" ונפרד לחלוטין. כאדם, הייתי רוצה להוית הטיפוס שלא בוגד מעולם ושומר נאמנות לאשתו וילדתו . אך מגלה כי הדברים מתקיימים במקביל - אוהב את אשתי אהבת אמת, ועדיין מתפתה למשחקים אסורים. אני חושב שאני מחפש ייעוץ כיצד לעצור את זה נקודתית וכיצד לעצור את זה לתמיד - ולא רק לשבוע, חודש או שנה.

אלדד יקר,
טוב שהמשכת להבהיר את עצמך. אתה מרגיש מפוצל בין דחפים ורצונות, כאשר אתה דוחק בעצמך ללא רצונות של אלדד השפוי והערכי, ללכת אחר דחפים מיידיים, שאפילו הם, המיניים המופנים כלפי מי שאינך באמת רוצה, גורמים לך להרגיש חסר שליטה, גם ללא הצד הערכי שבזה.אני חושב שנכון לך ללכת לטיפול. כפי שאתה רואה, זה לא משהו שאגיד לך מילה שתנער אותך, אם כי אולי אתה זקוק לזה. לא בגלל שזו מילה שיפוטית וערכית, שאני לא יודע אם תשכנע אותך, אלא לעובדה שאתה יוצא לעצמך משליטה, שזה כשלעצמו לא בסדר כי אתה לא בסדר כלפי עצמך, עוד לפני שאתה לא בסדר כלפי אחרים. העובדה שמותר לך, גורמת לך לחופש, אולי גם לתחושת שליטה - במישהו אחר, שיש בזה תחושה משכרת (וגם משקרת, שכן היא זמנית - ברגע שהיא תרצה, היא כנראה תוכל להפסיק את זה, ואולי היא מרגישה שליטה בך באותה מידה), אבל אתה מאבד תוך כדי כך את השליטה על עצמך, ועל היכולת לבנות בעצמך את מה שהיית רוצה להעריך בעצמך. אתה צריך להבין זאת טוב יותר, כדי לדעת להתגבר על זה, ולדעת להוביל את עצמך להתנהגות שתהיה מוכן לקבל ולהעריך, ודרכה להעריך את עצמך יותר. אני ממליץ לך ללכת לטיפול, אלדד, וללמוד לאסוף את עצמך.

ד"ר אורן תודה על המענה.אשמח להבהרה כיוון שמעולם לא הייתי בטיפול - האם לחפש פסיכולוג ? פסיכיאטר ?

אלדד יקר,
כשאני מדבר על טיפול, אני מדבר על תהליך של פסיכותרפיה, לא פסיכיאטריה.תקבל תהליך פסיכותרפי מתאים אצל מי שהוא פסיכולוג קליני או למד פסיכותרפיה גם אם הרקע שלו הוא אחר, כמו עבודה סוציאלית. מבחינה עקרונית זה אותו הדבר. וכל עוד לא מדובר במחלת נפש מורכבת, גם אני כשיר לכך (אני עוסק והוכשרתי לעסוק בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שזו אחת משיטות הטיפול הפסיכותרפי, יש לי רקע נוסף ומעמיק בפסיכולוגיה אבולוציונית, והייתי מרצה אקדמאי לתקשורת בין אישית, אבל לא הוכשרתי ואני לא עוסק בהפרעות נפשיות קשות). כך שזה פחות או יותר הכיוון של מטפלים שאתה מחפש. אתה לא צריך פסיכיאטר בקצה אחד של הספקטרום (אלא אם הוא עוסק גם בפסיכותרפיה), וגם לא מאמנים, בקצה השני של הספקטרום (כי אין להם כישורים פורמליים לעסוק בטיפול, כלומר, בעולם הרגשי).