פתרונות לקונפליקטים בזוגיות

השבוע חמותי וחמי הלכו איתנו לבחור חדר לתינוקת העתידית. כשהגענו לביתי הם התחילו לאמר את המיטה הזאת תעבירי לשם השידה לא יכולה להיות מתחת לחלון והמיטה של התינוקת. וכהנה וכהנה בקיצור כבר סידרו את החדר לפי רצונם.. בעלי לא אומר כלום ועוד אמר כן, את המיטה נעביר לחדר השני. זה כבר מספר שנים ובייחוד בשנתיים שאנו נשואים שאני סובלת ממעורבות יתר. ובעלי לא מגיב ואני מרגישה לבד. וחוששת מה יקרה כאשר התינוקת תגיע שהיא תבוא וכל פעם תאמר לי מה צריך לעשות.. בעלי רואה אותם 2-3 בשבוע פרט ליום שישי שהם כל פעם מתקשרים אתם באים ולפעמים בעקיפין נותנים לאח הקטן לשאול. ואם לא היינו שם ששי בעלי חש צורך להיות שם ביום שבת. הדברים כל פעם חוזרים על עצמם אותם שיחות. ולי כבר נמאס. אני את משפחתי רואה אחת לחודש בערך כי הם גרים רחוק ממני אבל יש לי דודה שגרה לידי ואנחנו מאוד קרובות אבל, אחת לשבועיים שלושה אני קופצת מתראים מקשקשים.. אני מרגישה חנוקה ממשפחתו ולבעלי נראה שאני פשוט לא רוצה אף אחד ולא אוהבת אף אחד. ואני לא יודעת אייך להסביר את הבעיה לבעלי . ולהבין שמשפחה זה חשוב ואנו בונים משפחה משלנו והוא כבר לא גר בבית הוריו. למשל: הוריו יתקשרו אליו בוא תיקח אותנו מפה לשם וכו''.. בעלי עוזב את האוכל והולך. ואני משתגעת. מה עושים?

מירב יקרה,
יכולים להיות כמה פתרונות, ואף אחד מהם לא קל. אציע לך אחד: פתרון העבודה הקשה. שלך, כמובן. היא קשה לא משום שהיא לא מהנה, להפך. היא קשה כי היא דורשת ממך לקחת פיקוד על הזוגיות שלך. אבל היא גם לא דורשת ממך מאמץ של יותר משלוש-ארבע שעות בשבוע של מחשבה, של חיפוש אינטרנטי ובעיתונים, ושל שיטוט טלפוני בעקבותיהם, אם וכאשר צריך. יתר הזמן שתקדישי לכך אמור להיות זמן המוקדש לך ולבעלך.בעלך צריך את הקשר המשפחתי שלו. את צריכה להבין שבשבילו זה צורך, למרות שבשבילך זו מועקה. את צריכה גם להבין שהצורך שלך עבורו אינו צורך, אלא אם הצורך שלך משפיע על הצרכים שלו, כלומר, רק כאשר הוא מזהה שנוצר קונפליקט בין הצורך שלו לחיות איתך בשלום, לבין הצורך שלו בקשרים המשפחתיים שלו. דרך אחת, שבדרך כלל נוקטים בה בני הזוג שרוצים לצמצם את הקשרים המשפחתיים של בני הזוג שלהם, היא להגדיל את הקונפליקט שביניהם על הרקע הזה, כלומר – להתווכח ולריב, כדי שבן הזוג יידע שכאשר הוא מספק את הצורך שלו בבני המשפחה שלו, הוא יוצר עימות עם בן הזוג, ובכך גם משלם מחיר. וזה, כמובן, מיועד להקטין את הרווח שלו בשמירת הקשרים המשפחתיים שלו. זו הדרך שמזיקה לזוגיות. בפרוש לא מומלץ.לעומת זאת, את יכולה לנסות להקטין את הרווח שלו בשמירת הקשרים המשפחתיים שלו על-ידי מתן אלטרנטיבות טובות יותר! למשל, לחפש בילויים מתאימים ומוצלחים לימי שישי בערב. לא כל יום שישי, אבל לפחות פעמיים בשבוע. לחפש בילויים עם חברים. ללכת להצגות. בילויים "טריוויאליים" יותר, כמו סרט, או ללכת לשפת הים לרחצה לילית, הייתי ממליץ ליזום לעשות זאת עם חברים, כדי שההצדקה תהיה חזקה יותר – אם תרצי לעשות זאת לבדכם, הוא עלול עדיין להרגיש מחוייב להורים. לימי שבת, תכנני טיולים בטבע (ג'יפים - בעצם, את זה מוטב אולי לעשות לאחר הלידה) או בחופי רחצה אקזוטיים (עונת הכדורגל נסתיימה, אני חושש), או תערוכות בכל מיני מקומות כמו תחרות כלבים, מפגשי הטסת עפיפונים, טיסנים או כל דבר שיכול לעניין את שניכם. הקושי של זה, מירב, הוא שאת תצטרכי להיות היוזמת, ותצטרכי "להזיז" אותו. אבל אני בטוח שלאחר שתצאו, הוא ייהנה מכל רגע. לימדו ביחד להנות מבילויים כאלה, ומאנשים שאתם פוגשים בחוץ, או להזמין אנשים אליכם הביתה, והתלות שלו במשפחה שלו תקטן. כשזה יקרה, יהיה לך יותר קל לנהל את חייך בעצמך. ככל שהוא יהיה יותר זקוק לך, כך גם יהיה לך יותר כוח לעמוד על שלך, כשינסו לכפות עליך משהו שאת לא מעוניינת בו.