פתרון קונפליקטים בזוגיות

שלום
אני בת 25 רווקהיש לי חבר שנתיים (מכירים מלפני שנים ) זה קשר שחזר שוב.הקשר נהיה יותר רציני כרגע אני גרה עם החבר ועם אמא שלו.אין אחים ואחיות מסביב רק הוא ואמו אבא שלו נפטר שהיה ילד. כרגע אני גרה איתם בבית והחבר אומר שהוא רוצה לגור שם כל החיים עם אמא שלו ואפילו בהמשך להתחתן ולהיות שם .הוא לא מוכן לשמוע על להשכיר בית . אני מבינה שזה לא קל לעזוב אמא אבל אני חושבת שזה לא בריא לקשר אפילו שאני ואמא שלו כמו חברות תמיד יש תחרות ,קנאה וכו"...הוא אומר שבהמשך הוא יבנה יחידה לי ולו באזור הבית אבל זה לא יצא לפועל מכיוון שיש בעיות כספיות.רציתי לדעת אם זה בריא לקשר לגור עם האמא של החבר? אני במלחמות כבר כמה חודשים ובהתלבטות גדולה אם ללכת או להישאר למרות שיש אהבה מאוד חזקה בניינו אנחנו כמו זוג נשוי ממש כל היום יחד קמים ישנים אוכלים בכל מקום יחד.אשמח לייעוץ אני כרגע לא יודעת איך להתמודד ומה לעשות תודה .

אור יקרה,
נניח לרגע שאגיד לך שזה באמת לא בריא לקשר, אם הוא ימשיך לגור עם אמא שלו. אין ספק שאת יוצאת צודקת יותר. אבל במה זה יועיל לך? האם את צריכה את החיזוק שלי כדי להילחם בו חזק יותר? האם חשבת להראות לו את תגובתי כדי לשכנע אותו?אני שואל את זה כדי לדעת איך לכוון את התשובה שלי, ואולי יותר כדי לכוון את השאלה שלך: האם את שואלת איך מוצאים את הדרך לשכנע אותו? - כי זו לא השאלה ששאלת אותי. המצב הנתון הוא שיש ביניכם קונפליקט משמעותי, לו יש צורך אחד, ולך יש צורך מנוגד, ואתם שוקלים אם ואיך להמשיך את החיים המשותפים שלכם. ולכן השאלה היא לא רק מי יוותר, אלא גם איך חיים עם זה אחר-כך? אם את תוותרי, עד כמה תוכלי לחיות עם זה בשלום לאורך זמן, מבלי שחוסר שביעות הרצון שלך מהנוכחות והמעורבות של אמו ייכנסו לך מתחת לעור, ויגרמו לך להיות זעפנית וכועסת מרבית הזמן, גם על דברים קטנים? ולהפך, אם הוא יוותר, האם הוא יוכל להשלים עם כך, ועם ייסורי המצפון שלו והצורך שלו בקשר עם אמו, מבלי להטיח בך אשם על כל חטא קטן וטעות שתעשי? כי הרי כאן הבעיה ביניכם, לא בהחלטה עצמה.אני מציע שתקראי בבקשה את הטיפ העליון משמאל (אני רוצה עוד ילד, הוא לא), בדף הטיפים שלי, העוסק בשאלה איך פותרים קונפליקט מהותי בזוגיות.

אורן,הוא לא יודע שאני מתייעצת וכו" .. אני לא אראה לו גם הוא גם לא יקשיב .הוא מקשיב רק לעצמו.היו לנו המון שיחות על זה והוא אמר שהוא מודע שיש תחרות וקנאה וכו.. הוא נמצא כרגע במצב ממש שהוא לא יודע מה לעשות היתה לו מערכת זוגית לפניי שהיא אמרה לו או אני או האמא והוא בחר באמא. אבל אני בשבילו משהו אחר כי ההורים מכירים שנים ואנחנו מילדות מכירים והוא אמר אני לא רוצה שאת תגידי לי בסוף מה שהקודמת אמרה , אני רוצה למנוע ממך את המצב הזה שבסוף יכול לגרום לפרידה. אני מרגישה שהוא לא רוצה לוותר על הקשר הזה. אז זה או להציב עובדה ולהיות קשה או להמשיך לאכול את עצמי כל יום ולקחת ללב ולכעוס .אין לי בעייה עם אמא שלו אבל אני חשה בקנאה שיש קצת ובתחרות והיא מתעניינת בכל מיני דברים וגם הוא עוצר את עצמו לצאת מהבית לפעמים בגללה שהיא לא תרגיש לבד.הוא כרגע רואה בזה ש"הכל בסדר" הוא רואה שממשיכים ככה והוא לא חושב מה יהיה . הוא אמר בהמשך הוא יבנה לנו יחידה נפרדת אבל אני לא חושבת שזה יצא לפועל. ניסיתי לשכנע אותו מלא פעמים הוא אמר יש לי בית אני לא צריך לצאת ולשלם שכירות.. כאילו הבית יהיה שלו בסוף והוא לא רוצה לפספס את זה

המשך..אני חושבת שאם נמשיך ככה ונתחתן בהמשך זה יכול להוביל לגירושין כל עוד לא תהיה הפרדה. אני כרגע נלחמת עם עצמי בבן אדם ובאהבה הזאת כי אנחנו באמת אוהבים אחד את השני מאוד וחבל לי לוותר עליו בגלל המצב הזה. וכמו שאמרת נכון אני כעסנית רוב הזמן וכל דבר קטן שקורה גורם לריבים והוא מבין ויודע שהכל בגלל שיש שני נשים בבית ושניהם דואגות לו.אני לא רוצה לחיות במצב כזה שאם נגור ככה ללא הפרדה מאמו שלא תהיה לי את הפרטיות שלי איתו שזה גם נוגע לענייני הבית שזה בישולים וכו.. קשה לי לחשוב על זה שהוא יחזור מעבודה כל יום ושנינו נבשל לו ויהיה בלאגן רציני. אפילו למרות שאני יכולה לבשל בכייף אבל עדיין זה מעורר מתח בבית.אני אשמח לשמוע אולי האם יש דרך כלשהי לשכנע אותו לצאת איתי מהבית? להשכיר בית ביחד . כמה שאני מראה לו שאני עצבנית ולפעמים עוצרת את עצמי לא להתעצבן כיהבריאות שלי יותר חשובה מכל הסיפור הזה וכבר זה התחיל להשפיע עליי בחרדות וקשה לי מאוד.

אור יקרה,
אני מבין שהמצב מאד קשה לך, ואולי החשש שלך ממה שיקרה בעתיד. יחד עם זאת, את לא לוקחת מספיק אחריות (על עצמך, אושרך וחייך!) כדי לומר לעצמך מצד אחד: טוב, או שאני משלימה עם המצב, או שאני מחליטה שלא מתאים לי, ומצד שני, אם לא להשלים ולא ללכת, זה להבין שאני לא יכול לטפל בו מרחוק, ולכן את צריכה לטפל בעניין הזה בעצמך, שזה או ללמד את עצמך להשלים עם המצב, או לחפש עזרה מקצועית שתעזור לכם למצוא דרך שתוכלו להסתדר בה - כי את לבדך את לא יכולה לטפל בו. וקראי בבקשה את ההתכתבות שמיד אחריך (למעלה), עם ק. מכיון שהיא עוסקת בקונפליקט שבין אשה לבן זוגה שגם אם נושא הקונפליקט שונה, ההתייחסות של בן הזוג לביקורת מאד דומה, וגם ההתייחסות שלך (ושל ק) לתשובתי כמעט זהים: "זה לא אני, זה הוא, ונורא קשה לי!".וקראי בבקשה עוד מאמר, עלייעוץ זוגי בתחילת הדרך(המאמר "טרנד חדש: ייעוץ זוגי לפני נישואים" - הלינק בסוף הדף).

נכון החשש שלי במיוחד לגבי העתיד כי אני מסתכלת קדימה תמיד והוא אומר לי את רצה מידיי אל תדאגי יהיה בסדר תפסיקי הכל בסדר לא קרה כלום הוא תמיד מנסה לחזק אותי ברגעים שממש קשה לי ואני נשברת . אני חושבת שבאמת אני צריכה עזרה מקצועית ואפילו להגיד לו את זה. כי מיום ליום אני רק סובלת ולוקחת ללב כמו שאמרת שאני לא לוקחת אחריות על עצמי ואושרי וחיי וזה ממש נכון כי שמחת חיים נעלמה לי ממש, כל עוד אמא שלו נמצאת בסביבה שלנו רע לי מאוד. למרות שאני יודעת שהיא קיבלה אותי והשלימה עם המצב שזהו אנחנו ביחד . אבל זה לא עוזר אם היא היתה אישה עצמאית שיוצאת חברות וכו... זה היה שונה אבל כל עוד היא בבית ולא זזה מהבית ושומעת הכל ורואה הכל אני לא יכולה ככה יותר. אני רוצה לשמוע ממך כיועץ מה אני צריכה לעשות במצב כזה . כי לוותר מאוד חבל לי . והוא בעצמו יודע שנמאס לי ואני רוצה לברוח מישם אבל הוא לא נותן לזה לקרות הוא רק מרגיע אותי .יש לי חרדות יום וליילה מכל הסיטואציות האלה .קשה לי ....

אור יקרה,
אני עדיין מרגיש שאת עושה צעד קדימה, ואחר-כך שוב צעד אחורה. את חושבת שאת באמת צריכה עזרה מקצועית. האם את עושה משהו בעניין הזה? - לכן שלחתי אותך לקרוא את מה ששלחתי אותך לקרוא. זו העזרה שלי כיועץ במסגרת הפורום: להעמיד אותך בפני הבחירות שאת רוצה, להבין שאת צריכה לקבל את הבחירה שאת בוחרת בה, ואחר-כך, להתמודד איתה. ואם קשה לך לבד, לחפש סיוע מקצועי. עכשיו את צריכה רק לממש את המסקנות. אלא שבמקום זה, את שבה אלי, אל הפורום, שבו היכולת שלי לעזור מוגבלת. עשית החלטה, ואני מעריך את זה מאד. היא קשה לך, וזה ברור לי, ולכן את רוצה סיוע. עכשיו את רק צריכה לממש זאת, ולהגיע לסיוע הזה, כדי ללמוד איך מתמודדים עם זה, ובין היתר - גם לשאול את עצמך, ואת בן זוגך, ואת האדם המקצועי שתבחרי - איך לנהל את זה. מתוך מה שכתבת לי, נראה לי שייעוץ זוגי הוא הדבר הנכון, כדי ללמוד לקבל, להעריך ולהבין זה את צרכיו של זה, עוד לפני שתגיעו לפתרון. ורק אחר-כך, לחפש פתרונות שתוכלו לחיות איתם.