פתרון משבר זוגי: מחיר השינוי

נשואה כבר כמעט 20 שנה+3. מרגישה שהתרחקנו ואיך לנו ככ על מה לדבר חוץ מהילדים. אין לנו גם חברים משותפים או תחומי עניין משותפים ורוב החיים שלנו כרגע נעים בין בית לעבודה. ובערב מדליקים טלויזיה עד שנרדמים. בלי לדבר ככ, בלי לחלוק מה שקורה. מאז שנגרמו ביקשהלא לדבר איתי על עבודה, לא שלו ולא שלי כי זה מזכיר לו עבודה. אז חלק גדול מהחיים לא ממש חולקת איתו. אנחנו צוות טוב בקבלת ההחלטות הגדולות של החיים אבל הקטנות אנחנו רבים ומתווכחים די הרבה או שסתם מדברים על משימות היום. לגדולות שלי (11, 14- הקטן בן 5.5) בעיות רגשיות של חרדות ודיכאון ולכן לא יעמדו בערעור הבית שלנו. אני גם לא בטוחה שירצו לבוא אליו בימים שלו כי הן יותר קרובות אלי למרות שהוא אבא אוהב ואכפתי אבל התקשורת איתן לא תמיד טובה ואמן להן סבלנות אליו פעמים רבות. פרידה גם לא אפשרית בפן הכלכלי. היינו פעמיים ביעוץ זוגי לאורך השנים. אין ממש כוח לעוד אחד ואיך זמן מול הבעיות הרגשיות של הבנות שכרגע אנחנו עליהן. אני מרגישה שאין לי שפה משותפת לבד מהילדים, סקס כבר מזמן אין (פעם בחודש חודשיים) ומצד שני לא יכולה או רוצה כרגע לחתוך בגלל המחירים שלא אעמוד בהם שלי ושל הילדים. יש דרך לצאת מהמצב?

מרגישה כבולה יקרה,
מה שאת אומרת הוא שבעצם יכולים להיות כמה פתרונות, אלא שלכל אחד מהם יש מחיר, ואת רוצה לצאת מהפלונטר הזה ללא כל מחיר. יתכן שזה לא אפשרי.אני מבין בין השורות שלבעלך יש קשיים בתקשורת בערוץ הנשי (את והבנות שלך), ושאולי הוא לא רגיש מספיק או לא יודע לשתף מספיק או רגיש לביקורת מדי, מכדי להיות חלק מהמשפחה ו/או הזוגיות. במהלך הזמן, נוצר ריחוק, כי נוצרו דברים רבים מדי שקשה לדבר עליהם מבלי שתריבו, אולי בגלל התחושה שיש ביקורת ואי הסכמה בצד השני, ושאתם לא יודעים לנהל אותה מספיק טוב. לאחר הרבה שנים של ריחוק, נכנסתם לסטאגנציה, סוג של קיפאון ביחסים, והחום והרכות מקשים על שיתוף מקבל ולא ביקורתי.ואז הסברת את כל האפשרויות, ואת צודקת. לכל אחת מהן יש מחיר. גם לכך שלא תעשו כלום יש מחיר. ואז – יש שתי אפשרויות: או שאת תקחי אחריות על היחסים, תרככי את יחסך, תעשי מחוות קטנות כדי לקרב, ואני מאמין שעם הזמן, כשירגיש שטוב לו, גם הוא יהיה איש קל יותר, או שתלכו בכל זאת לטיפול זוגי, כי המחיר של זה יהיה בכל זאת נמוך יותר מהמחירים של האלטרנטיבות שהצעת.למה את? – אני בטוח שאת שואלת את זה. הסיבה היא כי את היא זו ששואלת אותי (ולכן אנימפנה את זה אליך, ולא אליו – בטיפול זוגי, סביר שבדרך כזו או אחרת הפנייה היתה מופנית לשניכם), כי את היא זו שרוצה לשנות, וכי אני חושב שעם הרבה עבודה רגשית שלך עם עצמך, את יכולה לעשות את זה, ולדעת שזה כרוך במעט מאד שינוי של עבודה מעשית (זמן, מאמץ פיזי וכדומה).