פתרון בעיות בזוגיות: טיפים והכוונה

שלום
אני בת 28 נשואה כבר שנתיים ויש לנו תינוק מקסים בן 9 חודשים. יש לנו כמה בעיות , שעם חלקן למדתי לחיות אבל עם אחת מאוד גדולה לא. לי ולבעלי יש דעות שונות לגבי התנהלות של זוגיות וחיי נישואים והפער הזה יוצר בינינו ריחוק. עוד מהתקופה שהיינו חברים בעלי לא היה אוהב לשכב לעיתים קרובות ולא היה יוזם סקס ודיברנו הרבה פעמים על הנושא ותמיד הדיבור היה מסתיים במריבה והתרחקות יותר גדולה. תמיד הייתי זו שיוזמת ותמיד הוא הבטיח להשתדל יותר ולא ניסה וחייתי בהרגשה של דחייה מצד בן זוגי, כיום למדתי להתגבר על ההרגשה הזו וכשבא לי אני יוזמת והוא בדר"כ נענה(זה רק קורה לעיתים רחוקות כי ב-4 שנים האחרונות שאנחנו יחד ירד לי החשק מכל הסיפור הזה). עם הבעיה הזו למדתי לחיות.בעיה שניה היא שבעלי לוקח אותנו (אני והתינוק) כמובן מאליו. הוא המון שעות בעבודה והעבודה מאוד חשובה לו (לפעמים נדמה שיותר מהמשפחה שלו) וכשהוא חוזר הביתה ואני רוצה שידאג לקשר שלו עם התינוק שלנו בכך שישחק איתו, שיעשה לו אמבטיה וכו' הוא תמיד מוצא תירוץ שהוא לא מרגיש טוב והוא עייף ולא היום וכו'. אציין כי בבית בעלי עוזר בכל מה שאני מבקשת אבל חשוב לי יותר שיחזק את הקשר של עם הבן שלו מאשר עם הכלים. בעלי כמעט בכלל לא עושה לו אמבטיה ומעולם לא החליף לו קקי. היו לנו אינספור מריבות בנושא והתירוץ שלו זה ("אני לא מסוגל"). עם הבעיה הזו אני עדיין לא מצליחה להתמודד.בעיה שלישית זה שתמיד כשאנחנו מתווכחים או רבים או מדברים על נושא שלא מוצא חן בעיניו הוא פשוט לוקח את עצמו והולך מהבית. עוד בתקופה שהיינו חברים הוא עשה זאת, כשעברנו לגור ביחד ולא משנה השעה (כבר היו מקרים שהוא הלך ב1,2 בלילה וגם בערב פסח) כשהייתי בהריון ולקראת הלידה הוא עשה זאת וגם אחרי הלידה ועכשיו הוא ממשיך. הוא גם לא עונה לפלאפון כשאני מתקשרת אליו ואם כבר הוא עונה הוא מנתק לי בפרצוף ומאיים הוא הולך להתנגש עם הרכב בקיר ולהרוג את עצמו ושהפעם הבאה שאני יראה אותו זה יהיה באבו כביר. אין לי איך להתמודד איתו כשהוא מחוץ לבית ורק אחרי בקשות רבות ואחרי מס' שעות הוא חוזר וכאילו לא קרה כלום.הבעיה העיקרית שלי זה שהוא מסוגל להיות אלים. הוא צועק בבית המון גם ליד התינוק וגם אם התינוק בידיים שלי הוא מסוגל להתקרב ולהתנפל עלי ולא מעניין אותו כלום באותו רגע, גם אם הוא מעיר את התינוק זה לא מעניין אותו, הוא לעיתים דוחף אותי, תופס אותי חזק ומכאיב לי, הופך שולחנות ומפיל ושובר דברים ואני ממש מפחדת מה יהיה הדבר הבא שהוא יעשה. אני ממש מפחדת שהוא יפגע בי או בילד בצורה יותר משמעותית. אם אמרתי מילה אחת לא במקום והסברתי שלא התכוונתי זה לא מעניין אותו. אני לא יודעת אם אנחנו יכולים לחיות יחד או לא כי לפעמים נדמה שהכל טוב בינינו ואנחנו מנהלים את עצמנו ואת הבית בצורה תקינה ולפעמים נדמה שאני לא יודעת עם מי התחתנתי. אציין כי כשהכרתי אותו הוא היה בן אדם מאוד רגוע וסבלני והיום הוא בדיוק ההיפך. הוא טוען שאני מביאה אותו למצבים האלו ואני גורמת לו להיות ככה. ביקשתי ממנו שלא יצעק בבית או ברחוב ובכלל לא ליד הילד , שאפשר גם לדבר בצורה רגועה וזה יהיה הרבה יותר נחמד ואחרי 5 דקות הוא חוזר לסורו..בתור ילדה סבלתי מהתעללות פיזית ונפשית מצד אבי וגם אמא שלי חיה במסגרת של פחד, היום הם כבר לא נשואים אבל אני לא רוצה לחיות כך. אני רוצה שתהיה לי משפחה מוצלחת. אני לא רוצה להתגרש ואני לא רוצה להרגיש שהתחתנתי עם אבא שלי.אני מאוד אוהבת את בעלי וכואב לי שאלו החיים שלנו כי אני רוצה שנהיה מאושרים ואני רוצה עוד ילדים ויש לנו משפחות נהדרות שעוזרות לנו, רק שלא יודעות על המצב שלנו.אני יודעת שאנחנו צריכים עזרה וגם בעלי צריך עזרה בשליטה על המזג והעצבים שלו.מי יכול לעזור לנו?

אמא יקרה,
יש לכם בעיות וקשיים רבים ושונים. יכול להיות שהדברים קשורים זה בזה, ואולי צריך לטפל בכל אחד מהם בנפרד. אני מציע שתלכו למטפל זוגי שהוא גם מטפל מיני (חפשי באתר של איט"ם - האגודה הישראלית לטיפול מיני).ואם האלימות שלו היא ממשית, העזרי בשרותי רווחה, ויצו או נעמת. ראי טלפונים כאן:http://www.no2violence.co.il/Addresses.htm

אסור לטייח- מה שקורה לך זו אלימות ממשית בהחלט. בלי תירוצים ובלי צידוקים.