פרק ב': ילדים, ציפיות וקשרים

שאלה לי בנושא שמטריד אותי בימים אלו,אנחנו בני זוג מזה שלוש שנים ושנינו גרושים, לי שלושה ילדים (15,12,10) ולו שתי בנות בגילאי העשרים , לאחר מגורים משותפים של כשנה וחצי נפרדנו לכמה חודשים וכעת לאחר שחזרנו החלטנו כי הוא יתגורר אצלי לסרוגין שבוע אצלי שבוע בדירתו שבעיר אחרת, זאת כדי שהקשר יהיה זהיר והדרגתי והוא יוכל להיות עם בנותיו ללא הפרעה.לאחרונה (מאחר שרק כעת נודע לבנותיו שחזרנו להיות יחד) הוא מביא את ביתו הצעירה לבקר אותנו בסופי שבוע, זאת על אף שהיא מתראה עם אביה שבוע שלם ושישי שבת ללא הפרעות בביתה.הדבר קשה לי מאחר שנראה לי לא הוגן "הפלישה" ל"שבוע שלי" באופן שיהפוך אולי להיות כמעט קבוע בסופי שבוע, מה גם שכשביתו מגיעה הוא לא מוכן לעזוב אותה לבד לרגע כדי להקדיש לי תשומת לב - לטייל לבד באופן אקסלוסיבי... וכדומה. (יש לציין כי כנראה שלביתו אי אלו בעיות התפתחויות שבגינן התפקוד שלה הינו בכמה שנים פחות מגילה אם כי אין סכנה כלל להשאירה לבד או בחברת ילדי).הוא טוען שאני לא "מציאותית" ומתנהגת כאילו שאני "רווקה" ואני טוענת שהזוגיות שלנו צריכה את ה"לבד" שלה. נוסף לכל הטענה שלי היא שהוא מתמרן כדי להנות עם ביתו כל הזמן מבלי להתחשב בי. בעבר הוא נסע עם בנותיו לחו"ל וזאת לאחר שהבטיח לקחת אותי עימו והדבר פגע בי מאוד, מקרה זה גרם לי לתחושות כעס כלפיו ואלו עדיין מבעבעות בתוכי מפעם לפעם ומעצימות את התחושות שלי כלפי ההתפתחות שתארתי בנוגע לביתו.כדי לסבך את העניינים הללו, אוסיף בנוגע לבני הבכור, שלא גר עימי ושעלי לפגושו באופן קבוע פעם בשבוע ובימים קבועים ומאחר שבן זוגי לא מוכן לקבל את נוכחותו בביתי הגענו להסדר ביני לבין בן זוגי שהוא (בן זוגי) לא יימצא בביתי בימים אלו.אנא חוות דעתך מה ניתן לעשות כדי לקיים חיים נורמלים ורגועים?

רווית יקרה,
פרק ב' הוא קשה, כי מעורבים בו הרבה מאד רגשות ומטענים, שחלקם חורגים אל קשרים שאינם חלק מפרק ב', וחלקם מובאים אל תוכו. הוא קשה, כי הציפיות הן כפולות וסותרות. פרק ב' שבו בני הזוג באים עם ילדים, אינו יכול להיות דומה לפרק א'. לפרק א' באים בני הזוג לבדם. גם לאחר שנולדים להם ילדים, התחושה היא בדרך כלל שהקשר הראשון והחשוב הוא עם בן או בת הזוג. אלא שלאחר הגרושים, ובעיקר דווקא כאשר הם שפויים, משתנים סדרי העדיפות, והקשר החשוב ביותר מכאן והלאה הוא, פעמים רבות, הקשר עם הילדים. כל פרק ב' שמגיע חייב להתחשב בשינוי הזה. הציפיה שקשר של פרק ב' יהיה חזק ועוצמתי באותה מידה של פרק א', באה לא פעם על חשבון הילדים, כי היא יוצרת כניסה של ההורה לתוך קשר אינטנסיבי שבהכרח, בתחילתו, מגיע על חשבון הילדים שאינם כלולים בו בשלב הראשון. וכאשר יש סיבות להורה לגונן על הילדים שלו (והורים בדרך כלל נוטים לגונן על ילדיהם, ובעיקר כאשר יש סיבות נוספות כמו בת שיש לה בעיות התפתחותיות), הקשר לא יוכל להיות קשר זהה לזה של פרק א'. עם הזמן, כאשר הבטחון זה בזו של בני הזוג של פרק ב' גדל, ובעיקר של רצונם בקשר, הם אמורים להיות גם חשופים יותר זה לילדיו של זו, ללמוד לאהוב גם אותם ולהיות נאהבים או לפחות מוערכים גם על ידם, וליצור איזונים בין הצרכים של כולם. חלק מהצרכים של הילדים נפגע בקשר של פרק ב' (כי להורה שלהם יש פחות פנאי להם לבד), אבל חלק יכול גם להרוויח הרבה מקשר של פרק ב' טוב, כאשר הם לומדים מהי זוגיות טובה, וכאשר הם חשופים לעוד מבוגר שלומד לאהוב אותם ולרצות בטובתם.המצב אצלכם הוא שאת רוצה מהקשר שיהיה פרק א', והוא מגן מאד על הבת שלו. עם זאת, אתם כבר שלוש שנים ביחד, ובשלב זה אתם כבר אמורים להגיע לאיזה שהוא איזון בין הצרכים השונים. האם זה בגלל חוסר אמון? האם זה בגלל שהקשר ביניכם אינו יציב מספיק ולכן הוא מגונן יותר על הבנות שלו? האם בשל התביעות שלך "שייקח" אותך לחו"ל, בעוד שהוא רוצה לדאוג לבנות שלו ושחלקן לא יקופח? ואולי בגלל רגשי אשם שיש לו כלפיהן?לגבי בנך הבכור, זה כבר אומר שיש לכם בעיה קשה עוד יותר. מה זאת אומרת שבן זוגך לא מוכן לקבל את נוכחותו בבית??? מה שבטוח הוא שזה אומר שאתם רחוקים מאד מאמון הדדי, ושאין לך יכולת לקבל את הבנות שלו, ולו אין יכולת לקבל את הבן שלך. זהו פרק ב' ללא אמון הדדי, ללא יכולת להתמודד עם הילדים, ועם ציפיות שאין להן אחיזה במציאות. בלי יעוץ משפחתי כמו שצריך, שכולל את את הטיפול בילדים והיכולת שלכם לקבל אותם ושלהם לקבל אתכם, תישארו היכן שאתם.