פרידה: עיבוד רגשות וחיזוק עצמי

שלום
דר אורן חסון.בן זוגי מזה שנה, מסר לי טלפונית שאינו מעוניין בזוגיות. הרגשתי בחודשיים האחרונים שהוא כבר לא מתקשר כמו בעבר וגם אנחנו לא נפגשים. חשבתי שזה משהו זמני ולא הצקתי, נתתי לו את הזמן אך לשווא.לאחר כמה ימים, ראיתי שהוא התחבר לאפליקציית הכרויות בו אפשר להכיר בחורות אחרות.כששאלתי, אם אינך רוצה זוגיות- אני רואה שאתה מחפש אותה עכשיו במקום אחר-הוא התעצבן נורא ואמר שאני עוקבת אחריו ושאני אפסיק עם זה מיד ושאני אשחרר אותו ואמשיך הלאה.אנחנו פרודים שבועיים בערך והוא לא יצר איתי קשר,בשבועיים הללו יצרתי קשר מספר פעמים כי אני מאוד אוהבת אותו ולא רציתי שהוא יעזוב. הוא לא עונה ולא חזר אליי.אני מבינה שהוא לא רוצה זוגיות הרי זה מה שאמר.כל הזמן, מאז הפרידה הזאת, קיים בי רצון לרדוף אחריו ולנסות לדבר,אולי לנסות להחזירו אליי ואני יודעת שכל עוד שאני רודפת אחריו הוא מתרחק ושאני צריכה להפסיק עם ההרגל הזה.לעיתים, אני מרגישה צורך עז לחפש אותו, ממש על קוצים כמו שאומרים וברגע שאני יוצרת את הקשר איכשהו, אם זה הודעה או טל' אני מרגישה הקלה ונרגעת אף על פי שהוא אינו הגיב לי אבל יודעת שהוא כנראה קרא את ההודעה ועשיתי את שלי היום.אני נמצאת במצב זה שחוזר על עצמו כל פעם מחדש. כך כל כמה ימים מרגישה את הצורך לדבר עימו, נרגעת ושוב חוזר חלילה.אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד, משתגעת עם עצמי, המחשבה גם שהוא מחפש אחרת במקומי, שואלת אני את השאלה- למה אחרת ואני לא? ולא עשיתי דבר, כלום.יתכן שזה תהליך התאבלות לקשר? כמה זמן תהליך זה נמשך?אני מנסה לשנות חשיבה וקשה לי. אני לא יודעת אם טיפול יכול לעזור כי זה צורך ודחף משונה שאני לא יכולה לשלוט עליו. אז לפעמים אני נרגעת ואז שוב הצורך קיים.נשאלת גם השאלה: אם אני אחזיק את עצמי חזק, מה יהיה עליי? אני מרגישה שאני כמו אדם שנגמל ממשהו, ממש כמו אדם שמכור לסמים. שסוגרים אותו בחדר וכשהוא צריך להתמודד עם חוסר סם ומתחילות לו רעידות בגוף וכאב עצום שאינו יכול לעבור.. זה מה שיקרה לי אם פשוט יסגרו אותי בחדר? זה גם מה שאחווה? בכי רב ורעידות? ואז מה? אשתחרר מזה לטווח הארוך? משהו שבאמת מעניין.אני לא מצליחה לשנות את הדפוס הזה, אני מרגישה שאני נמצאת בבעיה גדולה מאוד.אולי אם אפסיק לחפשו, הוא אולי יחפש אותי? יכול להיות אבל אני לא מצליחה ליישם זאת. שבוע ימים אני לא מצליחה להחזיק את עצמי.אולי קיים בי חרדת נטישה? הצורך בבן זוג קבוע ונכשל, כך כל פעם מחדש.אני אודה לעזרתך.שנות ה-30.

אבודה יקרה,
את רק שבועיים לאחר פרידה שלא רצית. בודאי שהיא לא "עברה". זה רק קרה, ואת צריכה גם לארגן את מחשבותייך וגם את רגשותייך מחדש. העולם שבו חשבת שאת נמצאת, ובעיקר העתיד שראית, השתנה. זה לוקח זמן, וכל עוד את מתקשה לראות איך תסתדרי עם זה, ועם חוסר הביטחון וחוסר הודאות בעתיד, עולות המחשבות של איך לתקן ואיך להחזיר. ואז אולי את גם מחפשת "סימנים" לשאלה מה הוא רוצה - ואולי גם לשאלה "במה טעיתי?"כשהוא מתחבר לאפליקציית הכרויות, יתכן שהוא מחפש לעצמו זוגיות אחרת, וייתכן שהוא מחפש קשרים ארעיים. את לא יכולה לדעת. ויתכן מאד שהוא מחפש קשרים מזדמנים עכשיו, וכן חושב לעצמו שבבוא העת, ירצה קשר קבוע אחר של אהבה, כשיהיה מוכן לזה מתישהו בעתיד.אני חושב שאת נחפזת לייחס לעצמך "חרדת נטישה". אין אדם שאוהב ש"נוטשים" אותו. אין אדם שאוהב את תחושת הדחייה, כי היא גורמת לאיבוד ביטחון, ולתחושת אי יציבות. כל דחייה יוצרת תחושה רעה. השאלה היא בעיקר עד כמה חזק את נשאבת לזה, ואולי גם לכמה זמן את זקוקה כדי להיות פנויה רגשית לחפש קשר אחר - ואולי גם עד כמה חזק יהיה בך החשש מכישלון בפעם הבאה. כרגע, נראה לי שהניסיון החוזר שלך "לעשות עבודה" וליצור קשר חד צדדי, יוצר בך את הרושם שאת לא מוותרת, אבל גם מונע ממך להמשיך הלאה.אין ספק שאת זקוקה לתהליך של עיבוד ושל חיזוקים כדי לחזור לעצמך. זה משהו שאפשר לעשות עם חברות, עם חֶברה מוצלחת שתחזק אותך, עם משפחה קרובה ועם כניסה לעשייה ויצירה. ואם אין לך את אלה, ואת מרגישה לבד מדי וחשופה מדי לרגשות השליליים, חשבי על טיפול למשך כמה חודשים, כדי לצאת מזה.

שלום
ותודה שהגבת לי. עברו בערך 20 יום מאז הפרידה.. ואני? ללא שינוי. האמת שגם מעדתי כמה פעמים וניסיתי ליצור קשר- דיי הרבה אך הוא דחה אותי. קורה לי שאני נשברת כל כמה ימים בערך- אני יודעת שזה גרוע מאוד. הצורך לחפש את היחס שלו... מאוד קשה לי.אני אכן נמצאת בתהליך בו אני מרגישה צורך לדבר על זה, להוציא החוצה, לקבל חיזוקים כפי שאמרת. עושה זאת עם משפחה וחברים. אך שמה לב שהרצון הזה לדבר על זה כל היום, קורה הרבה, מרגישה כמעט בכל רגע נתון להוציא, לשחרר, כי אנשים מחזקים וזה מעודד לעיתים ועוזר למצב.וכשאני נמצאת לבד אני באטרף... וחייבת למצוא תעסוקה אחרת בשביל לא להתפתות ולנסות ליצור קשר כי זה לא נותן לי כלום, הרי הוא לא מגיב לי בכלל.יש לי שאלה:אני זוכרת שבילדותי- ההורים שלי תמיד היו סביבי, תמיד קיבלתי חום ואהבה והמון, אף פעם הם לא אמרו לי לא.יכול להיות שכל מה שאני עוברת כעת- ההתמודדות עם הפרידה הקשה הזאת קשורה לילדות? לזה שקיבתי חום ואהבה תמיד ולא קיבלתי אותה מבן הזוג ואז הוא עזב?יכול להיות שבגלל זה ככ קשה לי? שגבר בוחר לעזוב כך ואינני רגילה לדברים כאלה?למרות שחוויתי המון פרידות מגברים בעברי.. גם בהם לקחתי בצורה קשה.תודה.

בכל הזמן הזה שניסיתי ליצור איתו קשר והרבה כפי שאמרתי, הוא לא הגיב.אז אמרו לי לא לחפש אותו בכלל, שאם הקשר הזה נועד להיות- הוא יהיה ובנתיים להמשיך הלאה. אני מאוד הייתי רוצה שהוא יחזור לחיים שלי ואולי בגלל שאני כל הזמן חיפשתי אותו עד כה וניסיתי ליצור קשר- זה גרם לריחוקו?אמרו לי פשוט להיעלם ואולי זה הדבר היחידי שיכול לגרום לו לחזור.. רק ככה.מה דעתך על כך דר חסון? האם זה נכון?תמיד שהיינו חזרים בעבר, זה היה מהצד שלי וזה נשאר אותו הדבר. אז אמרו לי שאם זה יבוא ממנו ואני אתן לו להבין שאני כבר לא נמצאת שם זה יגרום לו לחשוב ואולי ליצור איתי קשר? תודה

אבודה יקרה,
לגבי מה שאומרים לך - אני לא יכול לדעת אם יעשה לו טוב או רע שתפסיקי להתקשר, וגם לא איך הוא יגיב. אבל מה שאת כותבת רק מחזק את מה שכתבתי לך בפיסקה האחרונה בתשובתי הקודמת. קיראי אותה שוב. את נמצאת בלופ, ומחפשת תשובות ולא מוצאת. נראה לי שכדאי לך לשקול ברצינות טיפול.