פרידה ומשבר: תמיכה ונקודת מבט

אורן שלום,
אני בת 38.5 הפרוד שלי בן 36. יש לנו שתי בנות 4.5/7, הוא עזב אותנו לפני שנה, יותר נכון על רקע של אמירות חוזרות ונשמות של : אני לא אוהב אותך והתנהגות מזלזלת ביקשתי בערב אחד שלא ישן בבית, אח"כ ההחלטה הייתה שלו שלא לחזור...הוא לא מקדם הסכם גירושין, כי אז יהיה חייב כסף באופן פורמלי אז זה די נוח, את הבנות רואה באופן שאינו עקבי, הוא אוהב אותן אבל..מעולם לא היה איש משפחה לתפארת, ניסה ...אבל הראש תמיד היה במקום אחר. יש לו כאן עדיין ארון בגדים וחפצים..הוא לא באמת גר בשום מקום, קנה רכב גדול כזה. על כל פנים, זה שובר אותי. לאחרונה יותר...ההבנה שהמשפחה התפרקה, שהוא לא חוזר, הוא אמר לי שאמשיך הלאה, שהוא לא רוצה לנצל אותי..מצד שני ביום שישי שעבר הביא את הבנות לשרונה ושאל אם אצטרף אליהם הצטרפתי ובילינו יחד. קשה לי מאוד לקבל את זה שלא אוהב אותי יותר..היינו בטיול יומיים, אני רואה בעלים של חברות שדואגים להן ולילדים ואני לבד..מכינה הכל לבד לטיולים...בדידות אינסופית. על אמון בגברים בכלל אין מה לומר ובכלל אני במלחמת הישרדות כלכלית כך שאין טעם לנסות להכיר, טוב גם אין טעם להכיר כי אני לא מצליחה להתגבר עליו. אני בטיפול והתחלתי ציפרלקס, דבר מזה לא עוזר..אני חוששת שזה מצב שלא ישתנה, הכאב העמוק הזה ככ חד, זכרונות של המשפחה שלי יחד...אני מתגעגעת אליו, במיוחד לחלקים שהרגשתי שדבר לא יכול להשפיע על האהבה שלו והנה..אני מיואשת כי אני מרגישה שגם אם יכנס מישהו לחיי מתישהו, זה לא יהיה הגבר שיאהב את הבנות ויגדל אותן איתי..זה בעצם אומר שלא תהיה לי משפחה שלמה. מדאיגים אותי בעיקר הרגשות כלפיו. אני יודעת שהוא לא יחזור..יש לו חיי רווק וגם ראיתי כרטיס שלו באתר היכרויות, הוא העלה 10 תמונות שלו, כתב שהוא חכם ומצחיק ושהוא מחפש לטווח הרחוק/קצר..היום כתבתי לו שאני עדיין מתגעגעת ושהוא חסר, כמובן שלא ענה ושאני תמיד פתטית..הרי רק שבוע שעבר איים בסטירה על הגדולה ואני פניתי אל אחותי בבקשה שתדבר איתו שילך לטיפול..(היוצכבר אפיזודות אלימות בעבר כלפיי וכלפיהן). אני יודעת שהיו חלקים לא טובים, אבל אני תמיד אתהה איך יתכן שהוא לא מביט לאחור בעצב עמוק..היה ככ רע איתי? המחשבות לא עוזבות אותי...ואני כבר לא יודעת מה לעשות..

תמרה יקרה,
זה לא דומה, אבל בכל זאת אשלח אותך לקרוא גם התכתבות אחרת שלי עם מישהי שבמובנים רבים היא במצב דומה, ובמובנים אחרים היא במצב שונה לגמרי. בכל זאת, אולי יעזור לך לקרוא את זה.https://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3903636לעניינך, הקושי הבסיסי שלך, אם אפשט אותו למשפט אחד, הוא שנפרדת מבן זוגך, והוא משהה את הגרושים שלכם, הוא לא כאן ולא שם, ולמעשה לא מחייב את עצמו לשום דבר, בודאי שום דבר מבחינתך, הוא אגרסיבי לפעמים, אולי על סף האלימות, הוא לא רוצה אותך אבל מראה מדי פעם סימנים של רצון טוב שמבלבלים, ושאת חולמת שאולי תחזרו להיות ביחד.העניין הוא שאת בטיפול, ולוקחת גם טיפול תרופתי שאמור להקל עוד, אלא שאת עדיין מרגישה במצוקה חדה, וכואבת מאד את הפרידה. אני לוקח את העובדה שאת מחפשת תשובה אצלי כסימן למצוקה, שמה שמעודד בזה הוא שאת כן מחפשת פתרון. יתכן שהעובדה שהוא מתמהמה (הפתרון) למרות הטיפולים מייאשת אותך. באופן רגיל אומר לך להיות עקבית בטיפול, אלא אם הוא נמשך הרבה זמן (נגיד, מעבר ל 7-8 חודשים), ובאמת את לא מרגישה חזקה יותר. אבל לפני שאת אומרת את זה, אני רוצה שתקחי נשימה, ואל תסתכלי על השבוע האחרון, אלא על החודש, ואפילו החודשיים האחרונים, ביחס למה שהיה קודם. לפעמים יש לנו נטייה כשלא טוב עכשיו, לומר שהכל לא טוב. לכן אני רוצה שתנסי לקחת פרספקטיבה. אם הטיפול לא היה כזה ארוך – השארי שם. אם הוא כן היה ארוך, אולי כדאי לחפש עזרה עם מטפל שהאישיות שלו תהיה שונה, ושיוכל (או תוכל) לכוון אותך לחלקים הורודים יותר של החיים. לפחות מדי פעם, כי תמיד יש גם כאלה, לפחות אם את מאפשרת לעצמך לראות אותם, ואם את לא שמה את התחושות שלך על ציר אחד בלבד, שהוא הזוגיות (שחסרה עכשיו).ואולי, כדי להתחזק עוד, תביטי אצלי באתר, בדף ה"כלים לזוגיות טובה", ואחר כך גם בדף השני, ואולי גם בשלישי, ושאלתי את עצמך לא רק אם קיבלת בזוגיות הזו את מה שאת אמורה לקבל בקשר זוגי ומשפחתי, אלא גם אם קיבלת את מה שמגיע לך, כאדם, כאשה, כתמרה (הכניסי כאן את שמך האמיתי...). ואולי את השאלות האלה תביאי איתך גם לטיפול.