פרידה וגירושין: תרחישים אפשריים לנשים

שלום רב.
אני זקוקה לעזרה דחופה. אני בת 26 עם ילד בן 4.5, ובהריון בחודש שני. מאז חודש פברואר שנה שעברה היחסים ביני לבין בעלי השתנו באופן דרמטי וזאת בעקבות בגידה/בגידות של בעלי, איני יודעת בוודאות, לדבריו פעם אחת הוא סיפר לי שבגד בי, ובפעמים אחרות אני רק מוצאת מספרי טלפון או מיילים. הוא כמו פצצה מתקתקת כל שאלה שלי בתחום בגידה כמו גפרור דלוק בשבילו הוא מיד מתפוצץ ומיד מפסיק כל קשר איתי ורוצה להתגרש איתי. במהלך חודש נובמבר הגענו סוף סוף לשלווה והוא רצה, האמת גם אני, ילד שני ונכנסתי להריון. אתמול הוא שוב התפוצץ בגלל שאמרתי לו "על איזו בחורה שאלת את בת דודה שלך?" וזהו הכל נגמר. עכשיו הוא שוב רוצה להתגרש איתי, הוא אומר שלא יכול להמשיך לחיות ככה, שאני כביכול לא יודעת לדבר איתו ושאני כל הזמן מפחדת שיגנבו לי אותו וכד', ושהוא רוצה להתגרש. אני יודעת שאני נשמעת כמו ילדה מפגרת ממש גנון, אבל אני בכלל לא מרגישה ככה. כואב לי עד מאוד ואיני יודעת מה לעשות. מה יהיה מאיפה לקחת כח לקום ולעזוב ולהתחיל חיים חדשים. אני רק בת 26 נו אז מה שיהיו לי שני ילדים. אני לא רוצה לעשות הפלה בשום פנים ואופן. תעזרו לי אני ממש מתמוטטת ואין לי יותר כח להלחם אני רוצה לחיות בצורה נורמאלית ולא בפחד אך אין לי כח לעשות את הצעד הנכון. האם יש מישהי במצב שלי ויצאה מזה? בתודה מראש.

קרנר יקרה,
אין לי ספק שהיו עשרות אלפי נשים במצבך, ויצאו מזה, אבל אולי לא כמו שאת רוצה – כלומר, לא בהכרח עם הבעל. את צעירה, ויכול להיות שבעוד 10 שנים בכלל תברכי מאד על כך שנפרדתם, כשאת נמצאת עם האהבה הגדולה של חייך, ובהריון עם ילד שלישי, כי לו אין עדיין ילדים משלו, ושניכם רציתם לפחות ילד אחד משותף. ואולי תגדלי שני ילדים, תמשיכי להיות לא נשואה, אבל במערכת יחסים ארוכה שלישית, כל אחד מכם גר בביתו ועם ילדיו, אבל את מאושרת ועצמאית, כי למדת להיות עצמאית וטוב לך עם זה ועם הילדים שכבר די גדולים ומוצלחים מאד, אפילו אם אביהם לא משקיע יותר מדי בקשר איתם.אני פשוט מתאר לך שני תרחישים מציאותיים מאד מתוך המוני תרחישים אפשריים, האחד אולי נראה לך יותר השני קצת פחות, מנקודת מבטך של היום, אבל הרבה מאד נשים עברו את התהליכים האלה ומצויות בדיוק במקום שתארתי.מה שאני לא יודע, מתוך מה שכתבת, הוא גם איך הגעתם לפיצוץ. כלומר, ברור לי שתחקרת אותו הרבה, ברור לי שהוא בגד פעם וזה אכל אותך, אבל לא ברור לי אם הוא עשה זאת באופן תדיר, או שרק האשמת אותו שוב ושוב, עד שהוא לא יכול היה לשאת זאת. לפנייך, שתי שאלות למטה ("אני מצטרפת לשאלה של..."), וארבע שאלות למטה ("חוסר אמון בגברים"), פונות נשים בתחילת קשרים, כשהן יודעות שהן חשדניות מדי, ומקשות על בן הזוג, ומתקשות לכן בקשר. כתבתי שיש לזה מחיר, ולא ברור לי אם את משלמת את מחיר הקינאה האובססיבית שלך או את מחיר הבגידות האובססיביות שלו.אבל כך או כך, במצב העניינים הנוכחי, נראה לי שהדרך היחידה לנסות ולשקם את הקשר ביניכם היא ביעוץ זוגי, אם תהיו שניכם מוכנים לו. ואם לא, חפשי כל תמיכה אפשרית, ודרכים להיות עצמאית. אני חושש שההריון הנוכחי, אם את מחליטה לשמור אותו, יכריח אותך להתאמץ כפל כפליים בדרך לעצמאות, ואולי אפילו רצית אותו כדי ליצור תלות חזקה יותר באישך, מתוך מחשבה שהתלות הזו תחזק את הקשר ביניכם - מתוך הנחה שהוא איש הגון שייקח על עצמו את האחריות על הילדים, אלא שזה לא עבד. אם אתם נפרדים, קרנר, שם המשחק הוא יצירה של עצמאות. חפשי תמיכה של חברים ובני משפחה, אבל תצטרכי ללמוד להיות עצמאית, הן כלכלית (ודמי מזונות הם חלק מזה, וזה יקל עלייך), והן בטיפול בילדים, והן נפשית. ואם את זקוקה לתמיכה נפשית, לכי וקבלי אותה. אם קשה לך כלכלית, לכי לקופת חולים ובררי שם מה האפשרויות. אבל גם אז, השתדלי לא להיתלות בה, אלא להשתמש בה כדי ללמוד להיות עצמאית.