פער בתקשורת בזוגיות: מה לעשות

שלום רב,
אני בת 36 ובן זוגי בן 42. יש לנו ילדה בת שנתיים.אנחנו חיים 5 שנים ביחד, לא נשואים. יש לנו בעייה רצינית בתקשורת. אני בן אדם שמאוד אוהב לדבר על רגשות ולגעת בנבכי הנפש, והוא בחור מאוד ציני, שלא מראה רגשות.לא קיימנו יחסי מין שנתיים וחצי והייתי בטיפול אישי גם בשבילי וגם כדי לעבוד דרך הטיפול האישי על הזוגיות שלנו. סוף סוף לפני כמה ימים קיימנו יחסי מין. אני כל יום עוברת בערך 10 פעמים ממצב של תקווה ואופטימיות לגבי הקשר, למצב של ייאוש. הוא לא מראה בכלל מחוות פיזיות של אהבה במהלך היום, חוץ מנשיקה כשמתראים. זה מאוד חסר לי אנחנו כמעט לא מדברים ומאוד קשה ליצור שיחה כי תמיד יש לו את התשובות ואז הוא כאילו מטיף לי ואין באמת שיחה משותפת וזורמת. הוא לא רוצה כמובן ללכת לטיפול זוגי. אני מרגישה מאוד לבד בקשר, ודיברנו גם על זה, אבל דברים לא משתנים. האם לדעתך יש סיכוי שדברים ישתנו? ובכלל, מעניין אותי איך אתה מתרשם ממה שכתבתי עד כה?תודה מראש

עדן יקרה,
יש ביניכם פער ביכולת ובצורך לדבר על רגשות. עד כאן לא אמרתי דבר חדש. את חיה את הפער הזה. אבל יכול להיות שהוא מרגיש מאויים על ידי הצורך הזה שלך לשנות את דרך התקשורת והבעת הרגשות שלו, ולכן הוא מרים חומות גבוהות אפילו יותר משהיה עושה באופן טבעי לולא היה מרגיש נלחץ על ידך. קחי בחשבון שכאשר הוא מבין שהוא לא מספק את הצורך הזה שלך, יתכן שהוא מרגיש לא כשיר ולא מוצלח בתור בן זוג. באיזה שהוא מקום בתוכו. ככל שאתם רבים על זה, כך הוא כועס יותר ומתנגד יותר לתחושה הזו שלו, ויותר קל לו להאמין שהוא בעצם בסדר ואת זו שלא בסדר. אם תעשי זאת פחות, ואולי אחרת, תצליחי כנראה להשיג יותר, גם אם לא את כל מה שאת רוצה.אני מציע שתקראי את השיחות שלי עם 'ארה"בית', שניהלתי כאן בפורום. את הקישורים תמצאי באתר שליבדף הזה, בעמודה הימנית תחת הכותרת "חיזוקים חיוביים". שימי לב גם ל"מה אפשרי", כמובן של"איך" וגם לכך שזה באמת לא קל לביצוע.