פער בראייה: טיפים לזוגיות

שלום,
אני בת 22 ובקשר עם חבר שלי כמעט 3 שנים. אנחנו מאוד אוהבים ומסתדרים טוב אנחנו די שונים אבל עם השנים למדנו אחד את השניה ובאמת אנחנו מסתדרים מעולה רוב הזמן.
אבל יש דבר אחד שתמיד עולה בריבים.
הוא מאוד חכם ומחושב והוא שם לב תמיד לדברים הקטנים. כאילו תמיד יודע מה עומד לקרות לפני שזה קורה, וחושב מעבר. עם זה גם הפתיל די קצר והוא יכול להתעצבן בשניות, זה גם נובע קצת מהחינוך בבית.
אני מצד שני יותר מעופפת, לא הרבה דברים מטרידים אותי ולפעמים אני יכולה לא לשים לב להרבה דברים שקורים סביבי או ש"עומדים לקרות".
הוא יכול מאוד להתעצבן מזה. הוא טוען שאני לא חושבת לפני שאני עושה דברים ושאני לא שמה לב לדברים פשוטים וטעויות שאפשר למנוע. הוא יכול נורא להתעצבן מזה ומבחינתי הוא מתעצבן סתם על דברים קטנים ושוליים.עם הזמן למדנו קצת להתמודד עם זה אבל זה תמיד חוזר. החלטתי לא להקל ראש במה שהוא אומר למרות שלי זה נראה שטויות והוא למד גם "לוותר" לי מדי פעם אבל זה תמיד ממשיך לקרות ואני רואה שכבר די נמאס לו אני "לא שמה לב" תמיד ושזה לדעתו לא תירוץ. מבחינתי אני באמת לא שמה לב וזה מרגיש קצת חוסר אונים. ומצד שני גם לי מתחיל להמאס שהוא מתעצבן על כל שטות.
מה אפשר לעשות במצב כזה? אלו פשוט ריבים מיותרים שסתם נותנים הרגשה רעה.
מה היית מציע לעשות?

אנונימית יקרה,
יש פער מסויים ביניכם בראיית העולם. הוא צריך לדעת את כל הפרטים, ולהיות מדוייק בתגובות שלו, ואת מסתדרת עם "די בערך", כל עוד הכיוון הכללי הוא בסדר. העניין הוא שההבדל הזה ביניכם מתחיל לשחוק את הנוחות שלכם ואת הנינוחות שלכם בזוגיות, מה שיוצר את מה שאת רואה כריבים מיותרים. ולמען האמת, רק לפי התאור הפשוט הזה שנתתי, ברור שאת רואה זאת יותר כריבים מיותרים, כי הכיוון הכללי הוא בסדר, בעוד שהוא לא רואה אותם כמיותרים, כי הוא צריך להיות מדוייק בפרטים. מה שאומר שלא הגעתם עדיין לשיווי משקל ראוי. לכן, השאלה העיקרית היא איך מגיעים לשיווי המשקל הראוי? כלומר, האם אפשר לשכנע אותו להיות יותר כמוך, ולוותר על הדיוק בפרטים, ולומר לעצמו: בעצם, הסך הכל הוא לא רע בכלל, אז אולי אני צריך להפסיק להתלונן, ופשוט ליהנות מהחיים? האם אפשר לשכנע אותך להיות יותר כמוהו, ולומר לעצמך: כן, לפחות למענו, אני צריכה לשים לב יותר, להיות מודעת יותר, ולשים לב יותר לפרטים, כפי שהוא עושה, כדי להיות מדוייקת יותר בעשייה? האם אפשר גם את זה וגם את זה?את מדברת על חוסר התאמה מסויים, שאפשר אולי להתגבר עליו עם תקשורת טובה יותר, ועם פתיחות הדדית טובה יותר, שמבחינתך זה אומר - אני צריכה להבין אותו, ולא רק לראות אותו כמי שלא מעריך אותי ושופט אותי לחומרה, אלא כי יש לו חולשות מסויימות, שכוללות את הצורך שלו להיות בשליטה ולא לפספס שום דבר, כי הוא מרגיע רע מאד עם אי הדיוק הזה בעשייה ועם בזבוז זמן או בזבוז כסף או טעות, וללכת לקראתו. זה מה שאת יכולה לעשות. וכשאת תעשי את זה, ותדברי את זה איתו, יהיה לך קל יותר לבקש ממנו להיות סלחני כלפייך - בעיקר כי את רוצה ועושה מאמץ אמיתי וכן.