פער במיניות בזוגיות: מה עושים?

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל...אנחנו נשואים 5 שנים + שני ילדים ועוד אחת בדרך.לכאורה וכלפי חוץ יש לנו זוגיות טובה- אנחנו מסתדרים, מסכימים על הרוב בענייני ניהול הבית וגידול הילדים, הוא איש טוב בעיניי ואני מאמינה שגם אני בעיניו, מצחיק אותי ודואג לי ולילדים.הבעיה שלנו, שהיא יותר שלי, היא הפערים בצרכים הפיזיים והמיניים שלנו, כשהצד עם תחושות החסכים הוא אני...בקצרה אספר שמאז שהכרתי אותו הבעיה הייתה קיימת אבל סונוורתי מאהבה ומהכמיהה לזוגיות שסוף סוף מתגשמת, כך שהעלמתי עין והדחקתי את הנושא. היום זה מטריד אותי ברמת היום יום, שעה שעה, ואני לא שקטה בכלל.הבעיה היא כזאת- אין לו שום גינוני חיבה רגשיים ופיזיים אליי. הוא לא נוגע בי, מחבק, מנשק, מלטף, נצמד ושום דבר פיזי או מיני. מלבד נשיקות הבוקר הסתמיות, ויחסי המין פעם ב, אין שום מגע מהצד שלו.אני אשה חמה ויצרית. אוהבת מאוד להעניק ולתת אהבה וחום גופניים והפרטנר שלי בדיוק ההפך ממני.אני כל כך מתוסכלת, הגוף שלי ממש כואב, המחשבות על החוסר הזה יוצרות אצלי כאב רגשי שמתגלגל במהרה לכאב שהופך לי את הבטן. אני מרגישה חסרת מזל שזה מה שהיקום והאל הועידו לי. גבר שלא נוגע בי ולא מממש את הצרכים הפיזיים שלי. גבר שהפערים ביני לבינו הם כמו תהום עמוקה ומסוכנת.אנחנו מקיימים יחסי מין בתדירות מאוד מאוד נמוכה. אחת לשבועיים או שבוע במקרה הטוב. זה קורה מאוד מהר ובזמן האחרון מרוב שזה קצר אני לא מסופקת. אני מרגישה כמו כלב כועס ורעב וזה כמובן משפיע על מצב הרוח שלי ולצערי, לעיתים גם על היחס שלי כלפי הסביבה, כלפיו, והכי גרוע- כלפי הילדים.אינספור!!! פעמים שוחחתי איתו על הנושא- הודעות סמס, מכתבים מפורטים, שיחות טלפון ופנים מול פנים, וכל הזמן הוא או מתנצל, או לא יודע מה לענות לי, או שאם יש סיבה להתנהגות לא נעימה שלי (דבר שקורה לעיתים קרובות בזוגיות) הוא ישר מאשים את ההתנהגות שלי בחוסר נתינה שלו.יש מקרים שאני ממש מרגישה מושפלת, וזה כל כך כואב לי. למשל, הייתה פעם שחזרתי מהמקווה (אנחנו שומרים נידה) וציפיתי שייתנפל עלי בתאווה אחרי תקופת השמירה הארוכה, כמו כל גבר טיפוסי. הושפלתי מאוד כשמייד עם כניסתי הבייתה הוא לקח את המפתחות ויצא לפגוש חברים, ועברו עוד יומיים עד שבכלל שכב איתי. זה קרה כל כך מזמן ועדיין זה צורב לי בנשמה. עוד מקרה טרי קרה השבוע כשניסיתי ליזום, מתוך נואשות כמעט, נשכבתי עליו ונישקתי אותו והוא פשוט נשאר לשכב כאילו כלום, לא החזיר לי לא בנשיקה ולא במגע עד שפשוט קמתי מושפלת וכואבת...תמיד אני אומרת לו שאם אני אקבל את המעט שאני דורשת, אני אעשה אותו מלך, ואהיה הכי מפרגנת ונעימה. הסברתי לו שהחסכים אצלי לאט לאט מרחיקים אותי ממנו ומעלימים את הנחמדות שלי. הסברתי לו שבלי לרצות בכך, אם זה ימשיך להיות כמו שזה, יגיע יום שאני כנראה לא אוכל להישאר, שאני אאלץ לקום וללכת. הסברתי לו שכואב לי שהוא יודע שהוא יכול לאבד אותי ושהוא לא הופך את העולם כדי לשמור עליי קרוב.אני כל הזמן בהשתדלות לא לעשות עניין מזה, לשכוח מזה, להדחיק את זה, להסתכל על הצדדים הטובים שבו, אבל אני לא מצליחה. יש תקופות שבאמת זה עובד, אבל הכאב, החסך והמרמור משתלטים עליי בחזרה ואני פשוט לא מצליחה לקבל את זה שככה ייראו חיי- שאני לנצח לא אהיה מסופקת מבחינה מינית, שלא ארגיש נשית ומושכת, שלא אקבל חום ואהבה, שלא לדבר על פינוק. אני מקנאת בכולם- באחי וגיסתי, באחותו וגיסו, בכל זוג ברחוב, בזוגות בטלויזיה ובסרטים, והכי נמוך- בילדים שלי שמקבלים כל כך הרבה חום ממנו...אין לילה שאני לא נרדמת בבכי, שלא מתהפכת לי הבטן מכאב, שאני לא שוקלת להיפרד ממנו אבל משתתקת מהמחשבה על זה...לא יודעת כבר מה לחשוב- אולי הוא הומו? אולי הוא לא באמת אוהב אותי ונמשך אליי (אבל אם כך- האם מעולם לא אהב ונמשך? למה התחתן איתי?), אולי הוא א- מיני? אולי הוא עבר התעללות מינית בילדותו שפגעה בצרכים הפיזיים שלו?הצעתי כמה פעמים טיפול זוגי והוא לא מסכים...אני משתגעת כבר, והכי גרוע שאני חיה עם זה 5 שנים לבד, עם עצמי. אני לא מסוגלת לשתף אף אחד בתחושות הקשות האלה ואני מפחדת לאבד את השפיות שלי...אני חייבת עזרה. פשוט חייבת

אני סתם קוראת בפורום להנאתי, רציתי שתדעי שלא להאמין עד כמה שהסיפור שלך הוא מבוסס על הסיפור "פראדל" . אולי תקראי אותו - הוא לא ארוך ,ותקחי ממנה השראה לרעיונות יצירתיים איך לקבל תשומת לב מבעלה (מסופר שם שגם היא חוזרת מהמקווה והוא ישר בורח) .בכל מקרה מקווה שהסוף שלכם יהיה טוב יותר,בהצלחה.

גולי יקרה,
במידה רבה, אפשר לומר שאת נמצאת במצב דומה למרבית הזוגות, אבל להיפך. כלומר, במרבית הזוגות יש פער במיניות שבין הגבר לאשה, אבל בדרך כלל הגבר הוא זה שצרכיו המיניים גבוהים יותר, וצריך להתמודד עם העובדה שאשתו זקוקה לזה פחות. כאשר המצב מתהפך, זה מבלבל. לא פלא שאת מתחילה לחשוב מחשבות על כך שהוא לא מעוניין בנשים, גם אם זה בכלל לא קשור. כהכללה, אכן גברים זקוקים ליותר סקס מאשר נשים, אבל זו רק הכללה. וסביר מאד שכמו שאותך מבלבלים הצרכים המיניים הנמוכים שלו, אותו מבלבלים הצרכים המיניים והאינטימיים הגבוהים שלך. וכשאת "דורשת" זאת (ואת דורשת, שכן כתבת שהסברת לו "שאם אקבל את המעט שאני דורשת, אעשה אותו מלך, ואהיה הכי מפרגנת ונעימה"), בהחלט יכול להיות שזה מרתיע אותו. מה עוד שאתם מגיעים מרקע של דתי, שנוטה לראות מיניות כחטא. האם הוא מיני פחות בשל החינוך השמרני בתחום המיני שהוא קיבל? האם זו הגנטיקה שלו? קשה לדעת. וזה לא ה"חום" המשפחתי שהוא יודע לתת שאת רוצה ממנו, כלומר, לא אותו חום שמקבלים הילדים ובני משפחתו ממנו, אלא חום שתרגישי דרך האינטימיות המינית, שזה מופנה רק כלפייך. ואת זה הוא מתקשה לתת. הריחוק של חיבוקים ונשיקות בהחלט יכול לנבוע מכך שהוא חושש שתחשבי שהוא מעוניין בך מינית, כשהוא לא. כלומר, לא באותו רגע. וזה בדיוק מה שקורה לא מעט בין גברים לנשים, בהיפוך.אכן, היה רצוי שתלכו לייעוץ זוגי, ואולי אפילו מיני. לא רק כדי "לתקן אותו", אלא גם כדי ליצור ביניכם תקשורת פתוחה יותר ומבינה יותר. כרגע, את לא מבינה אותו, ואני חושב שגם הוא לא מבין אותך, ובתוך הפער הזה של חוסר הבנות, צומחים לא רק כעסים, אלא גם פחדים וחששות, בדיוק משום שאתם נמצאים בצדדים ההפוכים של צדי הפער הזה, מכפי שמקובל.אם הוא לא רוצה ללכת ליעוץ, התחילי לבד. אולי הוא יצטרף בהמשך, וזה קורה בלא מעט זוגות. אבל גם לבדך, בהחלט יכול להיות שתקבלי כלים לקרב אותו אליך מבלי להפחיד אותו. כרגע, אני קורא את תאורייך, וחושב על כך שהוא כנראה מאויים מהתנהגותך. אחרי הכל, את הרי מאיימת עליו באופן מילולי וישיר לשנות את דרכיו, והעובדה היא שזה לא עובד. לא בהכרח משום שהוא לא יכול לעשות משהו אחר, אלא גם משום שהוא מתקשה להגיב בהתקרבות אינטימית כאשר הוא מרגיש מאויים ומבולבל. יש דרכים טובות יותר כדי ליצור את הקירבה, וכדאי שתתחילי בהליכה לייעוץ לבדך, כדי ללמוד ליצור איתו תקשורת שהוא גם יוכל להיענות לה, ולחשוש ממך פחות. וחשוב שתביני, אני לא נוזף בך, ולא מטיל עליך את האשמה, אני רק אומר שאם את רוצה להשיג משהו שחסר לך, לפעמים דרכים שונות מאלו שבהן נהגת עד עכשיו יכולות להיות יעילות יותר, ואפשר ללמוד את זה.