פער בין חלומות למציאות בזוגיות

יש לי חבר כבר כמעט 8 חודשים... לפני חודש הוא בא אלי ואמר לי שהוא רוצה לגמור את זה.העניין הוא כזה- הוא טוען שאני לא משקיעה בעצמי והגישה שלי "לוזרית"..באופן כללי זה לא נכון, אבל ספציפית באותה תקופה היה לי בלאגן עם הלמודים ולא ידעתי מה אני רוצה ודבר גרר דבר ומצאתי את עצמי בסלט שכזה שבסופו של דבר מה שקרה זה שלא עשיתי כלום. הוא רצה שאשקיע במראה שלי ואעשה יותר ספורט ואוכל נכון (לא שאני שמנה מדי או משהו... פשוט לא היה מזיק אם היתי מורידה איזה 3-4 קילו), הוא רצה שאמצא עבודה. ובנוגע ללמודים שאם אני ארצה ללמוד- אז שאעשה את זה בכל הכח....מה זה אומר? זה אומר שאני צריכה להשיג את המטרות שאני רוצה... אני רוצה להראות טוב- לא רק בשבילו. אני רוצה עבודה נורמאלית- לא רק בשבילו.אז הוא אמר לי חד וחלק שהוא לא מעוניין בי יותר והלך.שבוע לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ואז הוא התקשר ושאל מה שלומי. אמרתי לו שלא טוב והוא בא אלי ודברנו. בסופו של דבר הוא הסכים לחזור אלי והוא אמר שהוא לא יהיה מסוגל להשאר אתי אם אני אמשיך להיות סמרטוט כמו שהיתי עד עכשיו. ובאמת יום למחרת כבר לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לחפש עבודה בטירוף והתחלתי דיאטה והכל...החלטנו כביכול להתחיל מהתחלה... יצאנו לדייט על חוף הים והיה מדהים והוא אמר שהוא היה רוצה שמעכשיו לא נהיה שוב זוג שכל הזמן תקוע בבית מרוח מול הטלויזיה ומשעמם... ובאמת קיויתי שזה יהיה ככה..והדייט אחריו גם היה מדהים.. אבל אז הכל פשוט חזר לקדמותו... מצד אחד לא כ"כ טוב לי עם המצב. מצד שני אני גם לא רוצה כ"כ להתלונן... כל פעם שאני מתלוננת, אני יוצאת איכשהו אשמה בסופו של דבר...אני כל פעם מחפשת את הניצוץ הזה בעיניים שלו וכל פעם יש בי תקוה שהוא יעשה איזה משהו קיטשי או רומנטי.. למרות שזה לא מתאים לו... זה גם לא מתאים לי.. אבל פעם ב.. זה יכול להיות נחמד...וזה סתם מרגיש מעאפן שזוג בגיל 23 שבסה"כ 8 חודשים יחד נראים כמו זוג נשוי.... אנחנו לא יוצאים לשום מקום מעניין.... כל דבר שאני מציעה הוא דוחה וכשאני אומרת לו להציע אז הוא אומר שאין לו הצעות...כשאני חושבת על התיאור שלו כאן, זה פשוט לא נשמע לי כמוהו... הוא בן אדם מקסים. הוא חכם, אנושי, חברותי, מרשים ונחמד... אבל פשוט מאחורי כל הרושם הזה בסופו של דבר הוא נהיה מן חתול בית כזה שכל מה שהוא רוצה זה מיטה וטלויזיה או מחשב...

ענת יקרה,
הרושם שלי הוא ששניכם יותר חולמים על משהו טוב יותר מאשר מוכנים להתאמץ כדי להשיג אותו. ייתכן שבשלב מסויים הוא הרגיש יותר ממך את הפער הזה אצלו, כי את היית אולי אקטיבית פחות ונסחפת אחר השיגרה יותר, ולפי התאור שלך, כנראה ניסה "לנער" אותך, מה שעבד בסופו של דבר על שניכם, לתקופה קצרה. יכול להיות שהוא מצפה שאת היא זו שתמריץ גם אותו. בכל אופן, אם תמשיכו כך, סביר להניח שהפער שבין החלומות שלכם לאיך שאתם רוצים שהחיים שלכם ייראו לבין המעשים יישאר בעינו, אלא אם תתרגלו לחלום פחות, ולהתאים אותם לנטיות שלכם.האפשרות האחרת, היא להתרגל ליזום יותר. נסי לדבר איתו על זה. להבין שיש לשניכם נטייה כזו, ולהסכים שבכל פעם שזה מתחיל להפריע לכם, תתנערו ותיזמו משהו. הקושי העיקרי במצב הזה הוא החשבונאות – שכל אחד מכם יתחיל להמתין שהצד השני יתנער קודם. דברו גם על זה, וחפשו פתרונות כדי שלא תיגררו לדינמיקה לא בריאה. עם שינוי הרגלים, שניכם יכולים להרגיש הרבה יותר טוב. ואפשר לשנות הרגלים כאלה, גם אם לא קל.