פער בזוגיות: איך לאזן בין יוזמה וסבילנות

הי,אנחנו נשואים 4 שנים, יש לנו תינוק בן 6 חודשים, גרים בשכירותאני עובדת 12 שעות ביום לפעמים, וימי שישי והוא סטודנט (עם הפרעות קשב וריכוז) ועובד ממש ממש מעט.אני לא יודעת לאפיין את הבעייה, אז אתן דוגמא: בעלי הלחיץ אותי שאחזור מוקדם מהעבודה כדי שיוכל להגיע ללימודים (שיעור שהוא שכח ממנו, אז הייתי צריכה לשנות את הלו"ז בעבודה ולבקש טובות), כשהגעתי הביתה בשיא הלחץ, אני מוצאת אותו מול הטלויזיה בשיא האדישות.ואני אומרת לו - "אתה לא ממהר?!" והוא עונה עוד 5 דק' זה נגמר...ככה זה קורה הרבה, כל פעם שאני מזכירה לו שהוא צריך לעשות משהו, הוא אומר עונה"עוד 5 דק'" בדר"כ הוא דבוק לטלויזיה או למחשב בכל רגע פנאי.הוא בדר"כ לא יוזם כלום בבית- ניקיון, סדר וכדומה. אני הדמות שמארגנת הכל, אני הדמות המפרנסת. אני צריכה לדאוג לו (להזכיר לו דברים שלו- הוא לא מצליח לנהל יומן, להזכיר לו לטלפן להורים שלו), לתינוק ולבית (חשבון בנק, תשלומים, בישול, ניקיון וכו').דוגמא נוספת: הוא אמר שישטוף רצפה, ולאחר יום שלם, כלומר בערב לבסוף התחיל לשטוף רצפה - כל הבית מים ובאמצע הכל עזב וראה טלויזיה. אני אומרת לו שאי אפשר ככה לחסום את הבית במים ושזה מסוכן, הוא השיב שעוד מעט תגמר התוכנית וימשיך. הוא הביא אותי לשיא העצבים.חשוב לי שיספיק לעשות דברים בזמן, וכמו שצריך. מדובר על דברים שלו ושהם משפיעים עלינו. אפילו הלימודים שלו - הלימודים שלו נמרחים ואנו תלוים בזה שיסיים את התואר כדי שיוכל להתחיל לפרנס. אז אם הוא יאחר למבחן, שלא יכשל, ואז שוב לקחת את הקורס ושוב לשלם כסף (אלפים) ושוב בזבוז זמן שיאריך את הזמן עד שיתחיל לפרנס.הוא חושב שאני המפקדת, אבל באמת שאני לא רוצה את האחריות הזו. אמרתי לו אלף פעם, שאני רוצה שיזום לבד- אם הפח מלא אז לרוקן לבד, הכיור מלא, אז לשטוף.הוא טוען שהוא לא מבין איך יש לי כוחות אחרי יום עבודה לנקות את הבית ואני מסבירה לו שאין לי, ומה שמניע אותי באמת זה הלחץ, שמא לא יתוקתק, שמא יחזור תשלום, שמא נפספס משהו, שמא נהיה פרייארים.בקיצור, אני מנסה לשנות את היחס הזה שלו, אני מרגישה שכל הנטל עלי והיחס שלו מזלזל ופוגע, למרות שהוא לא עושה את זה בכוונה או לא שם לב. מידי כמה זמן (_חודש בערך) אני אומרת לו ש"אני לא יכולה יותר" ש"נמאס לי" ואז הוא אומר שינסה לשפר וליזום, וזה עובד ליומיים גג שבוע.מה דעתך בעניין? כשאני קוראת את הספר של סופר נני, אני קצת נזכרת בבעלי. הוא מתנהג בצורה ילדותית בזה שהוא לא לוקח אחריות. תודה

מיכל,את צודקת. הפער הזה שקיים לפעמים בזוגות גורם למתח, כאשר הצד היוזם והפעיל מרגיש כפוי לעשות יותר מחלקו, אל תוך אותן נישות וזמנים שבהם הצד הסביל והאיטי יותר לא עושה ומשאיר "ריקים". במצב זה, נראה לי שאת רוצה שהוא יתקתק את עצמו יותר, כדי להקל עלייך, והוא רוצה שאת תתקתקי את עצמך פחות, כדי להקל ממנו את הלחץ המוסרי, כאילו הוא לא בסדר. כשגם את תהיי "לא בסדר" תהיו מאוזנים והלחץ ממנו יירד.אין נוסחת קסמים לפתרון בעיה כזו. זה משהו שיכול להשתנות עם השנים, ויכול להשתנות מעט מאד עם השנים. לפעמים זה עובד יותר טוב כאשר הוא יהיה עסוק בעצמו לאורך זמן, ומתרגל להיות יותר דינמי, ולפעמים כשהוא עסוק הוא חוזר הביתה ורוצה רק לנוח.אבל את יכולה לנסות לשנות אוירה בשני אופנים. האחד – להוריד את הלגיטימציה של "להמתין עד סוף התוכנית". יש לכם מכשיר וידיאו? – אם אין, אז קנו, זה לא יקר. הוא רוצה לראות את הסוף? – שיכניס קלטת וילחץ "הקלט". שיראה אחר-כך. השני – ליצור אוירה דינמית יותר של עשייה משותפת. כשהוא ב- mode דינמי, יהיה לו קל יותר ליזום ולעשות מאשר כאשר הוא ב- mode פסיבי.זה דורש ממך עוד מאמץ, אבל קחי בחשבון שאת גם יוצרת אוירה אחרת והרגלים אחרים אצלו. לזה את צריכה לשאוף. וככל שתצליחי לעשות זאת באוירה חיובית וטובה יותר, כך ייטב.ואם קשה - נסו יעוץ זוגי, כדי שתרגישי שיש לך תמיכה וגיבוי, ושהוא ירגיש שיש לכם הדרכה ואת לא מטרטרת אותו "סתם".