פחדים מפני השתלטות נשית בזוגיות

נחנו באמצע שנות השלושים לחיינו2 ילדים קטנים נשואים כבר 8 שניםזוגיות מורכבת הרבה ירידות ועליות . בן זוג לא קל , אופי חזק, עקשן, תמיד צודק (לא רק כלפיי , גם כלפיי הסביבה ), מאוד קשה לו לקבל ביקורת - מכולם !אבא נהדר , בחור חכם , עוזר בבית כשאני מבקשת וכיש לו חשק , כלומר - אם הוא לא מרגיש שזו פקודה או שאני שולטת בו - יש לו קטע כזה שהוא ממש מפחד שהוא נשלט . הוא טוען שכל הגברים נשלטים בידי הנשים שלהם וכו כו ועוד כל מיני תאוריות קדמוניותעברו עלינו שנתיים קשות מסיבות שונות ושתינו נותרנו עם משקעים ואכזבותהיום אנחנו משתדלים אבל זה לא ממש מצליח בעיקר כי הוא הפך לסופר סופני בתגובות שלו - מיד הסבר :לאחרונה - כל ריב , כל הערה שלא במקום מצידי - התגובה שלו : אנחנו צריכים להיתגרש, אני צריך להיפטר ממך דחוף - ככה בקור רוח - מביט בי בעיניים - ואני בתגובה פשוט קופאת - לא מדברת , בקושי יכולה לזוז - כנראה פחד שזה באמת יקרהאתמול זה שוב קרה - ואני בתגובה אחרי שסיימתי לקפוא ולשתוק - אמרתי שאני מכבדת את רצונו ואני מתכוונת לעזוב -רציתי לראות איך יגיב...הוא אמר מצויין - חבל שזה לא קרה מזמן - זה יהיה היום המאושר בחייאז מה ?לפרק את זה ?האם זה אמיתי ?(הוא טוען שככה הוא מרגיש באמת - שרוצה שאצא מחייו )הוא אמר את זה מספיק פעמים...סתם מלחמת כוחות ?פשוט להאמין שכנראה זהו ולהתחיל לפרק את החבילה ?בינתיים הוא סוג של מתעלל בי ריגשית - לא מדבר איתי , מתעלם ממניאולי באמת אני צריכה לקחת את ילדיי וללכת - הוא גם הציע לעזוב את הביתלכאורה אני מתקשה להאמין שהגענון לסוף -חשבתי שצריך לקרות משהו רע כדי שזה יגמר ...אוף אני לא רוצה שזה ייגמר - אבל גם לא רוצה לכפות את עצמיעצה ?

רוית יקרה,
את רואה את בעלך כגבר שיש לו פחדים מפני השתלטות נשית (שלך!). יכול להיות. מה התהליך שעבר עליו עד שהגיע לזה? - קשה לי לדעת. הוא מתגונן הרבה, לפי תאורך, ומוכן להילחם עד הסוף למען חרות כלשהי, שלא ברור לי מהי. האם היא קשורה לתרומה שלו לבית? - כנראה שלא, כי הוא הרי תורם את חלקו. האם היא קשורה לאגו שלו? - אולי. האם לאופן שבו את אומרת לו דברים והוא מנסה לחנך אותך? - גם כן אולי. אני מניח שהניחוש שלך טוב משלי, כי אני לא מכיר אתכם כדי לומר משהו בעניין הזה. כך שאני לא יכול לדעת אם זה מאבק כוחות, או יאוש שלו שגרם לו להחליט החלטה. קחי בחשבון שכמעט תמיד צד שרוצה ללכת מעדיף שיגידו לו ללכת מאשר לומר שהוא זה שרוצה ללכת, כך שהאשם לא יהיה עליו. האם זה העניין? - לא יודע.נכון יותר לנסות וללחוץ על ייעוץ זוגי, במקרה שלכם. יתכן שתראו שזו בעיית תקשורת שאפשר להתגבר עליה ולהישאר ביחד בתנאים טובים. יתכן שאי אפשר להתגבר עליה וכבר מאוחר מדי, אבל גם הניסיון וההבנה יעזרו לכם להיות שלמים עם תהליך הפרידה, וגם זה יכול להיות חשוב. נסו. ראי בבקשה פרטים באתר שלי.

תודה רבה דר חסון !אני מניחה שמשלל הניחושים שניחשת ביחד עם הידע שלי ביחס לרקע שלנו , אני מניחה שהניחוש הנכון הוא הצורה שבה אני אומרת לו דברים - הוא ממש ממש ממש!!!! רגיש לאיך דברים נאמרים - אבל בצורה ממש ממש קיצונית . אני מגיעה מבית בו אנשים מדברים - ביחוד אמא שלי - בצורה בוטה , כל כך בוטה שהיום שאני מבקרת שם לפעמים עומדות לי האוזניים מרוב שאני מזועזעת ...והוא לעומת זאת מגיע מבית שבו הדרך שבה דברים נאמרים היא הכל , הוריו כל כך מנומסים , עדינים , פולטקלי קורקטים- לפעמים זה קצת גורם לי בחילה מכמה שהכל מלוקק ומיופיף - אבל אני מניחה שזה לא מצביעות , ככה הם באמת חיים את חייהם . אני קוראת להם - האריסטוקרטיה הרוסית . ואילו אני הגעתי ממשפחה מרוקאית עם כושר ביטוי שלא בוחל בשום אמצעים :-) (סליחה אם אני נשמעת גזענית)ואנחנו מנסים להרכיב בית אחת משני בתים אלו - ובכן אתה בטח יכול לתאר לעצמך כמה פערים עלינו לסגור, אני מודה שלי יש יותר פערים לסגור לכיוונו ... אבל הוא לא מוכן לסגור אפילו מילימטר לכיווני - ולי ממש קשה לדבר ככה ...ולהתנהל ככה .. זאת אומרת גם אני רוצה בית נעים , אבל בית שאפשר גם להרגיש בו , בית שאפשר להתבטא בו , לבכות , להיתעצבן , פשוט לחיות . והוא פשוט לא מוכן לקבל את זה ! מבחינתו כל הרמת קול , התבטאות שקצת חורגת מאיך שכתוב בספר שצריך להתבטא - היא עילה לגירושין ... עשויים מחומרים שונים כהגדרתו - ובכן אין ספק חומרים שונים .אני מרגישה שאני הולכת על ביצים , שוקלת כל מילה , לפעמים שותקת כי אני כבר לא בטוחה שאני יודעת איך להיתבטא והאם הפעם אתבטא כראות עיניו או לא ...דיברתי איתו על כך - והוא אמר שאין פשרות בעניין , זה הבית שהוא רוצה לעצמו . אם לא איתי אז עם מישהי אחרת ..אני מרגישה שבאמת ההתנהלות בבית הורי היא מזעזעת , ובאמת זה מה שספגתי ועל זה התחנכתי שזה באמת נורא , אבל הוא מצפה שאהפוך את עורי ב180 מעלות וזה באמת קשה לי ... אפילו לפעמים אני חושבת שהוא מצפה לאיזה התנהגות אירופאית - כמו בבית הוריו- וזה אפילו לא נופל במשבצת ההתנהגות הישראלית צברית . זאת אומרת חבריי שהגיעו מבתים מצויינים לא מדברים או מתנהגים ככה ...אגב הוא לא צבר - נולד ברוסיה . זה מעולם לא הפריע לי ובאמת שראיתי בכך רק יתרונותמה אני יכולה לעשות כדי לגשר על הפער וגם שארגיש שאני אמיתית ולא מזייפת ?לא רוצה ללכת על ביצים ולגמרי מבינה את רצונותיו לבית נעים - גם אם מוגזם משהו ....

רוית יקרה,
אני חושב שאת מבינה מתוך זה מה אני הולך לומר לך: אני לא יכול לשנות אותו, ואני לא יודע אם את יכולה לשנות אותו. יתכן, אגב, שקצת עשית זאת, ושהוא קצת יותר מסוגל לשאת בוטות משהיה יכול לעשות בעבר. אבל את יכולה להמשיך ולשנות עוד מעצמך.אתם צריכים להמשיך עם הדיאלוג שהתחלתם בו, למרות שאתם מרגישים עכשיו שנתקלתם בקיר. עשיתם את הדיאלוג הזה בעבר, ובחנתם את הגבולות שלכם, ואני משוכנע ששניכם עשיתם צעדים חיוביים זה לקראת זה. יתכן אפילו שבתחילת הדרך, לו קסמה העובדה שאת אומרת את מה שאת חושבת, ולך, שהוא עצור כזה, שיאפשר לך יותר שלווה משהיתה לך בבית. העניין עם הזמן הוא שכאשר נוצרים גם קונפליקטים נוספים, קל יותר ליפול על ההבדלים הבולטים שביניכם, ולהפיל את האשם עליהם. זה כנראה לא רק הם, אבל הם נמצאים אצלכם בחזית הקונפליקטים, ולכן לכאורה הם הראשונים להתמודד איתם.אתם צריכים להמשיך ולהעביר מסרים של אמון גם במימד הזה. כלומר, אם נגיע אליך, במקום להתחפר בעמדתך כשאת מרגישה מואשמת, קחי את האחריות בנושא הזה מבלי להעביר אליו אשמה במימד הזה, אבל אל תזניחו את הנושאים האחרים, ודברו גם עליהם. יתכן מאד שאתם מדברים על זה כי זה נושא שיותר קל לדבר עליו, כי כאן האשמה, שלך או שלו, בולטת לעין, ולכן זה עוזר לכם להחליק או שלא לקחת אשמה ולא לדון על נושאים אחרים.יעוץ זוגי שיעזור לכם למקד את התקשורת, יוכל לעזור לכם. אתם במצב די מתנדנד, ויש לכם על מה לדבר ועל איך לדבר, וזה לא רק הבוטות שלך והרתיעה שלו מזה. גם על זה תצטרכו לדבר, ולנסות ערוצים שונים של תקשורת והבנה, אבל אסור שתישארו במסלול הזה לבדו, כי אני לא מאמין שזה רק המסלול הזה.