פורום ייעוץ זוגי שאלות על זוגיות

שלום
ד"ר,
אני כבר שנה רווקה אחרי מערכת יחסים לא בריאה אשר סבלתי מאוד בעת הפרידה..למרות כל הרע שהיה אהבתי אותו. לקח לי לא מעט זמן להתאושש, להתגבר עליו ויכולה להגיד שזה מאחוריי.
החלטתי לאחרונה להתחיל לצאת לדייט עם אך משום מה אני לא מצליחה להימשך פיזית לאף גבר. אף אחד לא מושך אותי בעליל!!!
ניסיתי לתת הזדמנות אמיתית לבחור שחיזר אחריי תקופה, נפגשנו 3 פעמים ולא הרגשתי אליו כלום כלום.. לא נמשכתי אליו פיזית וחתכתי. שמתי לב שלא משנה כמה הבן אדם טוב, פשוט לא מצליחה להרגיש שום דבר. כך עם כל גבר שהתעניין בי.. אני פשוט לא שם.

אני חוששת שזה קשור למערכת היחסים הקודמת שלי, למרות שכן המשכתי הלאה ואיני אוהבת עוד. המצב הזה מאוד מתסכל ולא יודעת מה לעשות. מעולם לא הייתי כזאת סגורה. האם יש לך טיפ לתת לי שאוכל להיפתח יותר לגברים חדשים?

תודה

27

גילי יקרה,
את שואלת שאלה שללא ספק מעסיקה אותך מאד, כי היא קשורה לעתיד שהוא חשוב מאד עבורך – האפשרות שלך למצוא בן זוג ולהקים משפחה, אבל זו גם שאלה מעניינת גם מהבחינה הטיפולית, ובכך אני מתכוון בזה לומר שיתכן שהיא רלוונטית גם לאחרים שנמצאים במצב דומה ומנסים להבין את עצמם.בהנחה שאת נמשכת לגברים – וגם זו יכולה להיות שאלה, כי יתכן שאת גם וגם, וצריך לכן להיות גבר מאד מיוחד כדי שתימשכי אליו – יתכן מאד שהמכשול שלך הוא האכזבה הרגשית שלך מהקשר האחרון. אני מבין את האמירה שלך, שיתכן שזה קשור לזה, אבל גם שאת לא אוהבת אותו עוד, וממשיכה הלאה. יתכן שזה נכון. כלומר, שאת כבר לא במקום שבו את רואה עתיד משותף איתו – שזה מרכיב משמעותי באהבה. אלא שבמקביל – יתכן מאד שאת עדיין רואה בתכונות מסויימות שלו דברים שהיית רוצה, ואותן את מחפשת בקשר חדש ולא מוצאת בקלות. אולי כי קל לך להיתפס לאכזבה שלך ממה שלא מתאים למודל האידיאלי שיצרת לעצמך, ואולי בעזרת הקשר האחרון שהיה לך – לפחות במימדים מסויימים של איכויות שיש לו.אבל זו רק אפשרות אחת, גילי. אפשרויות אחרות קשורות לאופן המודע או הלא מודע שלך שבו את רואה ותופסת את עצמך ואת היכולות שלך, או אולי התחושה הנוכחית שלה היא תוצאה של הייאוש שיש לך מהאפשרות של בניית קשר, לאחר שהיו לך ציפיות כל כך משמעותיות מהקשר האחרון, שלא התממשו.אחד הדברים שיכולים לנחם אותך, אולי, הוא העובדה שהזמן מרפא. ובכל זאת – כן כדאי לשים לב לסימני אזהרה, כי ככל שמתקבע יותר "זמן הייאוש", כך קשה יותר לצאת ממנו, כי הפרשנות שלך מהתהליך הזה יכולה להיות שאת "לא שווה". שזו פרשנות שגוייה כמובן. הרבה יותר נכון לומר, ככל הנראה, שאת שווה את האיש שהיה לך, כי עובדה שהוא רצה להיות איתך, אבל העובדה שנפרדתם יכולה להיות קשורה לא פחות מהאיכויות שלך - למימדים שבהם הוא לא ידע לשמור על הקשר, או על הרצון שלו לשמור על קשר כלשהו, ואולי לפחדים ולחרדות שלו ממחוייבות, ועוד... ולא קשורה כלל לאיכויות שלך. לפעמים להיפך - דווקא איכויות טובות שלך יכולות להפחיד גבר שחושש ממחוייבות, כי אין לו סיבות משמעותיות להפסיק את הקשר. אלא שחוסר ביטחון עצמי שלך יכול לבדו להוליך אותך למסקנות הפוכות, שאין קשר בינן לבין המציאות. וזה דבר שלא קל להתמודד איתו.אם תרצי להמשיך איתי את השיחה הזו, אשאל שאלה פשוטה: מהם הדברים שכן יכולים למשוך אותך בגבר? או לפחות, אם כרגע את לא שם, שהיו יכולים למשוך אותך בעבר?

אתה מעלה נקודות מאוד חשובות שלא חשבתי עליהם קודם.
חשוב לי לציין קודם כל שאני סטרייטית 100% ככה שזה לא קשור לנטייה מינית. שנית, חשוב לי לשפוך קצת רקע ממה שהיה במערכת היחסים הקודמת אולי זה יכול להסביר קצת את העניינים.
קשר שנמשך 3.5 שנים, אפשר להגיד אהבה ראשונה שלי. לפניו היו לי קשרים, אך קצרים מאוד ולא התאהבתי. הכרתי אותו וזו הייתה התאהבות מטורפת ממבט ראשון, פרפרים בבטן, געגוע עז. התאהבתי בו כל יום יותר ויותר. עם הזמן התחלתי להרגיש שמשהו לא כשורה בקשר שלנו.. הרגשתי מנוצלת ושאני לא באמת בקשר זוגי אמיתי. אסביר: נכנסתי לתוך מערכת היחסים הזאת כשלא היה לי ביטחון עצמי בכלל.. אולי זה קשור לזה שאבא שלי לא נכח בילדות ולא זכיתי לקבל אהבה ממנו, משהו שהבנתי כשהייתי בטיפול פסיכולוגי. אולי חיפשתי לא במודע אצל האקס כי הוא הזכיר לי במובן הזה את אבא שלי - לא נכח באמת, לא הכיל אותו כמו שצריך ואף חשב על עצמו ועל האינטרסים שלוכל ה3.5 שנים. שם הבנתי שהקשר הזה לא נכון לי וזו אחת הסיבות שהקשר נגמר.
המצב הסוציו אקונומי של המשפחה- אפשר להגיד שאני באה ממשפחה ענייה (אם חד הורית), מקום מגוריי במהלך הקשר היה בשכונת שיכון. לא מקום סימפטי להביא אליו בן זוג והכל שהזמן עבר הרגשתי רגשי נחיתות מטורפות מולו (הוא לא היה עשיר כקורח, אך אכן בא ממשפחה יחסית מבוססת, צבעונית והוא בעצמו בעל הכנסה מכובדת). היו עוד דברים שבגללם הרגשתי פחות ממנו שלא ארחיב, מה שחשוב להדגיש שהרגשתי כלום ושום דבר לידו וזה הרעיון שהשתלתי לו בראש במשך כל התקופה שלנו ביחד.. יצרתי דרמות מיותרות על מנת לבחון את הרצינות שלו כלפיי עד שזה הגיע למצב שחנקתי אותו ועזב (בהחלט יכולה להבין ולוקחת אחריות). הצעתי לו שאגש לטיפול על מנת שהדברים יישתפרו ואפסיק עם השטויות שלי אך אמר שלא הכל היה קשור אליי ולא רצה לתת הזדמנות נוספת לקשר ושם זה נגמר. לא שמעתי ממנו יותר.
בכל אופן, אני שלמה עם הפרידה 100% ומבינה שזה לא היה בשבילי ושחררתי. אני בטוחה שאני לא מעוניינת בו יותר כי לא התאים לי.

שנה אחרי ואני מתקשה מאוד להיפתח רגשית למישהו. אני פשוט לא נמשכת לאף אחד! כאילו משהו נעלם.. אני כמובן יכולה לצאת עם גבר אובייקטיבית חתיך ואיכותי אך לא 'חושקת' בו יותר. אני חוששת שזה בגלל ששמה שלמה הכנסתי לעצמי בראש שמה שחשוב זה לאהוב את עצמנו יותר מכל וככה לא להגיע למצב שאני צריכה מישהו כדי להיות מאושרת. אני מרגישה שעשיתי אובר עבודה עצמית, עד למצב שאיני מוצאת שום תועלת להיות עם גבר. כאילו טוב לי מידי עם עצמי תוך כדי שאני מבינה שמשהו כאן לא תקין הרי לא טוב להיות אדם לבדו.
מרגישה שלאט לאט אני משיגה את כל מה שניסיתי להשיג דרך האקס בכוחות עצמי עד למצב שאני מאבדת את הרצון לחלוק את החיים שלי עם מישהו / או בכלל להתעניין מינית או רגשית בגבר אחר.

אענה נקודתית לשאלה ששאלת אותי -
אהבתי ונמשכתי לכל מה שלא היה לי. כלומר, קצת הרגשתי שאני חיה את החיים שתמיד רציתי דרכו היות וטעמתי קצת מהעולם הצבעוני שלו.. הן מבחינה חברתית והן כלכלית.
כעת, מתחילה לאט לאט לבנות את עצמי כדי שזה לא יקרה לי יותר. מצאתי עבודה עם הכנסה מכובדת, יש לי חיי חברה טובים משהו שלא היה לפני בעקבות החרדה החברתית הקשה שהייתה לי בזמן הקשר ועוד דברים טובים (:

אך מרגישה שככל שאני בונה את עצמי ומאושרת ממי שאני ומהשיגיי, התשוקה למין הגברי נעלם.

אולי זה קשור..

גילי יקרה,
לכאורה – הריגוש המיני שלך היה אולי משני בכלל, שנבע מהריגוש הראשוני של קפיצת מדריגה חברתית וכלכלית. ואפשר להבין את זה. על פי מחקרים שנערכו כבר לפני כ 30 שנה, הקרטוריון החשוב ביותר לנשים בחיפוש בני זוג הוא הסטאטוס הסוציואקונומי שלהם, ומן הסתם, ככל שהפער גדול יותר כך הקרטוריון הזה חשוב יותר, וזה מה שהרגשת.כאשר את בונה את עצמך, הקרטוריון הזה הופך להיות חשוב פחות. זה לא אומר שקרטוריון זה, או אחרים – כמו מראה חיצוני, אסרטיביות, ביטחון עצמי, או אפילו יכולת אמפתית ודאגה לבת הזוג, שהם הבאים בתור במה שנשים מחפשות בבן הזוג, בערך לפי הסדר הזה, אינם חשובים. אבל כאשר את בונה את עצמך, וסך הכל הקרטוריונים האחרים הם פחות עוצמתיים בגלל זה, נכנס למערכה גם המנגנון המהופך, והוא ההגנה העצמית שלך, והרצון שלא להיפגע. היות שכל קשר שמתפתח רגשית, יש בו סיכון של פגיעה, יתכן שהן מכסות ומאפילות על הרגש שאולי עדיין כן קיים, של המשיכה, רק שהוא מורגש פחות. אולי בכלל לא – כל עוד את עדיין במגננות. ולכך התכוונתי כשאמרתי שהזמן מרפא. כי ככל שהביטחון העצמי והאישי שלך, והחברתי, יגדל, כך המגננות תרדנה, כי תוכלי לסמוך על עצמך שאת יכולה להתמודד עם אכזבות. אבל זה תהליך. וגם כאן – אני שב למה שכתבתי לך קודם, והפעם עם הסבר מפורט יותר – חשוב לא להישאר יותר מדי זמן ב"זמן הייאוש", או במגננות שלך, כדי להגיע מהר יותר לתובנה שאת יודעת ויכולה לצאת מזה, ולא לקבע את זה כחלק מהתדמית שלך שזו הזהות האישית שלך. את בונה את הזהות האישית שלך עכשיו. חשוב שתבני אותה אופטימית יותר.