פורום ייעוץ זוגי שאלות על זוגיות

ד"ר אורן שלום,מה לעשות במצב שבו ההורים לא אוהבים את בן הזוג? על פניו הכל נראה טוב ויפה כשאנו באים לבקר למרות שגם שם לפעמים קשה להורים שלי לקבל את העובדה שהוא מגיע ממנטליות אחרת- פתוחה יותר מהם- הם יוצאי עדות קווקז ולכן גם פרימטיבים יותר בחשיבה בכל הקשור לזוגיות משפחה, כבוד וכו'.ולאחרונה אמא שלי לעיתים משנה את דעתה לגביו אבל רוב הזמן הם לא מקבלים אותו משלל סיבות- הוא שמן, מעשן (הפסיק לאחרונה), משחק משחקי מחשב וכרגע כבר כמעט שנה לא עובד כי חווה משבר בעבודה האחרונה- שחיקה נפשית ועזב. עכשיו הוא מתחיל לחפש שוב עבודה, מתחיל טיפול לטפל בבעיית השחיקה הנפשית שלו ובכלל מאז שעזב את העבודה- לנו כזוג מאוד טוב לנו יחד. ואני חושבת שזוגיות זה בדיוק להיות שם אחד בשביל השני בשעת משבר, בעוני ובעושר, בטוב וברע. גם לי קשה לפעמים עם הדיכאון הקל שלו אבל אני כן מנסה להרים אותו בשעת משבר.לי ולבן זוג יש שיח נורא פתוח ולכן סיפרתי לו שוב על ריב שהיה לי עם אמא שלי לגביו. אימי התקשרה להתנצל לאחר מכן אך הוא נורא נפגע מכך וביקש ממני לדבר איתה שלא תאמר עליו דברים כאלו ואני מסכימה איתו. המשפחה שלו אוהבת אותי מאוד ואנחנו מתככנים להקים משפחה יחד ולהתחתן ולכן הוא יותר פגוע מהעובדה הזו- שנהיה בקשר יותר מקרב עם המשפחה.אני מסכימה עם הבן הזוג אך מנגד אני לא יכולה לנתק קשר עם המשפחה (הבן זוג הציע לי לעשות אם זה יגיע למצב יותר גרוע). אני חושבת שאולי עשיתי טעות בכך שסיפרתי לבן הזוג על השיחות שלי עם אמי לגביו.כיצד אתה מציע לגרום כך שההורים שלי יותר יחבבו אותו יקבלו אותו? מה גם הוא, אני יכולים לעשות לשם כך?

34 שנינו

אנונימית יקרה,
נראה לי שהגעת כבר לעצמאות מבחינת היכולת שלך לדעת מה נכון לך. אולי גם לעצמאות כלכלית. כך שאם דעתם של הורייך משפיעה עליך, אולי זה בעיקר כי לא טוב לך להרגיש רגשי אשם שלך, או כעס שלהם, כאשר את עצמאית ומחליטה בניגוד לדעתם.ברור שהם דואגים לך. זו דרכם של הורים. הורים נוטים שלא לסמוך לגמרי על הילדים שלהם, כי הם זוכרים שפעם, כשהילדים שלהם היו ילדים, הם לא היו בוגרים מספיק כדי להחליט לבד, והם היו אלה שצריכים להחליט עבורם. לא תמיד קל להורים לעשות את השינוי המנטלי הנדרש מכך שלפחות במספר נושאים הקשורים לידע ולקבלת החלטות, הילדים שלהם הפכו להיות לפחות שווי ערך להם.אולי הם כן יודעים שאת יודעת מה את רוצה וזו רק החרדה שלהם לשלומך שאומרת להם שאולי את "רגשית מדי" (שזה אומר אולי "מאוהבת"), ולכן מתקשה לראות את המציאות. אולי הם מתקשים לקבל מציאות שונה מכפי שהם רגילים לה, כשהגבר אינו "חזק" מספיק כפי שהם חושבים שהוא אמור להיות. בשל כל הסיבות האלה, לא קל להם.עם זאת, מאד הגיוני גם שהם לא נגדו כמו שהם בעדך. מאד סביר שאם יבינו שאת נחרצת בהחלטה שלך, הם יקבלו אותה, אפילו אם בלית ברירה. וכאן המקום של בן זוגך להיות מספיק בטוח בעצמו ובך שעם הזמן, כשהם יבינו שאת נחרצת, כשהם יבינו שהוא עושה לך טוב גם אם לא בכל מאת האחוזים, אז הם יקבלו אותו. הם לא צריכים לקבל אותו בגללו, ממש כמו שהוריו של בן זוגך לא מקבלים אותך בגללך. ואולי נכון יותר לומר שהם לא היו מקבלים אותך בגללך, לולא היו מקבלים אותך בגלל הבן שלהם.אם את מרגישה קונפליקטים משמעותיים, אכן אין סיבה יתרה לפתוח את הכל מול בן זוגך, בעיקר אם הוא מתקשה לקבל זאת ולהמשיך להיישיר אליהם מבט בעיניים. הוא צריך להיות מישהו מיוחד יותר ומקבל יותר כדי לעשות את זה, וכדי להתמודד עם מה שנראה כפגיעה, ואת זה הוא יכול לעשות טוב יותר אם הוא סומך על כך שאת אוהבת אותו בלי שום קשר למה שהורייך חושבים. זאת העבודה ששניכם צריכים לעשות, להאמין זה בזה, ולא להכנס ל"הורים" מול "הורים" ו"משפחה" מול "משפחה", כי זה ייקח אתכם למאבקי כוח, ולפגיעות הדדיות ולשאלה מי צודק יותר ומי "טוב" יותר, ולפגיעות זה בזה דרך המשפחה וה"צדק". ככל שתקדימו להניח לזה, כך עדיף.הורייך יאהבו אותו לפי המסרים שאת ובן זוגך תתנו להם. זה תלוי בכם, ואולי בעיקר בך.