פורום ייעוץ זוגי שאלות על זוגיות

הי
אני מחלימה מסרטן שד בימים אלה. יש לי עוד מסע לפניי אבל הסרטן תודה לאל התפוגג.

בעלי שתמך, ליווה והיה שם בשבילי פתאום חזר לשגרה לגמרי. 100% שיגרה כמו שהיה לפני גילוי המחלה.
אני מרגישה נטושה, מרגישה בודדה. ברור לי שבן זוגי כמו רבים אחרים חווה משבר. הוא חשש לאבד אותי, (יש לנו 2 ילדות קטנות). עם זאת אני מרגישה כעס גדול כלפיו ותסכול, כיוון שאני עדיין מתמודדת עם הקרנות, ותופעות קשות של הכימותרפיה שנשארת בגוף עד שנה.
הוא מודע לכך כי אני משתפת בקשיים שלי. משתפת בחוסר השינה בלילות, בכאבי השרירים, ובעוד ועוד תופעות לא נעימות.
אני מתפקדת כרגיל למרות הכל כפי שתפקדתי במהלך הטיפולים. טיפלתי בבנותיי ובבית כרגיל. (קשב להאמין אבל כך היה).
חויתי גם קשיים רגשיים והתמודדתי עם הכל. בן זוגי תמיד היה אדם שהזניח. את עצמו את הבית, ועושה אך ורק מה שחזוב לו ומעניין אותו ואני התקשיתי לקבל זאת. התקופת המחלה הוא גם לא סייע בבית ולמרות ששוחחתי איתו עך כך וניסיתי בכל מיני דרכים. בטוב, ברע... הוא המשיך בשלו כרגיל.
היום כשהגידול התפוגג ושמענו בשורות טובות, הוא כאילו מעמיד פנים שהכל בסדר. כפי שהיה לפני כן. וכפי שציינתי קודם חזר לשגרה ב100%. אני עדיין בתקופה קשה, עדיין סובלת והכי קשה לי זה לקבל את ההתנהגות שלו.
להוריד ציפיות ולהשלים עם זה שמבחינתו אני בריאה. כן ציפיתי שיבין שיתרום בבית דווקא בגלל שאני מתקשה.
אני מרגישה שזה משפיע על הרגשות שלי כלפיו. וזה הכי מדאיג אותי.
אשמח לעצה.
תודה רבה

(הודעה ללא תוכן)

40

אלה יקרה,
קל להבין מדוע את מרגישה שאת פגועה. את מנסה לחזור לשיגרה, אבל האם אישך, בן הזוג שלך, באמת אוהב אותך, אמפתי, מבין את מה שעובר עליך ולהראות לך עד כמה את חשובה לו? כשהוא חוזר לשיגרה, זה פוגע בך. את רוצה לראות ממנו יותר, ואת רוצה שישקיע יותר - כדי להתחזק, כדי להיות מחדש בטוחה מעצמך, משהו שכל התהליך הזה פגע בו. לא רק בבטחון הקיומי, לא רק בביטחון העצמי הקשור ליכולות שלך, אלא לביטחון שלך בהיותך אשה מספיק מושכת לבעלך, ומספיק רצויה, ושיכולה להיות מספיק בטוחה בקשר שלכם. כשהוא חוזר לשיגרה, את לא בטוחה. כשהוא לא מביע הערכה ליכולת התיפקוד שלך למרות הקשיים הפיזיים והחרדות, את לא בטוחה. כשהוא לא משקיע יותר כי הוא מבין שלך קשה, את לא בטוחה.יתכן מאד שמבחינתו, זהו, הכל בסדר, ותרדי ממני. למה? - אני לא יכול לדעת בודאות. אולי הוא נלחץ בקלות וקשה לו להכיל את החרדות שלו, אולי הוא מתקשה להתמודד עם הצורך בהבעת רגשות, אולי הוא חושב שאם הוא יהיה קשוח איתך, תתגברי מהר יותר על הקשיים מאשר אם הוא יפנק אותך, ויתכנו עוד דברים, שליליים או חיוביים (ובכוונה אני אומר זאת, כי אני באמת לא יודע, אבל יש גם אפשרויות חיוביות בתוך כל הסלט הזה של אי ודאות).אני חושב שנכון, במצב העניינים הזה שבו חלה טלטלה גדולה בביטחון העצמי שלך וכנראה במידת החרדות של שניכם, שתלכו לטיפול זוגי. שיווי המשקל ביניכם התערער, וכדאי להעזר באיש מקצוע, על מנת לרכוש אותו מחדש.

תודה על תשובתך.
אני תוהה מה גרם לו לחזור לשיגרה ולהתנהג כאילו כל זה לא קורה לנו. לדעתי, העובדה שהראיתי חוזק נפשי, גם כשהיו כאבים ועדיין יש, קמתי ותפקדתי והכל נראה כרגיל. כשהגידול נעלם הוא הבין שעכשיו בכלל אין מה לעטוף אותי ולבוא איתי עוד לבתי החולים או בכלל לשאול איך אני מרגישה. כאילו נגמרה המכסה של האיכפתיות. נגמרה הסוללה.
כרגע הוא חי בתוך בועה משלו. בתוך בועה של אגואיזם. עושה מה שבא לו בלבד. לא רואה את המציאות ולא את הצרכים של הילדים שלו. כשמבקשים ממנו לעשות משהו, הוא אומר בסדר ושוכח. (רק שיניחו לו). קנה רכב שטח ועסוק בו בכל הזדמנות שיש. אין בית, אין משפחה, אין שום דבר רק הרכב ומי שמדבר בשפה שלו "נכנס" מי שלא, לא מעניין.
לטיפול זוגי הוא לעולם לא יסכים לבוא איתי. ניסיתי כבר.
מיותר לציין שאני מתוסכלת ואין מי עם לדבר.

אלה יקרה,
קשה לי באמת לדעת. האפשרויות הקשורות למחלה שלך יכולות לנוע בין כעס עליך, למשל על עצם העובדה שחלית ושההבטחה שאיתה נכנס לנישואים של אשה בריאה ואוהבת ואינטימית הופרה, לבין חרדות שאולי יום אחד תעלמי לו, אז הוא בונה לו אלטרנטיבות ומרחיק עצמו רגשית. או אולי, וגם זה נובע מסוג של חרדה, כי כל הטלטלה הזו הביאה אותו למסקנה שחיים רק פעם אחת, והוא מנסה למצות לפני שייפול עליו הדבר הבא הבלתי צפוי. ואולי, כפי שכתבת את, ש"נגמרה לו הסוללה" של היכולת האמפתית וההקרבה והנתינה, ועכשיו "מגיע לו" לעסוק בדברים שתמיד רצה ואולי קצת הגביל את עצמו, כי כבר הוכיח את עצמו כבעל ראוי, ולכן מותר לו להקצין לכיוון השני, או לפחות לשוב לשיגרה. כך או כך, כשאת מתקוממת, אני מבין שהוא מתעקש ולא מאפשר לך לגרום לו להרגיש רע עם זה.הייתי ממליץ לך ללכת לטיפול לבדך. אפילו, לטיפול זוגי לבדך. גם כדי להתמודד עם החרדות שלך, כי עברת הרבה, ואת אפילו עדיין לא לגמרי בקצה השני של ההתמודדות עם המחלה כשבדרך הספקת לעבור חששות קיומיים כלפייך וכלפי הילדים, וההתמודדות עם עמקי חוסר הביטחון הנשי שגורמת המחלה, וכבר נשארת לבדך. וגם, כדי לנסות ולראות איך לקרב אותו מחדש אליך בפרט ואל המשפחה בכלל, ולהתמודד עם הריחוק שלו בעזרת הבנות מדוייקות יותר, ואולי יותר נקיות מחרדה.

כי גברים הם תינוקות מינוס החמידות