פורום ייעוץ זוגי שאלות על זוגיות

ערב טוב,קשר אחרון שלי של חצי שנה בערך הסתיים לפני 8 חודשים. תחילת הקשר היה טוב, בילנו יחד את הזמן הפנוי שלנו, הכרנו ולמדנו אחד השני. הוא בחור ממשפחה מסורתית שומרת שבת וכיוצא בזה. אני אומנם קשורה לדת אך לא שומרת שבת לא כשרות, מלבד פסח וכיפור. בסופ"שים לרוב הוא היה אצל אימא שלו ובילה עם משפחתו. אני הייתי יוצאת עם החברות או הייתי מעבירה ערב בבית עם המשפחה שלי. לא הפריע לי עובדה זאת שאנו שונים במקרה זה. הוא אמר לי ששומר שבת רק בגלל אמא שלו וכי לא רוצה לפגוע בה. היה גר לבד ובמהלך השבוע הייתי נשארת אצלו לישון. היינו מדברים על חתונה, הוא היה אומר כי מבחינתו זה קשר רציני שלו עם אופק לחיים משותפים יחד. יחד עם זאת לא היה מוכן לספר עלי למשפחתו בטענה כי הם ישגעו אותו עם השאלות. משפחה שלי ידעו על הקשר שלי ולא הסתרתי מהם דבר. הוא היה אומר כי אף פעם לא אלך נגד אמא שלו, וכי היא מעדיפה עבורו בחורה מהמוצא ואם לא אז לפחות מאותה עדה. כאשר הייתי שואלת אותו וזה שאני לא מהעדה ? איך זה מסתדר היה אומר לי שבסופו של דבר הבחירה היא שלו. הוא היה מפחד שאמא שלו תגלה שהוא לא בטול "קדוש" וכי יש לו נסיון מיני.מאוד אהב לדבר על הידידה הנשואה שלו מהעבודה עד כמה שהיא יפה, חכמה נהדרת ומפרגנת לו. אנחנו עובדים באותו ארגון אך לא באותם מחלקות ולא באותה עיר (טוב שכך) את אותה הבחורה אני מכירה היטב עבדתי איתה במחלקות מקבילות. לפני שנודע לה שאני והוא יוצאים הייתה מפרגנת ואחר כך היחס שלה השתנה.ביום אהבה אחרון הבאתי לו מתנה קטנה רק כדי לשמח אותו, תשובה שקיבלתי "למה קנית? לא קניתי לך כלום. את גורמת לי להרגיש מניאק" כחודש לפני יום הולדת לי קבענו תכוניות לקחת יום חופש ולעשות משהו כייף ביחד, רק ששבוע לפני יום ההולדת הוא נפרד ממני בשיחת טלפון . בטענה שאנחנו צריכים לקחת הפסקה וכי הוא לא יודע מה הוא רוצה. מפחד לאבד אותו אבל לא בטוח לגבי הקשר. בקיצור בלבולי השכל. אמרתי לא כי אין כזה דבר הפסקות ושזה דרך פחדנית מצדיו להיפרד. ניתקתי טלפון ומאז לא שמעתי ממנו.הכעס שלי אליו במגיע בגלים פעם הוא מאוד עז ופעם לא שם בכלל. אני מנסה לצאת לדייטים אך ללא הצלחה כל פעם מחדש לשווק את עצמך בתקווה שצד שני יתעניין או לקוות שהפעם גם אני ארגיש משהו וירצה המשכיות התעייפתי נפשית ממש ואין לי כח להמשיך. חשבתי אפילו לוותר על הזוגיות להביא ילד לבד.לא יודעת מה לעשות ואיך לאסוף את עצמי מחדש.

31

טטי יקרה,
עושה רושם שאת עדיין לא מוכנה לדייטים. את עדיין כועסת, פגועה ומבכה את הקשר האחרון, ולא פנויה מספיק כדי לבטוח במישהו אחר, ובזה אני מתכוון בעיקר לדבר הפשוט - שקשה לך עדיין לפתוח את עצמך ולהגיע גלויה לדייט ולהביא בו את עצמך כפי שאת. הכעס והמגננות עדיין שם, ומפריעים לך. זו העייפות הנפשית שאת מתארת. אלא שכבר חלפו שמונה חודשים מאז שנפרדתם. כבר היית צריכה להיות יותר חזקה ולשים את הפגיעה הזו מאחורייך, ומן הסתם, זה עדיין לא קרה. ושימי לב לזמנים: הקשר נמשך חצי שנה, והפרידה היתה לפני שמונה חודשים. יותר זמן חלף מאז ממשך הקשר עצמו. אבל מכיוון שאת מתארת את הכעס שלך ככזה שבא בגלים, יתכן שהוא צף יותר לאחר אכזבה מדייט שלא הצליח מכל סיבה שהיא. והכעס הוא על כך שלכאורה היה לך מישהו טוב ביד, והוא קלקל לך את זה מסיבה שאת לא מבינה ובודאי שלא מקבלת. במקרה הזה, הייתי אומר שאולי הקושי שלך הוא לא הפרידה עצמה ממנו, ולא הרגש שלך כלפיו, אלא האכזבה המיידית והמקומית, והיא שמציפה אצלך את הזיכרון של מישהו, ואולי בכלל של מצב ולא של המישהו, שבו כבר ראית את עצמך "מסודרת" ובזוגיות טובה. כלומר, היכולת שלך להתמודד עם אכזבה, ומידת הסבלנות שלך ואולי הביטחון העצמי שלך הם אלה שנפגעו, ולכן את נופלת מהר יותר לייאוש. כנראה שעל אלה את צריכה לעבוד עכשיו יותר. קראי בבקשה משהו עלטיפול קוגניטיבי התנהגותי, ובעיקר על "מחשבות אוטומטיות שליליות" (מ.א.ש.), ובדקי עצמך על הרקע הזה. יאוש יביא אותך למחשבות מסוג זה, ואולי כדאי לגשת לטיפול כדי ללמוד להתמודד איתן.

ערב טוב,אתה צודק במה שאמרת הכעס שלי הוא מאכזבה. תחושת האכזבה שהרגשתי אז הייתה עצומה רציתי לנקום ולתת להרגיש לו כאב שנתן להרגיש לי. אני יודעת שזה לא בסדר אבל לא תמיד ניתן לשלוט ברגש שלך. לא עשיתי כלום כמובן.כל פעם שני הולכת לדייט ובאמת מנסה ליהנות ונראה שגם הצד השני נהנה ופתאום הוא לא מתקשר או נעלם וזה שוב שובר אותי. מרגישה שכל פעם שאני מנסה לקום שוב מפילים אותי. כל המשפחה שלי חרוב החברות נשואות עם ילדים וכל הזמן שיחות על הילדים והריונות אני מרגישה לא חלק "מחגיגה הזאת"וכן חשבתי ללכת לטיפול, אבל איפה לחפש מטפל שאהיה מעוניין בלטפל ולעזור ולא רק בתגמול כספי עבור הטיפול.

טטי יקרה,
אני מאד מבין את המחשבה שלך, ומהיכן היא מגיעה. היא הופכת אותך לפסימית, וכנראה קצת יותר מדי, וזה חלק ממה שצריך לעבוד עליו - הן על התקווה, והן על היכולת להתגבר על אי הצלחה, כלומר, בעיקר לא להתייאש, ולא לכאוב כל כך. אולי קודם כל לא לכאוב כל כך, שזה הכי קשה.את שואלת איפה למצוא מטפל שיהיה מעוניין לטפל, ולא רק בתגמול הכספי. צריך להבין שזה מקצוע, ולכן שהמטפל או המטפלת מחוייבים לקבל כסף בתמורה לעבודה. אבל... העבודה הזו היא באמת מיוחדת בכך שאדם מקצועי, שזו עבודתו, אמור לעזור. זוהי העבודה, לכך ההכשרה, ולכך מיועד הידע שלו. האם יתכן שיש כאלה שכבר התעייפו מלעזור? האם יתכן שיש כאלה שבאישיות שלהם הם פחות אמפתיים? התשובה היא חיובית. זה יכול לקרות. אבל יש לקחת בחשבון שמי שמגיע לעסוק בזה הוא מראש אדם שיותר אכפת לו מאנשים אחרים, ומאמין שהוא יכול לעזור.אגב, ראי גם אצלי באתר מה כתבתי עלההבדל שבין ייעוץ לטיפול. אמנם הדף הזה מתייחס לטיפול זוגי, אבל זה נכון גם ליעוץ או לטיפול פרטניים.