פורום זוגיות: אחריות וקשרים

שלום
ד"ר, כתבתי לך תגובה אחרונה שלך הכאיבה לי מאוד, ולא באשמתך....אלא בשל כך שאני מרגישה רע מאוד עם עצמי וזו הייתה סטירה לפנים.,כתבת שכניראה י לי בעיה מאחר ואני לא יוצאת עם גברים רבים ויש לי דייט פעם ב....בגילי "המופלג" שהוא שלושים.אז הרגשתי צורך לענות על כך ולהמשיך למרות שעבר זמן.אני אדם שלא מקיף עצמו בחברים ולא בליין, יש לי רק שתי חברות בקושי ואני שומרת עליהן בכח מאחר וזה בניגוד לטבע האינסטנקטיבי שלי, אני זאב בודד.כל זה קורה בשנים האחרונות שלמדתי שאין לי ברירה ואני חייבת לשמור ולטפח כדי שלא אמשיך להרקב לבד. והיתי במיליון טיפולים,אבל זה לא יעזור יותר מאחר וזה הטבע שלי וכל שאוכל לעשות זה להאבק בו ובכל מה שמסביב לו. אז זה הופך אותי לאחת שיש לה בעיה? כניראה שכןעל אף שאני כבר בגיל שלושים, אני זוכה לנידנודים אינסופיים מהמשפחה שלי להתחתן ולאסוף סביבי חברים שיועילו לי ויעזרו לי גם בקטע הזה ולזנוח את החברות עם אלו שלא תורמים לי בעיניין ? אם אני מקשיבה להוריי אז כניראה שיש לי בעייה? כניראה שכן!אני מכירה לא מעט נשים שלא יוצאות ומתעצלות לצאת ולהכיר כי זה לא בשבילן, הן אולי גילו כמוני שהמצב בשוק נוראי, והן אולי כמוני גילו שלצאת דרך אתרי הכרויות במשך שנים על גבי שנים יגרום להן רק לטראומות מגברים והן יפסיקו להאמין בגברים. והן אולי גילו כמוני שככל שהגיל עולה כך המצב מחמיר ויש פחות ופחות חשק ואנרגיה לצאת כי יש פחות אופציות. ואולי נשבר להן הלב? אולי הן חוו אכזבה נכזבת והן לא רוצות לכאוב יותר? אז כן....יש להן בעיות.אני לא יודעת למה כעסתי כל כך , אבל התגובה לא הפסיקה להציק לי...גם ככה אני במועקה עם הלבד...לא הכל שחור ולבן הרי, יש מלא נשים שלא יכולות לסבול את האתרים והיציאות האלו , שמרגישות כמו סמרטוט אחרי כל מה שהן עוברות בשוק הרווקים. רוב הנשים שאני מכירה שבזוגיות טובה בכלל לא היו בלייניות ובכלל הכירו איכשהו את בן הזוג בצורה כזו או אחרת, בטח לא דרך פאבים, מה ההבדל ביננו?אולי הן יוצאות בלי הפסקה וכל מה שקורה להן זה ניצול וגברים שמתייחסים אליהם כמו אובייקט מיני ותו לא.אז איך הן אמורות להרגיש אחרי שנים של ניצול שכזה? אני לא יודעת לומר לך אם זה משהו בי או בהן שמושך אליהן או שנשים אחרות פשוט יותר חכמות ויודעות לברור ויודעות לסנן ואף אחד לא יודע באמת מה מביא להן את הזוגיות, יש נשים שכמעט ולא יוצאות ופתאום נופל עליהן איזה אביר משמיים....ככה, משמיים , זה קורה....מה ההבדל בינן לביני??

שולי יקרה,
את מתייחסת לפנייתך, כמה שאלות למטה:http://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3360248).אני שמח שחזרת אלי, אם כך. החיסרון של פורום הוא שהוא אינו טיפול. הוא מוגבל בזמן ובשורות. אני מנסה לעשות את המיטב בלשכנע את הפונים, כשצריך, לשנות משהו, או ללכת ליעוץ מקצועי כדי לטפל בזה (ופה ושם עם הנחייה חלקית). בדרך כלל זה עובד, אבל בהיות הנתונים שאני מקבל חלקיים (כי אין כאן מקום ליותר), לפעמים אני מחמיץ משהו.זה מה שקרה איתך. אמרתי לך שאת צריכה לעשות משהו, וניסיתי גם קצת לכוון, והנה את אומרת לי שמצד אחד ניסית (היית "במליון טיפולים"), ומצד שני, הקושי עדיין קושי, ולכן לומר לך שכדאי לך לעשות משהו זו פגיעה. כי ניסית, ואת קצת או הרבה מיואשת, ולכן זה לא מה שאת רוצה לשמוע.אני שומע ממך הרבה פסימיות. היא לא עוזרת. זה לא בלתי אפשרי, אבל זה יותר קשה למצוא זוגיות כשאת פסימית מראש. מצד שני, את לא צריכה להתחתן בגיל 28 רק כי זה מה שהמשפחה רוצה. הקשיבי לעצמך כדי לדעת מה את רוצה – אבל זה גם כופה עלייך להתמודד עם בני המשפחה. לא קל, אבל אין לך ממש ברירה, נכון? תני לעצמך זמן. הגיל שלך כשלעצמו אינו בעייה ביצירת קשרים. אני מכיר נשים שמצאו בני זוג מוצלחים גם כשהן לפחות עשרים שנים מבוגרות ממך. הקושי שלך הוא בנתינת אמון.קחי בחשבון שגם באתר הכרויות, אחוז לא קטן של גברים (אהיה פסימי – נניח: עשרה אחוזים) מעוניין בקשר. לא עם כל אחת, כמובן. בדיוק כפי שאת לא רוצה קשר עם כל אחד. אבל אם נניח לרגע שמדובר בעשרה אחוזים של גברים רציניים, זה אומר שכדי להגיע למישהו כזה יש צורך בעשרה דייטים. ומכאן שאם מדובר בדייט לשנה, יש בעייה. מבינה? לזה התכוונתי. לצאת לדייט לא מוצלח ולהתקפל למשך שנה אחר-כך לא ממש עוזר.אני לא יודע באיזה טיפולים היית, וכנראה שאלה לא השכילו לעזור לך להגיע לשינוי הרגשי שהיית זקוקה לו. אבל בואי ונניח שכן עשית את כל הדברים הנכונים. אם זה כך, ואם "זה הטבע שלך" כפי שאמרת, והוא לא ישתנה יותר, אז אולי נכון לך יותר ללמוד להשלים עם זה, וללמוד להגיע לטוב של החיים שאת יכולה למצות בתנאים שלך. כלומר, עם הדברים שאת יכולה לעשות, ועם הדברים שאת מרגישה איתם בנוח. ובמקביל, ללמוד להתמודד עם המוסכמות, ועם כל מי שיגיד לך שאת צריכה לעשות משהו אחר.כך או כך, האחריות שלך היא להיטיב עם עצמך. נצלי את החיים בדרך שאת יודעת ויכולה, ועד כמה שאת יכולה.

שלום
שוב ד"ר,תודה שהבהרת את העיניין. אני מקבלת לגמרי את דברייך ומודה לך מאוד על כך, אמרת דברים נכונים , פשוט קשה לי עם המצב הזה.ולמרות שזה אינו טיפול, עזרת לי מאוד,אני חושבת שלפעמים מילה אחת יכולה לעשות המון.אז תודה רבה שוב!