פוליאמורה ונישואין פתוחים: חוסר ודאות רגשית

בעלי ואני הכרנו בגיל צעיר מאוד ואנחנו נשואים כבר 15 שנים ויש לנו 3 ילדים (הקטן בן שנה). תמיד אהבנו מאוד אחד את השני אבל היה לנו חסר בתחום המיני שניסינו כל הזמן לפתור. בשנים האחרונות, ביוזמת ועידוד בעלי, פגשתי מדי פעם גברים אחרים (זה גירה אותו לדבר על זה ולחשוב על זה), והיו בינינו הרבה דיבורים על פתיחות לפוליאמורה.לפני כחצי שנה בעלי פגש מישהי (נשואה, עם 4 ילדים שבעלה בשל עבודתו ממעט מאוד להיות בבית) ואני פירגנתי לו להיות איתה בקשר כמו שהוא פרגן לי בעבר. הוא כל הזמן שיתף אותי מה קורה איתה, על מה הם מדברים, מה הם עושים וכו', וחזרנו ודיברנו כל הזמן על זה שכל עוד הוא משתף אותי בהכל אני רגועה.עם זאת בחודש-חודשיים האחרונים התחלתי להרגיש שהקשר שלהם מתחזק מאוד, בעוד אני נשארת מאחור. כל פעם שהעליתי את החששות בפני בעלי הוא הרגיע אותי שאין לי מה לדאוג, שאני תמיד אהיה האישה העיקרית בחייו, וכי לפעמים הוא כותב לה דברי אהבה מוגזמים כדי להתחנף ולהחמיא לה.אבל אני לא נרגעתי, והרגשתי שהוא מתרחק ממני, ואתמול בלילה הצלחתי לקבל גישה לפלאפון שלו (שהוא תמיד מחזיק עליו) ועולמי חרב עלי. גיליתי שהם מתכתבים על זה שהם נועדו זה לזו, ושהם מקווים בשלב כלשהו להתגרש מבני הזוג שלהם ולהתחתן בעצמם, ואף להביא ילד משותף משלהם. הוא כותב לה על זה שהוא מנסה להעמיד איתי פנים וקשה לו, אבל הם יודעים שעכשיו זה לא הזמן הנכון לפרק את החבילה. הוא כותב לה על גודל האהבה שלו אליה, ועל כך שמאז שהוא פגש אותה החיים קיבלו צבעים חדשים והוא כאילו נולד מחדש.מאז שקראתי את הדברים אני מרגישה חור בלב, לא הצלחתי לישון כל הלילה אבל פחדתי להתעמת איתו על זה. מצד אחד יכול להיות שהוא יכחיש ויגיד שהוא סתם כתב את הדברים האלה כדי לעודד אותה, ומצד שני יכול להיות שהוא יודה באמת ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה.המחשבה על גירושים רחוקה ממני שנות אור, אחת הסיבות לכך היא שאנחנו קרובים במיוחד למשפחה של בעלי, גרים קרוב, הילדים גדלים יחד ואני מאוד מאוד קרובה אליהם, בעוד שלמשפחה שלי אני לא כל כך קרובה וגם אין לי חברים קרובים. כלומר המצב הוא שבלי בעלי והמשפחה שלו אני אשאר לבד עם הילדים...אני לא יודעת מה לעשות, מה לחשוב, איך להתמודד עם זה. מצד אחד אני פוחדת עד עמקי נשמתי לפתוח מולו את הנושא, מצד שני אני לא רואה איך אני מצליחה להסתיר ולתפקד כאילו הכל כרגיל.אני בעיקר צריכה לפרוק ולשתף, אני ממש לא מסוגלת לחשוב באמת מה הלאה...תודה

לב שבור יקרה,
אחד החסרונות העקריים של פוליאמורה, ובעצם, בכלל של נישואים פתוחים במידה כזו או אחרת, הוא העובדה שזו כניסה למסלול של חוסר ודאות רגשי. כי כאשר יוצרים פתח לקשר מיני, יוצרים גם מסלול ברור ליצירת קשר רגשי, ולו רק מהעובדה שמי שמעורב בזה נפתח באופן שבו הוא מקבל בפני עצמו (קודם כל בפני עצמו) לגיטימציה לקירבה. המסלול הרגשי קרוב. לא הכרחי, אבל עם פוטנציאל גבוה להתרחשות.והשאלה איך להתנהל היא שאלה לא פשוטה בכלל. את חוששת לערער את היחסים ביניכם על ידי פתיחה של מה שאת יודעת, לפחות עד שלא תהיי יותר בטוחה שהוא באמת רוצה להישאר איתך. את אולי חוששת מיצירת מאבק או האשמה שאולי ירחיקו אותו, כשאת רוצה לקרב אותו.יתכן שאני טועה, אבל אני מקבל את התחושה שבמידה לא מעטה אישך לא קיבל ממך ביטחון, ואולי בעיקר בהבט המיני. ולפעמים יש אי התאמות בהבט הזה, כשאת מעדיפה משהו מסויים שהוא אולי מתקשה, פיזיולוגית או נפשית, ואולי להפך. כך שאולי הוא מקבל יותר בטחון שם, ולכן זה משמעותי לו. אני מעלה זאת כאפשרות.אני מקשיב לרוח הדברים שלך, ואני חושב שמה שהכי נכון לך, אם את רוצה ויכולה, זה אולי ללכת לטיפול. כי נדמה לי שאת רוצה לחפש דרך, ולא לפעול באופן נמהר. נדמה לי שאת רוצה תמיכה, ולא להוציא דברים מיד החוצה. כך שזה יתאפשר בטיפול, ובתנאי שא. את יכולה וחושבת שזה נכון. ו-ב. שתחליטי מראש לא לרוץ עם זה ולקבל תשובות מידיות, כי זה יהיה נוגד את המטרה הראשונית שלך.