פגיעה ושינוי מטרות: מה לעשות?

שלום
ד"ראני בת 34, נראית סבבה צעירה לגילי אבל לא ממש משלימה עם הגיל שלי ומתקשה לקבל את תהליך ההזדקנות כמו כל אישה.מנסה לחזור לעולם הדייטים אחרי כשלונות אינסופיים,מה שנאמר אני רגישה מאוד ונכוותי ממערכות יחסים,קשה לי לחזור לזה כבר שנים אבל כל שנה בערך אני שוב מנסה ומפסיקה. אני בשלב כבר שלא מצליחה לראות את עצמי עם מישהו וכבר איבדתי כמעט את האמונה שאוכל להיות עם מישהו שיאהב אותי ושאצליח להפתח אליו, אבל הכל יכול להשתנות ברגע שמכירים מישהו לא?! אז יש לי כנראה עדיין איזשהו שביב של אופטימיות, אחרת גם לא הייתי מנסה נכון?בכל מקרה, אני לא אדם יהיר, אני אדם מאוד סגור ומופנם ואף מתבודד, אבל בגלל שאני רשומה לאתרים וכאלה אני עוברת על התמונות של גברים ו80 אחוז ממי שפונה אליי גורם לי לבחילה או דחייה, בעיקר בשל המראה או הגיל, אבל לא רק, גם לפעמים בגלל דברים שכותבים שמרגיזים אותי ומצביעים על ילדותיות או התנשאות, 20 אחוז הנותרים שזה אפילו בהגזמה , לא מתייחסים אליי או שזה נתקע באיזשהו שלב התחלתי עוד לפני שפגשו אותי (בסבב הנוכחי הזה הכוונה) אני תוהה האם אני מחמירה עם עצמי? ז"א אני חשה אשמה על זה שאני שיפוטית ואומרת לעצמי קצת לוותר וקצת להיות פחות ביקורתית על אנשים שלא פגשתי, אני לא יכולה לתת הזדמנות למישהו נמוך למשל או שהפנים שלו לא עושות לי את זה, ועכשיו אפילו ניסיתי להתכתב עם מישהו מבוגר ממני , דבר שמאוד קשה עבוריאבל כל פעם שאני נותנת הזדמנות, גם היום וגם בעבר אני בסופו של דבר חוטפת סטירה לפנים, למשל מישהו מבוגר ממני פנה אליי ואחרי שיחה של אולי 4 שאלות קצרות הוא מבקש את הטלפון, רציתי לישון על זה כי ממש קשה לי להתפשר, אבל אמרתי היום אני אתן לו את המספר וננסה,אני רק פותחת את ההודעות בבוקר וזוכה לתגובה מגעילה ופגועה, שכאילו מי אני בכלל שאהסס..והרי להם מותר והם לוקחיםאת הזמן להגיב, אבל שאני מהססת זה כבר יותר מידי.וזה לא פעם ראשונה, אלו דברים שקורים כל הזמן ויש דברים יותר גרועים, יש כאלה שמקללים יש כאלה שבעבר גם נפגשתי איתם והרימו את האף התחילו לבקר אותי או לזלזל, והיום אני כבר מדפדפת הלאה, אבל קצת אכלתי לעצמי את הלב שבכלל התפשרתי....אז תהיתי לעצמי האם אני בכלל חייבת משהו למישהו והאם בכלל אני צריכה לתת צ'אנס למישהו שבכלל לא מרשים אותי פיזית או שהגיל שלו מפריע לי, האם אני בעצם נוקשה עם עצמי ומותר לי להיות ביקורתית למרות הגיל שלי ולמרות שזה נהיה בהחלט יותר מסובך, מורכב ואפילו כמעט בלתי אפשרי, לפחות אדע שלא התפשרתי נכון?אם הייתי פוגשת פנים מול פנים את האנשים האלה אולי הכל היה אחרת, אבל זה לא קורה , אין לי את האפשרות הזאת כרגע בכל מקרה, כך שאני משתמשת באמצעים שמתאפשרים לי כרגע...וזה אונליין.לסיכום,אולי מישהו כמוך, ד"ר יוכל להסביר לי האם אני טועה בדרכי, האם אני עדיין צריכה להתפשר על המראה או הדברים האלה, תודה.

איילה יקרה,
לכולנו יש מטרות, ולפעמים מטרות גדולות מאד, וככל שאנחנו מגלים שאנחנו מתקשים להשיג אותן, כך אנחנו מוכנים יותר בקלות להתפשר, ואם לא, להסתכן באפשרות שנתנפץ על הקיר. או שנצליח, אבל כשזה לא עובד הרבה זמן, מן הסתם אנחנו מבינים שהסיכוי קטן יותר, ושאולי המטרות לא ריאליות (למשל, אם מישהו שהוא זייפן כרוני ינסה להצליח ב'כוכב נולד' או ב'Xפקטור' ,זה יהיה לא ריאלי, גם אם הוא לא יודע שהוא כזה). לכן, לאחר שאנחנו בוחנים את המציאות, אנחנו מוכנים גם לפשרות. - אבל זה בגדול מאד.במציאות, לפעמים החלומות והשאיפות גדולים מדי, ולפעמים הם לא. המבנה הנפשי שלנו עלול לקלקל לנו בדרך בשני אופנים. האחד, הוא עלול להקשות עלינו או לראות ולהבין את המציאות נכוחה, ולכן מונע מאיתנו יצירת מטרות שהן ברות ביצוע, והאופן השני - הפחדים והרגישויות עלולים לגרום לנו לסגת מוקדם מדי, ולכן לא להגיע למטרות שהן אפשריות לגמרי.את צריכה לשים לב למה נכון ומה לא נכון. אין לי מושג מה קורה איתך עם האפשרות הראשונה, ואם המטרות שלך ריאליות או לא. אבל לפי מה שכתבת, את פגיעה מאד, ולכן האפשרות השניה בודאי תופסת לגבייך, וגורמת לך לשמור מרחק בקלות, ולוותר מוקדם מדי, ולתקופות ארוכות מדי.הדוגמא שנתת, תופסת גם - גבר הגיב לך באופן המגעיל כפי שהגיב לך, ואת נפגעת מאד. הוא לא שווה שתיפגעי מכך. להיפך. את למדת שיעור מהיר בעזרת ההיסוס הקל שלך, שהגבר הזה לא מתאים לך. שמחי שגילית את זה כל כך מוקדם, והמשיכי הלאה, במקום לסגת שוב לאחור.המשפט הבא: "האם אני בעצם נוקשה עם עצמי ומותר לי להיות ביקורתית למרות הגיל שלי ולמרות שזה נהיה בהחלט יותר מסובך, מורכב ואפילו כמעט בלתי אפשרי, לפחות אדע שלא התפשרתי נכון?" הוא משפט שאומר - "אני מעדיפה להישאר לבד, ובלבד שאלך בדרך שלי"? כאילו שאם תקחי מכונת זמן ותסתכלי על עצמך מן העתיד, תוכלי לומר לעצמך "הכי חשוב היה שצדקתי". ואני חושב שאת כותבת את כל זה, כי את לא בטוחה שזה מה שתגידי לעצמך בעתיד. חשבי היטב על המשפט הזה שלך, כי הוא מאד מורכב. הוא אומר הרבה עליך, על הפחדים ועל התקוות, וחשוב שתביני את כל היבטיו, ומאיזה מקורות פנימיים שלך הוא מגיע.אני חושב שתוכלי להעזר גם בטיפול. כלומר, בשיחות עם איש או עם אשת מקצוע, שילוו אותך קצת בדרכך, יעזרו לך לאסוף כוח כדי להמשיך כשאת מתייאשת, ולתת לך פרופורציות נכונות כשאת מרגישה קצת אבודה. גם הפער שבין המקום שאת חושבת שמגיע לך, לבין איבוד הביטחון שלך בעצמך ובמה שאת שווה (למשל, הקושי להתמודד עם "ההזדקנות" שלך) מצביע על זה שאת קצת באיבוד, שבוייה בתוך מוסכמות בשני הכיוונים.