פערים בזוגיות: גברים ונשים

הצטרפתי קודם להודעה שהייתה לפני אך החלטתי לפרט את הסיפור שלי ששונה מעט.אני בת 23, והחבר בן 31 אנחנו יחד כבר 5 וחצי שנים וגרים יחד שנתיים, עברנו המון דברים ביחד כולל טיסה שלי לחו"ל למשך 9 חודשים בלעדיו ו"שרדנו".התאהבתי בו בגלל הבגרות שלו, המנהיגות, העצמאות, האהבה הבלי מותנית שלו, הסלחנות, הותרנות, הגישה לחיים, התוכניות שלו, תחום העיסוק שלו ועוד (כן, יש רשימה ארוכה של דברים טובים ולא רק בעיות).לאחרונה צצו מספר בעיות שטמונות בתכונות אופי שתמיד היו שם, אבל כנראה רק עכשיו נותנות את אותותיהן.ראשית, אני מרגישה שהוא מנסה להתאים אותי לתוך המסגרת שבה הוא גדל - אמו עובדת חצי משרה ועושה את כל עבודות הבית ואביו עובד עד השעות המאוחרות. אני רגילה וראיתי בבית שהעבודה מתחלקתבין בני הזוג.. אמנם בתקופה זו הוא הרבה יותר עסוק (אני בחופשת סמסטר) ולכן לגיטימי שאעשה יותר ממנו אבל הייתי רוצה לקבל ממנו את התחושה שאם המצב היה הפוך הוא היה עושה יותר, אבל פשוט ברור לי שלא. למרות שאני עושה את רוב הדברים עדיין הוא בא אלי בטענות ומבקש שאעשה יותר ואהיה יותר "חמה" ויותר "דואגת" (שזה בעיניו - לבשל לו ולנקות ולהראות אכפתיות כלפי הבית). אני כן מנקה וכן מבשלת אך זה לא נתפס בעיני כחום ואהבה אלא כמטלות שיש לעשותן. הגישה שלי לגמרי שונה ובעיני חום ואהבה זה דווקא דיבורים. אני נורא מתוסכלת ואנחנו רבים בעיקר כאשר הוא מבקש ממני לנקות/לבשל וזה משגע אותי שהוא לא עושה זאת ומרשה לעצמו לבקש להעיר ולהגיד. (לפחות היה עושה יותר, ואז מעיר לי....)שנית, יש ביננו פער אינטלקטואלי. לאו דווקא מבחינת ההשכלה הפורמלית( אני סטודנטית והוא סיים תיכון בלבד) אלא בעומק המחשבה וה"מחשבות על מחשבות".הוא לא מבין בכלל בטכנולוגיה, מחשבים ועוד, כשצריך לתקן משהו בבית אני עושה זאת, אין לו שום "חוש הנדסי" ויכולת לפתור בעיות.זה לרוב לא מפריע ואני מקבלת אותו כמו שהוא אבל צורת הביוטי של התופעה שהכי קשה לי היא דווקא בויכוחים בהם אני משקיעה את מירב מאמציי להסביר את רגשותיי ואת מחשבותי ואת מחשבותי על המחשבות שלו, איך זה גורם לי להרגיש..., וברגעים כאלה הוא פשוט מאבד אותי לגמרי ואומר לי "להפסיק עם הסיפורים והתסבוכים שלי" בעיניו הכל פשוט, ואסור לי לייחס משמעות לדברים שהוא אומר מעבר למילים עצמן. זה כמובן משגע אותי עוד יותר, ואני לא יודעת מה עדיף לי - לחשוב שהוא כן מבין אבל מנפנף אותי או לחשוב שהוא פשוט לא מבין (ואז יש לי חבר טיפש....)... בסוף לרוב הוא מבקשסליחה (וותרן... זה חשוב כי אני לא), אבל ברור לי שהוא בכלל לא מבין על מה הוא ביקש סליחה אלא רק רצה כבר לסיים את העניין (זה טוב, אבל גם רע....) לפעמים הייתי רוצה שהוא יוכל להסביר את עצמו ואת איך פגעתי אני בו בצורה כזאת שאני אבין ואבקש סליחה אבל זה אף פעם לא קורה.חשוב לי לציין שכבר קרוב לחצי שנה אין לי חשק מיני ולאחרונה גם היו לי בעיות גניקולוגיות כך שכבר המון זמן אנחנו לא מקיימים יחסים. אני לא מייחסת זאת לבעיות הגניקולוגיות, אני מרגישה שזה פשוט הגיע בזמן טוב כך שלא אצטרך לתרץ את חוסר החשק שלי. הוא מאונן הרבה ואנחנו פתוחים לגבי זה, אבל אחרי כל כך הרבה זמן זה כבר מתחיל להפריע לי ואני מרגישה שזה לא יכול להמשך. ברור לי שאם לא יחזור לי החשק פשוט אמצא את עצמי עוד מספר שנים נבגדת, ולא אוכל להאשים אף אחד חוץ מאת עצמי.האם הבעיות האלו מצדיקות פרידה???? אני מפחדת שבעתיד הבדלי האופי האלו רק ילכו ויתעצמו (למשל בהקמת משפחה - רק אני אטפל בילדים?????)מצד שני, על לפני שנה לא יכולתי להצביע על הבעיות האלו... אם אצטרך להיות עם כל בנאדם 4 וחצי שנים כדי לגלות את הבעיות זה לא ממש יעיל....באופן כללי יש ביננו הרבה תחומי התאמה, ויש לנו זוגיות בריאה יותר משל רוב האנשים שאני רואה סביבי אבל..... לא יודעת מה לחשוב, האם זה נורא או אפשר להסתדר...תודה רבה על הסבלנות

טלי יקרה,
חלק מהסימפטומים שאת מדברת עליהם הם פערים לאו דווקא של השכלה, אלא שבין גברים לנשים. קראי את "נשים מנוגה גברים ממאדים" כדי להבין את העניין. בעקרון, את מדברת איתו על רגשות, והוא לא מבין דברים כאלה, לא בגלל שהוא סיים תיכון בלבד, או משום שהוא לא "אינטלקטואל", אלא משום שהוא שייך לאותו מאגר גדול של גברים שמבינים עובדות ומעשים, וביטוי של רגשות, בשבילם, הוא ממבו-ג'מבו נשי, ילדותי וחסר ערך. זה לא שהם לא מרגישים: הם כועסים, והם פוחדים, והם שמחים והם עצובים, הם רק לא מתורגלים לפתוח את זה, לא מוכנים להודות בחלק גדול מהרגשות הללו, ולכן לא מבינים למה צריך בכלל לדבר על משהו כזה, ובודאי שלא מבינים את הדקויות שלך.שאלת אם הבעיות הללו מצדיקות פרידה... אני מגלגל את הכדור הזה אליך: אם את מרגישה שהפער יילך ויגדל, ושלא תוכלי לעמוד בזה, אז אולי כן, ואם הרצון שלך לחיות איתו ולגדל איתו ילדים חזק יותר, אז אולי כן תצליחי לעמוד בזה, ואז אין סיבה להפרד.אבל אולי כדאי קודם, לפני שאת מחליטה כך או כך, ללכת ליעוץ זוגי, ולנסות ללמוד לתקשר. ורק אם לא תרגישי שזה הולך במשהו לכיוון שלך, רק אז לעזוב.ועניין אחרון: אני חושב שזה לא מדוייק לומר שרק בשנה האחרונה למדת את מה שלמדת עליו. אני חושב שרק בשנה האחרונה למדת את עצמך ומה חסר לך. אז עכשיו, לקראת הקשר הבא, אם בזה תבחרי, את זה כבר תוכלי לזהות הרבה קודם.