פערים בזוגיות: איך לגשר עליהם?

שלום,
אני בת 25 ובן זוגי בן 27. הכרנו כשהיינו בתקופת התיכון והיינו ביחד כשנתיים ונפרדנו בגלל שהיינו צעירים במשך הזמן שלא היינו ביחד שמרנו על קשר ידידותי וכל הזמן בחנו את האפשרות לחזור לקשר זוגי. לפני כ קצת יותר משלוש שנים חיזקנו את הקשר בנינו ו"התחלנו לצאת" מחדש ומאז אנחנו בזוגיות מזה 3 שנים.הקשר שלנו ידע עליות ומורדות ככל קשר- ולמרות שאנחנו אנשים מאוד שונים בסך הכל טוב לנו ביחד.בתקופה האחרונה אנחנו כל פעם חוזרים לאותה מריבה. אני הייתי רוצה לקחת את המערכת יחסים שלב אחד קדימה ולעבור לגור ביחד ולהתחיל את "חיינו הזוגיים"- הוא מיצדו גר עם שותפים ולא רוצה ל"התמסד" עדיין- הוא מרגיש שהוא לא מוכן, הוא עוד לא "מיצה" את הזמן שלו כעצמאי והוא לא יודע מתי הוא ירצה לקחת את הקשר הזה קדימה. לאחר מספר מריבות ושיקולי פרידה החלטנו שנוריד לבנתיים את נושא המעבר דירה מהפרק מאחר וזה היה הנושא העיקרי שעליו דיברנו וגם רבנו ונתמקד בזוגיות ובהנאה שלנו אחד מהשני- מאז הדברים קצת השתפרו אבל אני כל הזמן מרגישה תחושת חוסר וודאות, מרגישה שאני ממתינה למשהו שיקרה, שישתנה, שהוא יחליט שהוא כן רוצה בי ובהמשך הקשר בנינו....בייחוד כי אני בן אדם שמאוד יודע מה הוא רוצה ואוהב לתכנן קדימה...שקלנו מספר פעמים להפרד אך אנחנו לא "מצליחים" לעשות זאת- כל פעם מישהו משכנע את האחר שלא להפרד ואנחנו לא מצליחים לקחת את החלטה הזאת- אני מרגישה שאני אוהבת אותו מאוד ואני לא מסוגלת כרגע להפסיק את הקשר הזה...בין היתר בזמן האחרון אני מרגישה שוויתרתי על הרצונות שלי (לגבי עתיד הקשר) ועל הרבה דברים קטנים שיעשו ב"דרך שלו" - ובדרך קצת איבדתי את עצמי בין היתר מאחר והוא בן אדם מאוד מאוד דומיננטי וחזק (ולעיתים על חשבון סובביו)יתרה מכך, לפני מספר ימים גיליתי שהוא הסתיר ממני משהו ושיקר על זה ועל עוד מספר דברים בטענה שהוא לא רצה לפגוע בי ואין לזה כל משמעות- הוא טוען שהוא לא בגד בי אבל אני מרגישה שכל האמון והבטחון שהיו לי באדם הכי קרוב אליי נסדקו...אני מוצאת את עצמי חושבת על הנושא כל הזמן, זה כל הזמן מעסיק אותי אך למרות כל זה אני פשוט לא מצליחה להגיע להחלטה האם להפרד ממנו או להמשיך לעבוד על הקשר הזה- אולי מהפחד של להיות לבד, אולי מהמחשבה/תקווה שלי שאולי יום אחד דברים ישתנו והכל יהיה בסדר ...אני פשוט מרגישה אבודה.אני חושבת ששנינו היינו מאוד רוצים להמשיך להיות בקשר הזה ושנינו רואים איזשהו עתיד משותף אך אני מרגישה שבנתיים אנחנו רק מעייפים אחד את השני במשחקי כוחות טיפשיים ובדיבורים על מה יהיה ואיך ומתי....למרות שהתיאור הנ"ל היה רק חלקים וקטעים מהתמונה השלמה אשמח לקבל איזה שהיא דעה או עצה לגבי המשך הדרך או לפחות כיוון כי אני מרגישה ממש אבודה.... האם אתה חושב שצריך להמשיך להתעקש ולנסות להמשיך לעבוד על הקשר או להכנע לעובדה ששנינו נמצאים במקומות שונים בחיים ורוצים דברים אחרים?תודה רבה,הילי

הילי יקרה,
כתבת הרבה דברים נכונים, והתבוננות עם תובנות נכונות. השאלה היא איך מצליחים לגשר על הפערים ביניכם, ואם אפשר בכלל. את מאד חוששת להיבלע ברצון או באי רצון החזקים שלו, ומכאן מגיעה גם תחושת האי ודאות החזקה שלך. מצד שני, את גם לא רוצה לוותר עליו, אלא את רוצה אותו רוצה יותר וקשוב יותר ואת רוצה אותו כאשר את בטוחה שהכל בסדר ושהוא מחוייב לך בכל נפשו.אני חושש שמהמריבות שלכם על הנושא הזה, נושא זה הפך להיות מרכז של מאבק כוחות ביניכם, בגלל הצורך שלך מחד, ואי הרצון שלו "להיכנע לתכתיבים" מאידך, כי כך הוא חי – עצמאי ולפי צרכיו. קשה לצאת לבד ממסלול של התנהלות ויחסי כוחות שכבר התבססו ביניכם. אני ממליץ לכם על יעוץ זוגי. קראי בבקשה אתהמאמר שכתבתי על יעוץ זוגי לזוגות צעירים.