סיכויים גנטיים: מה ההסתברות?

שלום רב,
לאחר מספר חודשים של פרידה מהחבר הקודם, שהיה חולה במחלת נפש ולא יכולנו להתמודד עם זה בזוגיות שלנו, הכרתי מישהו חדש.אני יוצאת איתו חודש פלוס, הקשר טרי מאוד.הוא בחור מקסים באמת, ומאוד כיף לנו ביחד.הוא סיפר לי ששניים מבני המשפחה שלו חולים במחלת נפש , הוא עצמו ממש בסדר גמור, גם אחים שלו וההורים שלו, כלומר זה לא במעגל הקרוב.ולכן לא לקחתי זאת יותר מדי ברצינות.התייעצתי עם אמא שלי וסיפרתי לה את זה והיא אמרה לי שזה נשמע לא טוב ושהילדים שלי יכולים להיות עם מחלה וכו' וכו'.אני צעירה בתחילת שנות העשרים לחיי, ולא חושבת כרגע על ילדים, ובכל אופן גם אם חושבת על זה להמשך אז לא חושבת שיש איזה מישהו עם גנים מושלמים, מאמינה שבכל משפחה יש מישהו כזה.אמא שלי טוענת שאני מתמגנטת לאנשים עם בעיות.כיף לי איתו וטוב לנו ביחד, אבל כל אחד שאני יוצאת איתו לאמא שלי יש מה להגיד.ותמיד המחשבות הן על הילדים שיהיו לי.ואני מסבירה לי שאני צריכה קודם כל מישהו לעצמי ואחר כך לחשוב על ילדיםאני לא יכולה לבוא למישהו עם גיליון כמו פסיכולוג ולחפור לו בילדות בדייט ראשון.וחוץ מזה מה אני אמורה לחפש מישהו עם גנים טובים בשביל ילדים? אני רוצה מישהו שיהיה טוב אליי ונחמד אליי ויאהב אותי.אהבה והיגיון זה שני דברים שונים, וילדים זה הרבה שכלתנות, וגנים וכו'.ואהבה זה משהו אחר, אני מבינה שצריך להתייחס לדברים האלה, אבל הכל בסדר אצלו אז אני לא מבינה מה העניין.אתה חושב שאני טועה? אתה חושב שהבעיה אצלי?אני מגדירה את עצמי כבן אדם טוב לב שאכפת לו מאנשים סביבו, אמא שלי טוענת שזה מושך אליי אנשים עם בעיות.אודה לעצתך,אני לא יכולה לפרק כל קשר זוגי כי לאמא שלי זה לא מתאים, איפה אני בכל הסיפור?תודה.

שלום
לך אני נשוי 20 שנים לאישה ששניים מהאחים חולים שהתחתנו לא התיחסתי לזה נולדו לנו 4 ילדים מקסימים אומר רק שיש לאישתי 6 אחים ולאף אחד לא נולדו ילדים עם תסמונות כאלה או אחרים מה שכן אחיין של אישתי התבקש לעשות בדיקות מאישתו ויצא שמבחינה סטטיסטית אין להם יותר או פחות להבהצלחה והעיקר ביא ילדים עם תסמונת או פיגור מה שכן ההורים של אישתי יש ביניהם קרבה משפחתית וכנראה שזה מה שכן יותר אפשרי תודה אם תרצי להתיעץ אשמחשיהיה אדם טוב אני מבין את אמא שלךהאישיות והתכונות תרצי לחיות חשוביםשל מי שאיתו

עצובה יקרה,
אין לזה תשובה ברורה לגמרי, אבל אנסה להסביר לך את הסיכויים. ראשית, מכיוון שלא מדובר במשפחה הקרובה שלו, אזי מתמטית, אם זה דוד או דודה, הסיכוי שיש גם לחבר שלך גן כזה הוא 25%, ואם זה בן/בת דוד, זה חצי מזה. אבל העדות, שזה לא קיים במשפחה הקרובה, מראה שזה אפילו עוד פחות מזה. כאשר מדובר אכן בנטייה גנטית, קיימות שתי אפשרויות - האחת, שזו תכונה "דומיננטית" מבחינה גנטית, כלומר שדי בעותק אחד של המוטציה (או מהאמא או מהאבא) כדי לגרום למחלה. אם זה המצב, את יכולה להיות רגועה - לחבר שלך אין את זה. האפשרות השניה היא שזו תכונה "רצסיבית", כלומר, שצריך עותק כזה משני ההורים (ממנו וממך גם יחד) כדי שזה ישפיע על הילדים. מכיוון שבמשפחה שלך זה איננו, הסיכוי שזה יקרה לא שונה כמעט מכפי שהדבר בכל זוג רגיל שייפגש ויחליט להתחתן.קיימת גם אפשרות מורכבת יותר, והיא שאולי זו תכונה דומיננטית אבל שצריך תנאים סביבתיים/פיזיולוגיים/חברתיים מסויימים כדי שהיא תשפיע. במקרה הזה הסיכוי שהיא בכלל קיימת אצל החבר שלך היא פחות מרבע (תלוי מה הקירבה הגנטית שלו לחולים), והעובדה שהוא ובני משפחות בריאים, אומרת שאו שזה לא קיים אצלם (מה שיותר סביר) או שבסביבה בריאה הכל יהיה בסדר.וכפי שכתב כאן אבי, כנראה שאת לא צריכה לדאוג. יש לך אמא חרדתית, אולי גם כך ואולי בגלל ההיסטוריה שלך עם חברך הקודם, ומעצם החרדה - היא לוקחת דברים ומעצימה אותם. העלאת הנושא הזה של מחלת נפש מחדש מעצימה את החרדה, ולכן אמא שלך לא סומכת על שיפוטך ומנסה להגן עליך. סמכי את על שיפוטך באשר לקשר שלך עם בן זוגך, והחליטי באשר למה שיש לך ביד. ואם וכאשר תרצי להיות בטוחה יותר באשר לעניין פוטנציאל הנזק בהמשך, בדקי מה המחלה, מה מידת התורשתיות שלה, ואולי אפילו התייעצי עם רופא לצורך העניין. כרגע, הסיכוי שיש לך סיבה לדאוג נראה מאד קטן, ולכן, אם הבחור הוא בחור טוב, הסיכוי לאושר איתו הוא כנראה טוב יותר מאשר אם תתחילי מחדש.