סיום זוגיות: עצות להתמודדות

שלום
ד"ר אורן,רציתי לשמוע את חוות דעתך המקצועית על מערכת היחסים שלי והרגשותיי.אני במערכת יחסים קרוב לארבע שנים, אני בת 23, בן הזוג שלי קטן ממני בשלושה חודשים.בשל מקצועות לימוד שונים אנחנו לומדים במכללות שונות ורחוקות. אני חוזרת פעם בשבוע הביתה, למעט חופשת בחינות.אנחנו נמצאים אחרי משבר אמון ומנסים לתקן את מה שנהרס. בגדול אני רואה השתדלות מצידו אבל יש דברים שאני רואה כעת באור אחר והם מפריעים לי. הוא מאוד פתוח איתי ומדבר איתי על הכל. פעם זה לא הפריע לי והצחיק אותי אפילו לראות איך גבר מושפע כ"כ מאיבר המין שלו ושהכל סובב סביבו (בדגש על פורנו), אבל אחרי משבר האמון שהזכרתי, ההתבטאויות שלו והפתיחות הזו שלו גורמת לי לראות אותו כגבר מטופש וחרמן שמסתכל על האישה כאובייקט מיני נטו.. ואולי כך גם עליי.דיברנו על זה והוא אמר שהוא צוחק כשהוא מדבר ככה, שהוא מכבד אותי ואוהב אותי ושאר "דברים מרגיעים". אני מגיעה לנקודה בה אני מודה בחצי פה עם עצמי שאני נשארת איתו כי אני לא רוצה להיות לבד, כי אני רוצה מישהו לצאת לבלות איתו, טיולים, צימרים, חו"ל ולא באמת כי אני אוהבת אותו, כי אני מרגישה כרגע בעיקר כעס כזה, עצבים. אני לא מצליחה להיפטר מהם ולראות האם אני עוד אוהבת את האיש המבאס הזה שאני איתו.הרבה פעמים אני גם חושבת לעשות לו משהו דומה ואז לצאת מהמערכת יחסים, כאילו לנקום.. זה די טלנובלי, אבל אני רוצה שהוא ייפגע כמו שהוא פגע בי ואני לא יודעת אם אני יכולה להירגע לפני שזה יקרה.אודה לחוות דעתך.לציין שאני לא מטורללת, כמו שזה נשמע, אני נורמטיבית לחלוטין, אבל הוא מוביל אותי לנקודות קצה.

נטע יקרה,
אתם במקום מאד לא טוב בשביל לפתח מזה זוגיות בריאה. אתם גם מתראים פחות מדי באופן שוטף, מכדי לעבוד על זה ברצינות, ולכן אני לא חושב שיש מקום ליעוץ זוגי. אתם מתרחקים זה מזו, ואולי בעיקר את ממנו, בעקבות דברים שלמדת עליו, וכנראה בעיקר בעקבות אותו "משבר אמון". את לא מאמינה לו. את כועסת עליו מאד, ואת פגועה.במקום למרוח את זה, ובמקום לנקום בו, ולפגוע בו, עדיף לעזוב כמו גדולה, בפשטות, ולהמשיך הלאה. אם תנקמי בו, זה אולי ייתן לך שיקום לרגע, אבל אני חושב שאחר-כך זה ישפיע עליך לרעה: בטווח הרחוק, תראי את עצמך בעין פחות טובה, של נקמנית, של כזו שמוכנה, למען האגו, לפגוע באחרים. בטווח הארוך – תעריכי את עצמך פחות אם תעשי זאת.