סיבות מקלות לבעיות בזוגיות

ד"ר חסון...ערב טוב ומדהים שיהיה לך!!!!אני גרושה מזה 10 שנים , הייתי נשואה סה"כ שנתיים לגבר אלים, מתעלל, רע ואכזרי, (וזה בלשון המעטה), יש לי ילד בן 11 שנים שאני מגדלת לבדי.הבעיה שלי היא שכשאני מכירה גבר, טוב ככל שיהיה, אני תמיד מחפשת ומוצאת אצלו פגמים, אני יודעת שאף אחד לא מושלם, ובטח לא אני, אבל אני מוצאת את עצמי לפעמים ממש מחפשת משהו פגום, או לא מושלם שיגרום לי "לברוח" מהקשר הזה, או לחילופין "להבריח" את הבחור, מה עליי לעשות??? אתה חושב שאני יכולה לפתור את הבעיה לבד?? או שרק פסיכולוג יעזור???תודה מראש

איריס יקרה,
הבעיה שלך היא בעייה מוכרת. ויש לך כמה סיבות מקלות: יש לך כבר ילד, שמספק לך הרבה חום וקירבה רגשית, היה לך נסיון רע בנישואים הקודמים, ואת עשר שנים לאחר הנישואים, שזה אומר שהתרגלת לחיות בתא משפחתי סגור יותר, ולהסתדר עם קשרים קצרים יחסית. במצב הזה, יכול להיות לא פשוט להכניס אדם נוסף לסביבה האינטימית שלך.יכול להיות שאת מחפשת תרוצים שלא להשאר בזוגיות עם גברים שאת מוצאת. אבל גם יכול להיות שאת באמת בררנית יותר. לכולנו זה קורה עם הגיל. לקראת פרק ב, ואולי בעיקר לאחר שכבר יש ילדים, אנחנו בררניים הרבה יותר מאשר בגיל 20. יש לנו יותר נסיון, אנחנו מעריכים את עצמנו יותר, ולכן אנחנו מוכנים להשקיע יותר בחיפוש האדם המתאים. אם את מזהה דגם התנהגות בעצמך שאת רוצה להמנע ממנו, ובעיקר אם איבדת בטחון ביכולת שלך ליצור זוגיות, לכי לפסיכולוג שיעזור לך לזהות את מה שטוב לך.

תודה על התשובה האמיתית, אבל הבעיה היא שאני נורא רוצה משפחה שאף פעם לא הייתה לי, ואני בת 37 עכשיו, ואני חושבת שאם בשנים הקרובות לא תהיה לי זוגיות טובה ומוצלחת שאני יוכל אולי ללדת עוד ילד, אז אני כבר יאחר את הרכבת.........אני נפגשת עכשיו עם בחור מדהים, ואני מרגישה איך לפעמים אני כמעט "מבריחה" אותו, אבל אני סופרת עד שלוש, ומנסה לראות את החיובי שבעניין, ולהתאפק ממש ולא להרוס.הסברתי לו קצת על הבעיה שלי של קצת חוסר אמון בגלל שהיו לי חיים כל כך קשים, והוא נורא תומך ומנסה לגרום לי להאמין בו, כמובן עד כמה שאני יכולה, אנחנו ביחד שבועיים, ואני כאילו מחכה לאיזו הצהרת אהבה גדולה, או איזה מחווה גדולה מצידו, וכשזה לא קורה, אז זה מייאש אותי, ובא לי לברוח ממנו...דרך אגב, הספר "נשים מנוגה, גברים ממאדים" נורא עזר לי להבין שאנחנו ( גברים ונשים) חושבים בצורה אחרת, ומגיבים אחרת, ואני קצת יותר מבינה אתכם הגברים, ו הרבה יותר סובלנית בקשר לקשר.תודה מקרב לב!!! (על ההקשבה, והייעוץ)

איריס יקרה,
לפי התאור שלך, מרוב זה שאת מצפה שזה יעבוד,את קצת מלחיצה אותו. ואת אפילו לא מכירה אותו מספיק כדי לדעת אם הוא באמת מדהים כמו שזה נראה לך. אתם בסך הכל שבועיים ביחד. תני לעצמך זמן להכיר אותו כדי לדעת. כי תקוות גדולות שאת מפתחת כבר בהתחלה עלולות לגרום לשלוש בעיות: האחת, שמגרעות שאת מוצאת בו אחר-כך נראות כנפילות אדירות ביחס לתדמית הראשונית שיצרת לו, השניה, שאת מצפה שהוא יחשוב כמוך, ובסך הכל גם הוא עדיין לא מכיר אותך, ואז כשהוא לוקח את הזמן, ולא מתאהב בשבועיים, את מיטלטלת בין תקווה ליאוש, והשלישית, שבגלל זה הוא עלול לראות בך אי יציבות, כי את נעה בין אהבה גדולה שלך (ואם לא, אז מדוע את מצפה ממנו שיתאהב בך כך), לבין רצון לברוח. אם הוא נשאר איתך, סימן שהוא רוצה להשאר איתך. אז הוא לא מתאהב בחודש הראשון, אבל הוא רוצה להיות איתך. תני לו להתאהב בחצי שנה, לא בחודש. אבל בבקשה, תרשי לו לרצות אותך בחצי השנה הזו.אני לא יודע אם זה מה שקרה לך ביחסים קודמים, אבל כאן ועכשיו, חפשי לך דברים מעניינים לעשות כאשר את מרגישה שאת מגיעה לידי יאוש מוקדם מדי, כדי שתפסיקי לחשוב על זה באופן אובססיבי.

תודה לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!אבל רק שאלה קטנה: איך זה עובד אצלכם הגברים? אם מכירים אשה, שנראית לכם חמודה , מעניינת, כייף לכם איתה, למה זה צריך לקחת חצי שנה להתאהב??? מה ישר בהתחלה לא מרגישים שזה זה??? או שיש כמיה, או שלא!!!!! אני למשל מרגישה את זה בפגישה הראשונה, או שמשהו מדהים קורה באוויר, או שכנראה אף פעם לא יקרה... אם אני לא מתאהבת בהתחלה, אני אף פעם לא יתאהב, או שיש משיכה או שלא....

איריס יקרה,
חייכתי קצת למקרא השאלה שלך. זה בכלל לא קשור לעניין של גברים ונשים. יש, גברים ונשים, ש"נדלקים" מהר. יש מי שנדלק רק מעצם הפגישה עם מישהו או מישהי שמוצאת חן בעיניו, ויש מי שזקוק להיווצרות קשר כדי להידלק ולהיסחף. ויש מי שעובר את התהליך הרבה יותר באיטיות, והוא (או היא) שקול יותר, ובוחן יותר. בסופו של דבר, נכון אולי להפריד בין ההידלקות הראשונית לבין האהבה, שזו ממושכת יותר, עמוקה יותר, ומחוייבת יותר. כתבתי על זאת פעם בקישור הבא:http://www.starmed.co.il/Forum/?ForumID=93&MsgID=453211להידלק, אפשר מהר. גם הפסקת ה"הידלקות" יכולה להיות מהירה. להתאהב, לעומת זאת, לוקח זמן רב יותר. ובהתאם, גם להפסיק לאהוב זהו תהליך איטי יותר. יש מי שאצלו ההידלקות הראשונית, העזה, מתחלפת עם הזמן באהבה (ואז, לפעמים טועים וחושבים שהירידה בעוצמת הריגוש פרושה שהפסיקו לאהוב), ויש מי שתהליך מציאת החן מתגבר והולך, עד שמגיע לאהבה, ללא הידלקות חד פעמית ועזה. אנשים שונים בנויים לעשות זאת אחרת, אולי בשל הקשר השונה שבין החלק הלוגי לחלק הרגשי. יש מי שהאחד שולט בו יותר, ויש מי שהשני שולט בו יותר, ויש גם את כל קשת הביניים שביניהם. וכמו שאת מבינה, את לא יכולה להסיק מההתבוננות בתגובות הרגשיות שלך, על אופי התגובות הרגשיות שלו. הן יכולות לעבוד אחרת לגמרי, ואת צריכה ללמוד אותן, ואם אין לך סיבות שלא לעשות זאת, להאמין לו כשהוא אומר לך מהן, ולהתאזר בסבלנות אם המקצב הרגשי שלו אחר, כל עוד הוא בכיוון הנכון.

ממש תודה מקרב לב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!התשובות שלך עזרו לי להבין דברים שאולי ידעתי, אבל לא כלכך התייחסתי אליהם.תודה על ההקשבה, ותודה על העצות !!!!