סבלנות ואורך רוח בזוגיות

דר אורן...אני באה מילדות חסרה מאוד..אני זקוקה להרבה מילים כדי לעשות ברור את המציאות הריגשית..אני זקוקה לחום וחיזוקים..בעלי הוא לא אדם של דיבורים על היחסים..כול פעם שאני מנסה לדבר איתו על הפחדים שלי או על איזה ספק אני מרגישה שנוצר קרע..ביכלל הוא נוטה להיות עייף או משהו אחר דחוף כשאני רוצה לדבר..שנה לפני שהתחתנו כול הזמן מההתחלה הוא לא ידע אם אני האישה או לא(הוא דתי כך שהשאלה היתה לוחצת) פעם רצה ופעם היה אומר שזה לא זה..ידעתי שזה לא בהכרח קשור אלי..אבל זה טרם לחוסר הבטחון שלי..לאחר שהתחתנו הוא מפגין רצון טוב ולא מעלה ספקות (אולי מהאשמה על השנה הראשונה)אבל אני לא מצליחה להשתחרר מחוסר האמון שאני באמת האישה שלא ושהוא באמת אוהב אותי..וכול הזמן אני בציפיה שהוא יהיה מאוהב בי..למרות שאני מרגישה שהוא אוהב..חסר לי זיכרון של להט בנינו..ואני מרגישה שאין עומק בקשר ואולי אני לא ממש מתאימה והוא היה יכול לבחור משהיא מתאימה יותר..אנחנו נשואים שנה בדיוק. טוב לי ואם זה אני לא ממש מסופקת כאישה אני לא מרגשה שאני יכולה לגעת בו או להינגע על ידו בחופשיות.הוא לא מחבק הרבה.ויחד אם זה מרגישה אשמה כי אני גם מלחיצה בצורך העז שלי ולא נותנת לדברים להתפתח מאליהם.מה אתה יכול לומר או ליעץ כדי ליבנות וליצור בנינו אהבה וסיפוק. (אין לי כסף לטיפול פסיכולוגי)

אורנית יקרה,
שניכם זקוקים לסבלנות ולאורך רוח. את זקוקה לבטחון בו, ולדעת שהוא באמת רוצה בך, והוא צריך לדעת לספק את זה באופן כלשהו. אלא שכנראה גם הוא זקוק לזה. ואולי בטחון שאת תתני לו (מבלי לצפות לכך שהוא יתחיל, ומבלי לשפוט אותו), יוכל מצד אחד לתת לו רצון רב יותר להיות איתך, ומאידך, להביא אותו להפגנת יותר חום כלפייך.