נתינה וקבלה בקשר זוגי

לד"ר אורן שלום!גלשתי פה בפורום שלך , ומאוד התענינתי בעצות שאתה נותן לאנשים,החלטתי לשאול אותך שאלה שמאוד מציקה לי.אני בחורה בת 24, לומדת , עובדת, הכל טוב חוץ מבעיה שמאוד מציקה לי כבר הרבה זמן.אני יוצאת חצי שנה עם בחור שאני מאוד אוהבת, אבל יש משהו שהתחיל להפריע לי בזמן האחרון ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.עד עכשיו הוא זה שהיה משקיע בי את כל תשומת הלב ואת כל הזמן שלו, ואני היתי פחות.בזמן האחרון הכל השתנה, אני כבר לא מקבלת את היחס שקיבלתי לפני.( אני גם לא מקבלת יחס רע, אבל לא כמו שהיה לפני), אני מאוד מפחדת מזה, לפעמים יש לי כל מיני מחשבות שהוא כבר לא אוהב אותי, ואז אני נכנסת לדיכאון,דברתי איתו על זה אבל הוא אמר שהכל רגיל ושום דבר לא השתנה, אני כבר לא יודעת מה לעשות , זה מאוד מאוד מפריע לי.המצב הוא כזה , שזה משהו שקורא אצלי כל פעם מחדש. אני יוצאת עם בחור שמשקיע בי, ואני מאוד נהנית מזה, אבל לא מראה לו את זה, בשלב מסויים הוא מפסיק להשקיע בי כל כך הרבה, אני זאת שמתחילה להשקיע בו בצורה מוגזמת( בגלל הפחד שלי) וגם לריב איתו כתוצאה מכך שזה מפריע לי ובסופו של דבר אנחנו נפרדים.אני לא רוצה שזה יקרה לי שוב, ואני מאוד דואגת,אם תוכל לתת לי עצה או לפחות לכוון אותי, למה זה קורה לי ואיך אפשר להתמודד עם זה, אני מאוד אשמח..........

נטע יקרה,
יכול להיות שאת צריכה ללמוד את המינון הנכון של נתינה וקבלה בקשר זוגי. יכול להיות שאת עכשיו במינון גבוה מדי של נתינה, ואת צריכה להוריד את זה. אבל רק מעט. בעיקר את כדאי לך להוריד את מפלס החרדות שלך, לפחות את אלה שאפשר לראות, כי בחרדות האלו את נותנת לו מידע גלוי שאת בכיס הקטן שלו. ולהוריד את מפלס החרדות פרושו גם לא לריב איתו על זה, בעיקר כי אם את דורשת באופן מכוון וישיר תשומת לב, הוא יימנע מלתת את זה, ותשיגי את ההפך ממה שאת רוצה. אנחנו הרי לא אוהבים לתת כשכופים עלינו לתת.כתבתי לך משהו שאם הוא נכון, הוא גם לא קל לביצוע. הרגשות שלך עלולים לכפות עליך מעשים שתרצי להמנע מהם. לכן, אם תרגישי שזה קצת גדול עליך, בדקי את האפשרות של סיוע מקצועי.

תודה רבה על התשובה שלך, אפשר להגיד שידעתי את מה שאמרת , אבל כשקראתי את מה שכתבת גם הבנתי את זה.ואני מסכימה מאוד עם הגולשים אתה באמת עושה עבודה נפלאה......שאלה נוספת שיש לי אליך, מה אני יכולה לעשות במצב כזה שמשהו לא נראה לי ?, האם תמיד צריך לשתוק? (כי הרי אמרת שלריב לא כדי), בכל פעם שאני חושבת על זה, אני לא יודעת מה לעשות: לשתוק לא נראה לי כפיתרון הטוב אבל גם לריב לא... אז מה עושים?

נטע יקרה,
את לא צריכה תמיד לשתוק. את צריכה כשאת חושדת שאולי אלו החרדות המיותרות שלך שמפעילות אותך. כלומר, אם תצליחי להיות יותר מאופקת, ולריב רק כשבאמת חשוב, כבר עשית משהו. אבל בכלל, אפשר להוריד את מינון המריבות, מבלי לוותר על להגיד. את יכולה לומר את מה שאת רוצה בדרכים אחרות. כמו למשל: לומר מה הפריע לך, מבלי לצפות שהוא "יבין שהואטעה ויסכים איתך". לצפות שהוא מייד יתרצה ויסכים זה מתכון טוב למריות. אז תגידי לו מה לא היה לטעמך, ותעברי לדבר על נושאים אחרים. תאמיני לי שהוא יפנים את הדברים, עם הזמן, טוב יותר כך. את גם יכולה, במקום להגיד לו שהוא לא בסדר, להגיד שמשהו שהוא עשה פגע בכבודך, או שציפית ממנו למשהו אחר. וגם אז, לא לצפות לכך שהוא יסכים, אלא רק שישמע. והוא ישמע טוב יותר בפעם הראשונה מאשר בכל פעם אחרת.