ניתוק מאם: להתמודד ללא אשמה

אני בת 29 נשואה 4 שנים ללא ילדים עדין . יש לי אמא פולניה מהסוג הגרוע ביותר...לא אכנס יותר מידי לפרטים אבל מדובר בריבים אינסופיים , בהפרד ומשול ביני לבין אחיותי , בהתעללות באבי חלש האופי עד שהתגרשו ובמהלך הגירושים וכמובן בברוגזים ,קללות ו"איחולים" על טהרת הפולניות .מאז שעזבתי הבית לפני כ-9 שנים מערכת היחסים איתה מתנהלת כך שבממוצע שנה אנחנו בקשר (למרות שאני שונאת אותה באיזשהו מקום) ואז היא מוצאת איזו סיבה טיפשית לריב ועושה ברוגז שיכול להמשך כשנה שנתיים .למשל פעם אחרונה כי היא באה אליי הביתה בדרך חזרה מאנשהו בכדי לתת לי איזה משהו שקנתה לי (זה היה אמור להיות ביקור של 20 דקות,על הדרך...) ובנוסף לזה שהיא באה עם כל מיני אנשים זרים בכדי להתרברב בבית שלי אותו בניתי במו ידי ללא עזרה כלכלית או בכלל ממנה,היא גם באה עם הכלב שלה ובעלי לא הסכים שהכלב יכנס מסיבות שלו.אז היא עזבה כועסת מבלי לומר שלום במקום להשאיר את הכלב באוטו כמה דקות או בחצר (כי יש לי בית פרטי).זה היה לפני שבוע ואני יודעת בדיוק שהיא מצפה שאני אתקשר להתנצל בפניה ואני לא מתכוונת להתנצל על שום דבר העניין הוא שמעכשיו יכול להיות שכבר לא נדבר עוד שנה שנתיים ואני לא מבינה למה היא לא לומדת. לפני החתונה שלי היא קיבלה התמוטטת עצבים שאנשים התקשרו להגיד לה מזל טוב והיא לא הוזמנה (רק כמה ימים לפני היא הוזמנה לבסוף) כמה חודשים אחרי החתונה היא כבר רבה איתי שוב על שטות והקשר נותק לשנתיים עכשיו שוב פעם ריב ועוד פעם היא תפגע שאני אכנס להריון ולא אזמין אותה לברית או בריתה.אני מבינה שהיא קצת לא בסדר כי היא עושה את כל הדברים האלה אבל אני מאוד רוצה שזה יפסיק להפריע לי כל פעם מחדש. גם מאוד קשה לי להיות בקשר כזה איתה שהיא באיזשהו מקום כמו פצצה מתקתקת -לא ברור מתי היא תתפוצץ וינותק הקשר ומצד שני אני לא רוצה גם להיות בנתק מוחלט אבל אני בשום פנים ואופן לא יתנצל על דבר כזה .איך מתמודדים עם דבר כזה ?ובבקשה אל תציעו לי ללכת לטיפול איתה כי חבל לי על הזמן והכסף יש לי המון דברים אחרים לטפל בהם.גם אל תציעו לי לדבר איתה כי זה לא נקלט אצלה.קצת איחרנו את הרכבת הזאת..אם יש לכם איזו הצעה איך להתמודד עם חוסר היציבות הזאת מבחינתי.חשוב לי שזה לא יכאב לי ולא יפריע לי .הייתי רוצה להגיע למצב שכל פעם שהיא עושה את זה אז אני אגיד לעצמי :טוב לא נורא עד הפעם הבאה. גם כעת אני עושה זאת מחוסר ברירה אבל זה כואב לי.ואני רוצה להיות כבר מספיק מחוספסת בנושא הזה כדי שזה לא יכאב לי.מה עושים?

רוני יקרה,
את אומרת: "אל תציעו לי ללכת לטיפול איתה", ואת אומרת: "גם אל תציעו לי לדבר איתה". כלומר, את אומרת, בעצם: אני רוצה גם לא להיות איתה בקשר, וגם להרגיש טוב עם זה. להרגיש בסדר עם מה שכרגע גורם לך סערה נפשית גדולה כל כך, אינו דבר פשוט. ולכן, מה שנשאר, רוני, הוא להציע לך ללכת לטיפול בעצמך, וללמוד איך להתגבר על ניתוק הקשר איתה, מבלי להרגיש אשמה.

תראי, יש לי אמא של מצב "פסיכוטי" דומה. תמיד רציתי להתנתק ממנה, אבל כאשר עשיתי זאת גיליתי כי זה היה מאוד לא טוב לשתינו. אני חושבת שאת רוצה לשמור איתה על קשר אבל על להבה מאוד מאוד נמוכה ולא להרגיש רע על יסורי מצפון שהיא בטח עושה לך. לכן אני מצטרפת בחום להמלצה של ד"ר חסון ללכת לטיפול בשביל ללמוד איך תוכלי להיות איתה בקשר חלש ומצד שני לא להפגע ממנה.

לדר חסון ,הייתי כבר בטיפול לפני שנתיים אבל אני לא יכולה להיות כל החיים בטיפול וכל פעם שהיא עושה משהו לחזור לטיפול .

תודה על ההזדהות אבל להגיד "לכי לטיפול" זו התשובה הכי פשטנית ולא יעילה שיכולה להיות. מה גם שהייתי בטיפול מספר פעמים בחיי. אז תודה אך לא תודה...

רוני יקרה,
אם היית בטיפול לפני שנתיים, ואת עדיין במקום שבו את נמצאת ביחסים עם אמא שלך, משמע שהטיפול לא הושלם. את לא צריכה להיות בטיפול כל החיים. את כן צריכה ללמוד להפסיק לקחת ללב. אלא שאני חושש גם שחלק מהסיבות שאת לוקחת ללב הן מתוך כך שאת כועסת עליה, ולא רק היא עליך. ואת לא רק כועסת עליה, את גם מחרימה אותה, ועם זה את לא מרגישה בנוח. אם את מזמינה את אמך לחתונה שלך רק כמה ימים לפני, הרי זה מתוך נקמה. ואם את חושבת שלא להזמין אותה לברית או לבריתה, הרי גם זה מתוך נקמה ומתוך ניסיון לחנך אותה, שתדע איך להגיב כלפיך, לפי רצונך. לא פלא שאת מרגישה רגשי אשם, שמפריעים לך להמשיך הלאה. היה לך הרבה יותר קל להתמודד איתה לו את היית בסדר, ואדיבה כלפיה, וכועסת פחות על תגובות לא הולמות שלה, ומבינה שהיא לא תשתנה גם אם תענישי אותה שוב ושוב. וממשיכה להיות אדיבה ומסבירה פנים, כי את מקבלת אותה. לו היית יכולה, זה היה הפתרון האידיאלי מבחינתך.ואם את לא מסוגלת לזה, נתקי לגמרי מגע, באופן שיהיה ברור לשתיכן שנגמרו היחסים, כך שמסע העונשין והחינוך שלך ייפסק. גם אז יהיה לך קל יותר. כרגע, כשאת פעם כך ופעם כך, וצריכה להחליט מחדש בכל פעם מה לעשות, את במצב שבו קשה לך להתמודד איתו, כי אין בו ודאות של יחסים ביניכן.אלו שני המצבים שאל אחד מהם את צריכה להיות מסוגלת להגיע, ולחיות איתו בשלום, רצוי עם הראשון. ומכאן שאם את לא מסוגלת להגיע אל אחד מהם, ודרכו אל השלווה (ונראה לי שאת זקוקה גם ללמוד להגיע לשלווה עם עצמך לבד), את צריכה להשלים את הטיפול, או להתחיל באחד חדש.

כרגיל הארת את עיני