אוננות גבר: השפלה או צורך טבעי?

אנחנו נשואים עם תינוק בן כמה חודשים, יש לציין שהלילות שלי הם עדיין לילות קשים עם מעט מאוד שינה וזה כמובן משתמע ברצון שלי ובצורך שלי ביחסי מין.בעלי גם הוא אינו "חולה מין" ולפני הלידה שנינו היינו מרוצים מהדרך בה התנהלו העניינים.ידוע לי שבעלי מאונן מדי פעם כשאני לא בביתואני לא רואה בזה דבר רע (חוץ מהפעמים שהוא משאיר "סימנים" שעשה זאת ואז זה קצת צובט בלב אבל עובר) אתמול בלילה הוא היה מעוניין בקיום יחסים ואני סירבתי (יש לציין שזו אחת הפעמים היחידות שסירבתי) והוא הלך ואונן בחדר אחר. אני נפגעתי מאוד, לא נרדמתי חצי מהלילה (כמובן שלא אמרתי לו דבר), זה דחה אותי מאוד, כאילו שהצורך שלו ביחסים איתי לא היה לו שום ערך רגשי והרגשתי השפלה וחוסר כבוד מצידו על זה שהוא לא יכול היה להתאפק ולכבד את רצוני (בחוסר הרצון שלי). כרגע אני מרגישה דחיה גדולה אליו והמחשבה על זה עושה לי רע. האם יש צדק בהרגשתי? האם זה תקין?

נעמה יקרה,
לבן זוגך יש גם צורך באינטימיות וקירבה איתך, וגם צורך מיני. הוא ניסה לאחד את הצרכים האלה, ואת מנעת אחד מהם. זה לא מבטל את הצורך השני. צורך זה נובע לא רק מקירבתך (אם כי הוא אולי מתחזק מקרבתך), אבל גם מצרכים פיזיולוגיים שהם חלק מהמבנה הגברי. גברים ממשיכים לייצר זרע כל העת, ומדי פעם יש צורך לפלוט אותו. אם זה אינו נעשה ביחסי מין, וגם אינו נעשה באוננות, הרי זה נעשה בקרי לילה, שבדרך כלל מלווה בחלומות ארוטיים. אבל הצורך הפיזיולוגי קיים. אם תהיי מוכנה לקבל את המבנה הנפשי הגברי, על רקע השוני הפיזיולוגי, כאחר משלך, אולי יהיה לך קל יותר להבין שזה לא היה נגדך, אלא אם זה היה אכן בהתרסה, וכדי לפגוע.