מתי לחשוף מחשבות כמוסות בזוגיות?

ד"ר חסון שלום,
אני אני מתמודדת עם בעיה בזוגיות שלי כבר במשך הרבה זמן.. אנחנו שנה יחד , שנינו בשנות ה20 המאוחרות. תמיד יש תחושה ביני לבין הזוג שכל אחד צמא לתשומת הלב של השני. ואני אסביר... לדוגמא אתמול הוא רשם לי איזושהי הודעה ואז מחק אותה אחרי שתי שניות , שאלתי אותו מה הוא כתב? ואז הוא התעצבן שאני לא סומכת עליו ולא נותנת לו את החופש שלו להתחרט על דברים כראות עיניו. אני מבחינתי נפגעתי שהוא לא מרגיש מספיק פתוח איתי לשתף אותי בדבר שכתב וגם אם הוא מתחרט עליו אז שיקח אחריות על מה שאמר ויגיד לי שהתחרט. הרגשתי שכל אחד מנסה שהשני יבין אותו, הוא במקום להבין אותי אמר "בסדר פעם הבאה אני לא אמחק למרות שאני לא מסכים איתך" וזו תמיד דרך ההתמודדות שלו בקונפליקטים מהסוג הזה... הוא טיפוס מרצה, אז הוא רוצה שלא אכעס עליו ואומר שהוא יעשה כך וכך אבל לא מתוך הבנה שלי ואני לעומת זאת לא מסתפקת בתגובה כזו, אני רוצה שיהיה מספיק אמפטי להכנס לנעליי ולהבין למה אני מגיבה כפי שאני מגיבה ומה שורש הבעיה שמפריע לי/פוגע בי... וכל פעם כשאנחנו נתקלים בחוסר הסכמה זה מרגיש כך עד שאתמול היו לי מחשבות קשות על כך שאנחנו לא מתאימים וצריכים להיפרד. האם לדעתך יש אפשרות להתגבר על הקשיים האלה? אם כן כיצד? אודה לתשובותיך המאירות.

עדן יקרה,
שאלת שאלה חשובה – מתי לחשוף את המחשבות הכמוסות שלנו, ומתי לא. למשל: היו לך אתמול מחשבות קשות על שאתם לא מתאימים וצריכים להיפרד. למה לא לומר לו את זה, במקום להבליג?זה קצת דומה לזה שהוא כתב משהו שהוא חשב עליו, ואחר כך החליט שבעצם זו לא מחשבה ראויה, ושלא צריך. זה אולי אפילו ראוי לשבח שהוא יודע לסנן, בדיוק כמו שראוי לשבח שגם את יודעת לסנן מה לומר ומה לא. ההבדל היחיד הוא שכאשר הוא שולח ומוחק, את יודעת שעברה לו מחשבה בראש, ואולי גם שהוא חשב, רגע אחר כך, שהיא לא תתאים לשיח ביניכם. וכשאת חושבת ולא אומרת, הוא לא יודע. האם זה הוגן יותר? – לא בטוח.ההבדל העיקרי הוא שברגע שאת יודעת שהוא חשב על משהו, את מרגישה שאת צריכה לדעת מה זה. כי הרי את רוצה לדעת עליו הכל, כדי לדעת אם הוא בן זוג ראוי, אם הוא רוצה אותך, עד כמה הוא רוצה אותך, עד כמה הוא מכבד אותך, עד כמה הוא מבין אותך, ועוד ועוד. ואולי אפילו נראה לך שדווקא המחשבות הנסתרות שלו, אלו שהוא מסתיר מפנייך, הן אלו שיחשפו בעינייך את "האמת", כדי לדעת אם את במקום בטוח.כאן, זו שאלה מאד חשובה: האם כל מחשבה צריכה להיאמר? ואם זה יקרה, האם זה ייצב זוגיות, או יפריד זוגות? – כי הרי לא לכל מחשבה יש עומק. לפעמים זו מחשבה הומוריסטית שהצד השני עלול להילחץ או להיפגע ממנה כאשר אין מאחוריה כוונה אמיתית, לפעמים זו מחשבה של רגע, שרגע מאוחר יותר אנחנו מייחסים לה חשיבות הרבה יותר קטנה, והיא תלויית מצב רוח, ועוד ועוד כאלה. בדיוק כפי שאת מסננת.נלחצת, והלחצת אותו. האם בצדק? – אני חושב ששווה להקדיש לזה מחשבה שניה. לא כדי לבטל את זה, אלא כדי אולי לשים את זה בפרופורציה מתאימה.

תודה על התשובה.. אבל זה לא בדיוק מה ששאלתי. אחרי כמה דקות כבר הבנתי שהגזמתי בתגובה שלי ונרגעתי (לא אמרתי לו את זה, אז זו כן נקודה למחשבה מה אני בוחרת לומר) אבל אני כיוונתי בשאלתי למקום הזה ביני לבן הזוג שכשמגיעים לחוסר הסכמה בנוגע למשהו - לא משנה כמה עמדתי או עמדתו מוצדקת- הוא תמיד נוטה "לוותר" לי מבלי לנסות להבין את עמדתי ואני נוטה להפגע כי אני מרגישה לא מובנת.אני מנסה לדעת מה הוא חושב ומה דעתו ושואלת אותו, אבל הוא ישר ממהר לוותר כי לא רוצה שאכעס עליו. ואז נשארים מתחים. לפחות מהצד שלי. אני נשארת עם התחושה שהוא לא מספיק רוצה לדעת מה אני באמת רוצה ויותר רוצה שקט. אני חושבת על זה שאפילו אם בפעם ההיא שכעסתי על מחיקת ההודעה הוא היה מנסה להבין אותי לרגע אז הרבה יותר מהר הייתי יכולה לרדת מעמדתי הכעוסה לגבי חוסר ההבנה

עדן י קרה,לא יודע אם אצליח לדייק יותר עכשיו, אבל תרשי לי לנסות.אני מבין שכאשר את רואה שהוא לא מבין אותך, זה עלול קצת לערער את הביטחון שלך. כי, לכאורה, אם הוא הולך לקראתך ו"מוותר", הרי את משיגה את מה שאת רוצה להשיג, אז מה הבעיה? העניין הוא שכאשר את לא בטוחה שהוא עושה את זה מתוך הבנה לצרכים שלך, אלא רק גם מתוך הרצון שתהיי שמחה, או לפחות מרוצה, את מרגישה, כך אני חושב, שאת לא יכולה להיות בטוחה שהוא לא יתהפך יום אחד. אולי כי כך את מכירה אנשים, כאינטרסנטים, שאם הם איתך, אז הם עושים את זה כי כך טוב להם עכשיו, ויום אחד הם עלולים להתהפך כאשר הם פתאום יחשבו שזה לא טוב להם. "אנשים טובים" אולי עושים את זה אחרת. לא לגמרי אחרת, אלא קצת אחרת. הם יילכו איתך כי הם מבינים שלך יש צרכים אחרים,גם אם הם לא מבינים למה– אבל גם כאשר שזה נוגד לכאורה את האינטרסים שלהם. מצד שני, אם מתישהו זה הופך להיות מוגזם, והם ירגישו שהם מוותרים על עצמם יותר מדי, אז אולי ישנו את עמדתם ויתחילו לעמוד על שהם. כלומר, ההבדל בין זה לבין זה הוא בעיקר של מינון, זמן, וסבלנות. ואולי את חוששת מלחיות באשליה הזו, שאולי הכל בסדר, ואז יום אחד זה יתהפך. אז את צריכה לדעת שהוא באמת גם מסכים וגם מבין.ואני חושב שתמיד, אבל תמיד, תהיינה גם אי הסכמות, ובודאי אי הבנות. השאלה היא רק באיזו מידה. ואז, עדיף לחיות עם אדם שיהיה סבלני יותר מאשר עם אדם שיהיה סבלני פחות, ולהתאים את עצמנו אליו בחזרה, עוד לפני שהוא יצטרך לעמוד בגבול מבחן הסבלנות שלו.אני חושב שאת אולי לא בטוחה במידת הסבלנות שלו. ואולי לא בגלל מה שהוא, אלא אולי בגלל מה שאת חושבת על אנשים בכלל. העניין הוא שהעובדה שהוא מבין שאת רגישה בנקודה מסויימת לא בהכרח אומרת שהוא באמת גם מבין למה, משום שהוא בנוי אחרת. זוגות רבים חיים בזוגיות טובה משום שכל אחד מהם לומד את הרגישויות של הצד השני ומקבל אותה, גם אם הוא לא מבין עד הסוף למה היא קיימת. כך שיתכן בהחלט שהוא אף פעם לא יוכל להבין למה זו באמת נקודה רגישה אצלך. אחרי הכל, הוא לא פסיכואנליסט, ואת לא בטיפול אצלו. מאד קשה בזוגות להכנס לרבדים האלה של תובנות, כדי להיות מסוגל להבין עד הסוף. אני די בטוח שגם את לא מבינה עד הסוף למה הוא מוכן "לוותר" במקום "להבין". ואז נשאלת השאלה: האם אולי תוכלי להסתפק בכך שבן הזוג שלך לומד אותך ומקבל את הרגישויות שלך, ולקבל את זה שהוא לא יבין עד הסוף, ולו רק כי את מבינה שהוא אוהב אותך ורוצה את טובתך?ואולי כי את באמת באמת טובה לו בדברים אחרים. אלא שאת צריכה יותר להאמין בזה, ולא תמיד זה קל לנו להאמין בנו ובטוב שאחרים רואים בנו.