מתי לביחד אין סיכוי

שלום
ד"ר,אני נמצא במערכת יחסים של כשנתיים וחצי עם בחורה אשר מהרבה בחינות הינה אהבתי הגדולה עד היום (אנו באזור גיל 30 וגרים ביחד). הבעיה היא שההקשר שלנו סבל מתחילתו מתסמונת של ריבים ומאבקי כוח בלתי פוסקים אשר התעצמו עם הזמן והפכו לא פעם למכוערים ביותר.אחרי כל פעם כזו תמיד אנו משלימים ואיכשהו מתדרדרים שוב לתהום (כל פעם עמוקה יותר). נראה לי שבמהלך הזמן עברנו כבר אי אילו גבולות אדומים שלא אמורים לעבור בקשר (זה לא קשר רציני ראשון שלי ולא שלה) , אבל נראה לי שאכשיהו התרגלנו לזה. לי תמיד היו ספקות לגבי מידת ההתאמה שלנו וזאת מסיבות של אופי של כל אחד אשר אינו עונה על חלק מהצרכים הבסיסיים של האחר וגורם לחיכוכים רבים וזאת למרות שהחיבור בינינו בדברים רבים הוא מדהים ומפרה בצורה חסרת תקדים מבחינת שנינו (כולל סקס, תשוקה ומשיכה ברמות שלא יאומנו ממש).נפרדנו כבר מספר פעמים ותמיד מצאנו עצמנו חוזרים זה לזו. נראה לי שאנחנו לא כל כך יכולים לחיות עם ולא יכולים לחיות בלי- והמצב לא כל כך בריא בינינו. אני מתלבט מאוד כרגע לגבי הקשר (אשר חייבים לקבל לגביו החלטה האם להמשיך עם כל הכרוך בכל כולל חתונה וילדים או לסיימו) ונוטה לסיים אותו מכיוון שתחושתי הבסיסית היא שלא נוכל להגיע לדרך המלך ולנהל קשר שקט, אוהב ותומך כפי ששנינו רוצים אך לא מסוגלים, ככל הנראה, אחד עם השני. אנחנו כיום לא מצליחים לקיים קשר טוב כאשר אין לנו שום בעיות מייוחדות או מחוייבויות כלשהן (כגון ילדים ), אז מה יקרה כאשר החיים יהיו קשים ותובעניים יותר אחרי החתונה והתקדמות הקשר בינינו.אני מחשיב עצמי כאדם בעל יכולות ניתוח והבנה גבוהים ואחרי לא מעט זמן ומספיק "קדימה" ו"אחורה" של הקשר אני רואה את התבנית ההרסנית שלנו בבירור וחושב שהיא לא ניתנת לתיקון במיוחד לאור מספר הפעמים שהבטחנו לתקן וכל פעם נכשלנו מסיבה זו או אחרת.האם אני לא נותן צ'אנס לקשר במובן שאני לא מאמין שניתן יהיה לתקן את הקשר באמצעות אפילו טיפול זוגי(שנינו לבד לא נצליח בזה אני משוכנע) ?. האם, למרות העצב שבזה, אין מצבים שלא ניתנים לתיקון, שבהם "האהבה אינה מנצחת"? אני מאוד עצוב מהמצב ורוצה להחליט לכאן או לכאן במהירות בכדי סוף סוף להתחיל לחיות (ביחד או לחוד).האם הנחתי כי תכונות אופי לא ניתן לשנות בבן אדם אלא רק ביטויי התנהגות מסויימים היא נכונה ועל כן הסקפטיות שלי לגבי יכולתנו לעלות מתישהוא על דרך המלך וזאת בגלל האופי המתנגש שלנו אחד עם השני?תודה מראש על הסבלנות ועל התשובה

בן יקר,
אתה מתאר מצב שהוא באמת קשה לפתרון. המשיכה חזקה, אבל שיתוף הפעולה והאמון ההדדי דלים. ולכן אתם נמשכים זה לזו, אבל לא מסתדרים ביחד. לא הרחבת על הסיבות לקשיים שלכם ביחד. אני רק יכול להגיד לך שפעמים רבות זה עניין של אגו, ויכוחים שעניינם העיקרי הוא לא הנושא עצמו אלא סטאטוס והערכה הדדית, שמגיעים לכן גם להשפלות הדדיות, או עניינים של שליטה, זה בזה ובהתנהלות תהליכי קבלת ההחלטות (וחלוקת תפקידים היא חלק מזה, בעיקר החל מהרגע שבו מתחילים לגור ביחד).אפשר לטפל בזה במסגרת של תהליך טיפול זוגי. אלא שמן הסתם, ככל שאתם רוצים יותר להיות ביחד, וככל שאתם פתוחים יותר לשינויים, כך תהיו יותר ומוכנים לקבל את זה שיש צורך באובדן שליטה מסויים על הצד השני למען היציבות הזוגית, ותהיו מוכנים יותר לתת לצד השני כאשר הצרכים שלכם מנוגדים, וכך התהליך יהיה מהיר יותר. חוסר אמון נבנה, עמוק ומתמשך, מקטין את הסיכוי שזה יקרה. לפיכך, ההערכות של פוטנציאל ההצלחה צריכות להיות במידה מסויימת שלך. אם אתה חושב שיש מספיק רצון הדדי להיות ביחד, יכול להיות שכדאי להשקיע בטיפול זוגי, כדי לתת לזה צ'אנס, וללמוד לחיות ביחד. בדרך כלל זה עניין של אופי ומינהגים שאיתם מגיעים אל הזוגיות, ובני הזוג צריכים גורם חיצוני שיעזור להם ללמוד איך מתגברים על המכשלות האישיות שלהם, ובעיקר כשהם מאמינים שהמכשלות הם רק בצד השני.אומר לך אפילו יותר מזה: גם כאשר המכשלות הללו מצויות בשני הצדדים (מה שקורה בדרך כלל), לא פעם צד אחד, בהתנהגות חכמה ומושכלת, יכול לשנות את הצד השני, כדי להביא את היחסים ביניהם להרמוניים יותר.ברור, לפי דבריך, שלבד לא תגיעו לשום מקום. אבל ההחלטה היא שלך. אין ספק שיהיה קל יותר להפסיק ולנתק קשר, אבל לו זה היה מאד קל, ממילא כבר הייתם עושים זאת מזמן.

תודה רבה על התשובה המפורטת והמהירה. אני רוצה להתייחס למה שכתבת, להוסיף מספר דברים ולבקש שוב את התייחסותך.קשה לתמצת בכמה משפטים את הבסיס של הבעיות בינינו (במיוחד לאור הזמן הרב שאנו ביחד והדברים שכבר קרו לנו- קשה לראות את היער...) אבל אנסה: מתחילת הקשר ידעתי כי מדובר בבחורה שהינה "תובענית" מאוד בכל הקשור לתשומת לב ודאגה. פינוק רב וחוסר ראיליסטיות אפיינו אותה גם פעמים רבות וגרמו לנו לחיכוכים רבים בכל מיני נושאים.העניין הוא שחברתי הינה באמת אשה יוצאת דופן (חכמה יפה סקסית ועוד ועוד ועוד) שאני, אשר בעצמי "פרימדונה" לא קטן, הסכמתי לתת לה יותר מאשר שאני רגיל בד"כ וזאת תמורת כל הדברים האחרים שקיבלתי חזרה. היא בחורה שהייתה רגילה שגברים יכרכרו סביבה באופן מוחלט ואני לאקיבלתי את הסידור הזה בינינו (אני האמת די רגיל לזה גם מצד נשים) ודרשתי הרבה חזרה וגם שתפסיק עם חלק מההתנהגויות ה"ילדותיות" שלה וכך הצלחתי ליצור מערכת יחסים יותר שיוויונית, מערכת אשר לדעתי הוציאה בסופו של דבר משנינו צדדים יותר שיתופיים והוציאה אותנו מעט מהאופי האגואיסטי במקצת של שנינו. כפי שאתה רואה בסה"כ מאבקי הכוח לא צמחו משום מקום אלא יש להם שורשים מבוססים היטב בשנינו.אני חושש ששני אנשים כמונו, בעלי אופי מסויים כמו שלנו לא יוכלו לאורך זמן להחזיק קשר רציני אשר יכלול פשרות וויתורים רבים. נדמה לי שיש צורך בלפחות אדם אחד פשרן יותר מהשני בקשר בכדי שיצליח ושני "מובילים" לא יכולים להצליח לאורך זמן. כיום כשהאהבה והתשוקה עדיין שוררים בינינו במלוא עוזם אנחנו איכשהו מצליחים לקיים קשר (גם אם בעייתי מאוד), אבל מה יקרה כאשר האהבה והתשוקה בינינו יפחתו, מה יבטיח אז שלא נחזור כל אחד לבסיס אופיו (אני מפחד יותר מתבנית האופי שלה בהקשר זה) וההתנגשות תהיה בלתי נמנעת וקשה. יש לציין כי היא מאוד אוהבת אותי וזה ניכר בה אבל בד בבד גם פוגעת בי פעמים רבות בהתנהגותיה (שלדעתי היא לא עושה אותן ב"כוונה" אלא זה ביטוי אוטומטי של תבניות אופי שלה). כמו כן היא טוענת שנוכל לעבוד על הקשר ושניתן להצליח, אבל אני לא שותף כל כך לתחושה זו, גם משום מספר הפעמים שאמרנו שנשנה (ביניהם דברים רבים שלה) שלא השתנו וכן משום שלדעתי היא נאיבית מדי (תכונה שאני מאוד אוהב בה בהקשרים אחרים) ולא מסוגלת להבין עד הסוף את המנגנונים הפועלים עלינו ושאין לנו כל כך שליטה עליהם (צרכים בסיסיים ותבניות אופי).הבעיה היא שכנראה תמיד הייתה לי הרגשה שאני "לא נמצא בבית" בקשר הזה, מן תחושה שמשהו לא מתחבר עד הסוף. קשה לומר מה המקור לתחושה, אבל כנראה שתחושות אלו הן בסיסיות וראשוניות ואין צורך לחפש את מקורן אלא רק להתייחס לקיומן.הבעיה הינה שאני מוצא בה דברים רבים אשר אני יודע שהם נדירים ושיהיו לי קשים לשחזור בבחורה אחת (ביניהם הרבה דברים שמאוד חשובים לי). אולם נדמה לי שהמחיר עבור דברים אלו הינו גבוה מדי ואף בלתי אפשרי בדינמיקה של הקשר בינינו. אני קצת מרגיש כאילו אני הולך במודע לוותר על ריגוש רב בחיים ודברים אחרים (שיש לי איתה) עבור חיים שקטים ו"בטוחים" יותר עם מישהי שאיתה אוכל לקיים קשר מחייב על כל המשתמע. המחשבה הזו מעציבה אותי במעט.אודה להתייחסותך

בן יקר,
מאבקי כוח אף פעם לא צומחים "משום מקום", אלא מגיעים מתוך כך שאנשים מורגלים בדגמי התנהגות מסויימים, או מצפים לתחושות ולהטבות מסויימות במסגרת הזוגית, ונוצר קונפליקט בין ההרגלים והאינטרסים. יכול להיות ש"אתה לא מרגיש בבית" בקשר, כי אתה לא בטוח בעתידו. לכן, אתה לא מרגיש שאתה יכול בשקט לרפד לך את הכרית, ולדעת שהשקע שתשאיר בה, יישאר לך גם להבא. חוסר הודאות שלך, ללא ספק משפיע גם עליה, בין אם אתה חושף אותו או מנסה להסתיר אותו. יכול להיות שגם ההפך נכון. וכפי שכתבתי לך במכתבי הקודם, אם זה חשוב לכם מספיק, כדאי שתתנו לזה צ'אנס בעזרת סיוע חיצוני מקצועי, שייקל עליכם לראות מהם הדברים הנדרשים לזוגיות טובה, ולנסות לקחת אתכם לשם, אם אתם מסוגלים לזה.