מתח זוגי: עצמאות וצעדים קטנים
דניטושי
הבעל לא צודק
⌄
אני נשואה 17 שנים והוריי גרים במרחק שעה וחצי מימני.היום בקיצור אני לא מקבלת את מה שבעלי אומר לי ולא שומעת לו ביכלל.עקב החיסרון שהרגשתי שמה שלא עשיתי 17 שנה היום אני מיתעוררת.כי בעבר לא היה לי את הביטחון לנסוע להוריי לבקר אותם בלי אישור של בעלי. וביכלל במיוחד שכל המישפחה שלי גרים במרחק הזה לא היתי מעזה לנסוע בלי אישור. פשוט למרות שהוריי ביכלל לא תומכים מבכינה כספית ואין להן שום עזרה כי אין להם. ולאומת זה שהצד של בעלי כן תמכו תמידכי להם היה וגם ריגשית המישפחה שלי לא תמכו למרות שהיום אני מרגישה שאני רוצה איתם קשר וכאשר אני נוסעת לשם לבד כרגע כיף לי.וטוב לי להיות עים האחיות שלי.בקיצור רציתי להגיד לך דוגמא לאימא שלי השבוע היה יום הולדת וחגגו להבמרחק שעה וחצי. אני החלטתי לקום ולינסוע ובקר את אחי שחולה שיש לו סרטן במוח למרות שלפני שמונה שנים היה לו ועכשיו חזר לולכן החלטתי על דעת עצמי לישון שם ולבוא למחרת כי בסך הכל נסעתי בשעה 12 בצהריים. והיום הולדת היתה בשעה 18 בערב. החלטתי לישון ולהישאר עוד יום שם. טוב אקצר בקיצור בעלי איך שהגעתי מה אומר לימה הם שבאו אלייך חזרו באותו יום כי להם יש מישפחה וחזרו.מה לך אין משפחה אין לך ילדים אין לך בעל.אפשר לחשוב אני חושבת שבעלי לא צודק ביכלל פעם בשנה שנוסעת מה דעתך.בקיצור מי שחזרתי הוא לא מדבר איתי פיתאום לא מצלצל אליי באמצע עבודה.שבדרך כלל כל 3 שעות מצלצל לפאפון כדי לדאוג לי שאני יתפקד ושלא ישכח לעשות דברים ששוחכת עקב המצב שלי והמתחים שאני נימצאת בו.האמת לי לא הפריע כשהיתי שם והיתה לי תחושה כאילו שלא טוב לי במרכז פה.כי פיתאום אין לי חברות ולא יכולה לעבוד.והרגשתי לא טוב עים ההרגשהתגובותהוסף תגובה להודעה זוהוסף תגובה חדשה|
ד"ר אורן חסון
לנסות להוריד את המתח
⌄
דניטושי יקרה,
תראי, עד עכשיו היתה לבעלך עלייך שליטה מלאה. יכול להיות שגם קודם היו פעמים שבהם הוא לא צדק, ואולי היו גם פעמים שבהם הוא כן צדק ואת לא הסכמת איתו. אבל עד עכשיו שמעת בקולו, אם הסכמת איתו ואם לא, ועכשיו כבר לא. עכשיו, פתאום את מתעוררת, והופכת להיות עצמאית, וזה כנראה מפחיד אותו.אבל חוץ מזה, את נשמעת עכשיו שאת במתח, ושיש דברים שמלחיצים אותך. לכן, זה שלקחת פתאום חופשה לרגע מהלחצים, עשה לך טוב. כדאי שתבדקי עם עצמך מדוע את לחוצה כל כך, ומה את צריכה לעשות כדי להקטין את הלחצים. אני לא בטוח שהלחצים הם רק מהבעל. גם זה שאת לא יכולה לעבוד, וזה שאין לך חברות, ואולי גם העבודה בבית, כל זה מלחיץ אותך. חפשי דרכים לקחת לעצמך שעה או שעתיים ביום שבהם תעשי מה שאת רוצה. אם תוכלי, יהיה לך קל יותר ביום יום, ותשכחי פחות את מה שאת צריכה לעשות כאשר את בבית. ואת בעלך, תרגילי באיטיות, עם דברים קטנים ובצעדים קטנים, לעצמאות שלך, אבל אולי לא במרד כללי. אם תהיי פחות מתוחה, יהיה לך קל יותר לעשות את זה. ואולי להפך, אם תעשי את זה, תהיי פחות מתוחה...
דניטושי
לנסות להוריד את המתח
⌄
שלום
לך האמת לבקשר הבעל לא צודק.אני פשוט כיום מטופלת גם בכדורים למצב הרוח וגם בשיחות.ופשוט כל השנים הסתרתי מהבעל את המצב של הוריי שהיה בבית מבכינה כלכלית.ולכן הוא תמיד היה מוכן לנסוע להוריי אבל יחד איתי והמשפחה שלי.אבל אני תמיד שנסעתי הרגשתי לו טוב עים האוירה שהיתה לנו בבית .בגלל אבי שהיה צועק וצבני היום כבר רק ידוא לי שהוא היה צריך טיפול והיה מבוגר מאוד.וגם כל השנים אבי עבד 40 שנה בצבא ובסך הכל היה בודד. והיו מצבים שלקחנו אוכל מהצבא. כי לא היה מה לאכול בילדות. ותמיד את זה היסתרתי מבעלי.לכן תמיד כשהינו מגיעים מהוריי העלי אומר לי למה כל פעם שאנכנו מגיעים צריך שיהיו צעקות פה וזה עשה לי הרגשה לא טובה.לכן היום אני לא אוהבת לנסוע עים בעלי. כי לאימא שלי אין את האפשרות שתידאג לארוחה.וכשאני נוסעת לבד אני מרגישה חופשיה ונעים לי וכיף לי למרות מה שיש לי שם.ואצל הורים שלו לא היה חסר כלום. לכן הסתרתי מבעלי.ועל זה כנראה שאני משלמת וגם מצב של דיכאון ולא יכולה להיות לבד ולהעסיק את עצמי.לכן עים אנשים כיף לי וככה אני לא חושבת על הרע.טוב תודה רבה למרות שאמרתי לא שנעזרתי בכם אבל הוא אמר לי שאני לא פירית את לא מספרת לו את כל האמת. אני לא מנעתי ממך לנסוע היום הוא אומר קצט הישתחררתי. פעם לא היסכים ביכלל כי שמעתי לו.היום אני לא כולכך מסכימה ולכן נוסעת. הוא אומר לי לפחות אוליי לאט לאט אני ישתחרר לא יודע אולי. עדיין הוא בהרגשה שפיתאום אני לא מיתחשבת בו. ואומר לי לא איכפת לך.וכועס מאוד ומיתפלא עליי שאני אפילו יכולה לא להשלים איתו. עים לא ידבר איתי.כי באמת גם ברגע שאין לי מין זה לא מפריע לי כלל עד שהוא זה שמתחיל איתי.טוב סליחה על ההיתפרקות במיכתב ותודה רבה לך
ד"ר אורן חסון
לנסות להוריד את המתח
⌄
דניטושי יקרה,
לא שאלת הפעם שאלה, אבל אני חושב שאת נוהגת נכון איתו, גם בשיתוף שלו עכשיו בדברים, וגם בעדינות שבה את משיבה לו, וגם בכך שאת עומדת על הצורך שלך לראות את ההורים שלך גם אם זה יהיה לבד. ככל שתצליחו יותר לדבר על זה, כך יהיה לכם טוב יותר.