משפחה, רגשות וקונפליקטים - פורום זוגיות

שלום רב,
אני נשואה 8 שנים +2 והריון חודש 8.הזוגיות שלי ושל בעלי מורכבת בהמון עליות וירידות אבל המשבר הנוכחי גורם לי לתהות מה אנחנו עושים ביחד?ילדי מאוד קשורים למשפחתי ואילו משפחתו של בעלי כלל לא מעניין אותם.יצא מצב שהילד שלי לא רצה להגיד שלום לאמא של בעלי והיא עשתה מזה סיפור וכנראה מילאה את הראש של בעלי שכל הזמן הילדים ואנחנו עם משפחתי .יש לציין שהיא כלל לא מזמינה או טורחת להגיע אלינו. כלל וכלל לא.מאז בעלי החליט להחרים את משפחתי (מציינת שזו משפחה שנורא עוזרת גם כלכלית וגם עם הילדים שלנו)הויכוח הדרדר לרמות שכבר לא ניתן לי לתאר במילים שאולי זה הסוף.הוא השאיר אותי לבד לאכול שישי בערב והלך לאמא שלו עם הילדים אפילו שאמרתי לו שאני אבלע את הצפרדע ואבוא הוא לא היה מוכן.ולאחר מעשה זה ארזתי לו תיק והכרחתי אותו ללכת.הרגשתי כ"כ מושפלת להישאר לבד יום שישי בערב בחודש שמיני.זה כ"כ משפיע על הילדים שלנו .אני מיואשת מהמצב הזה וחושבת שאולי כדי לפרק את החבילה אבל שאני חושבת על הילדים שלי אני מוכנה להשפיל את עצמי העיקר שיראו דמות אב.מה לעשות?

שי לי יקרה,
לא פשוט לעמוד בהצהרות שאנחנו מצהירים. את אומרת שלמען שלמות המשפחה (שלילדים תישאר דמות אב) את מוכנה להשפיל את עצמך, ומצד שני, דרשת ממנו ללכת, כי היה לך קשה עם ההשפלה. אפשר לראות את סערת הרגשות שלך, ואת הקושי להתמודד עם תחושת חוסר האונים והצדק. אני לא מאשים אותך, כי זה משהו שיכול לקרות כאשר הפגיעה קשה, וכאשר הרגשות סוערים.פאוזה לרגע: האמת היא שלא הבנתי איך הגענו מהחרמה של בעלך את משפחתך, לכך שאמא שלו מחרימה אותך. האם זה כך? האם היא דרשה שהוא יבוא עם הילדים אליה, בלעדייך? - או שזה בגלל שרבתם והוא רצה לפגוע בך ולהשאיר אותך לבד? (אולי כי אמרת משהו שלילי על אמו, למשל).חזרה לעניין: יש ביניכם הרבה מאד פגיעוּת. חלק מזה זו כנראה הפגיעות של אמא שלו, שבעלך מתקשה להכיל או להתמודד איתה. והוא אולי שואל את עצמו: בעימות הזה, ביני לבין אמא שלי, וביני לבין אשתי - עם איזה יותר קל לי להתמודד? ואולי הוא חושב שיותר קל להתמודד איתך מאשר איתה. למה? - לא יודע. אולי בגלל שאסף הרבה רגשי אשם ביחס אליה, אולי משום שהוא אומר לעצמו שהיא טיפלה בו כשהיה לו קשה, ושהיא תישאר איתו תמיד, ואולי את לא, ואולי בגלל שכעס, ובכעסו רצה לפגוע בך - כי אנשים נוטים לזה בזמן כעס, ואולי בגלל סיבות אחרות. כך או כך, הוא לא אומר לעצמו את מה שאת היית מצפה ורוצה שיגיד לעצמו, שאת היא הקשר החשוב יותר, ושלמען הקשר הזה הוא מוכן לוותר על מרכיבים בקשר שלו עם אמו, כמו למשל לשים לה ולתלונות שלה גבולות.אני לא נכנס כאן לשאלה של מי צודק ומי טועה. מאד סביר ששניכם עשיתם ועושים טעויות, אבל אני לא יודע מספיק כדי לומר זאת. אבל אני יודע את הדברים שאת אומרת, וזה שאת רוצה להתנהל בחוכמה, יותר מאשר על פי מידת הצדק. והחוכמה אומרת: נסה להבין מה עובר על הצד השני, ופעל כדי להשתמש בזה לטובתך, באופן המוצלח ביותר. וכאן, אפשר להבין שאמו נפגעה, בצדק או שלא בצדק, מכך שהילדים שלך מעדיפים את משפחת המוצא שלך על משפחת המוצא שלו. אפשר עוד להבין שבעלך מתקשה להתמודד עם הפגיעה הזו של אמו ועם הלחץ שהיא מפעילה עליו. המסקנה שלו היתה להחרים את משפחתך, בצדק או שלא בצדק (שכרגע, אמרנו, הצדק לא מעניין). את רוצה להתנהל בחוכמה, את רוצה להשאיר את מסגרת המשפחה כמסגרת משפחתית, ולהמעיט ככל האפשר לשים את הילדים במרכז הויכוח, כי הניזוקים העיקריים יהיו הם. האם תוכלי למען המטרה הזו לוותר על בעלך כשאת מבקרת את הורייך? נראה לי שזו הצפרדע הקלה ביותר לבליעה. לא רוצה, לא צריך.אלא שלא כתבת מה בדיוק קרה בויכוח ביניכם. יתכן שכך הוא התחיל, מכך שהוא לא רוצה להגיע להוריך, ושלך היה קשה לקבל את זה. אולי בגלל העלבון של הורייך, אולי בגלל העלבון שלך, ומשם הדברים הידרדרו. אני לא יודע, כי לא כתבת על זה.אני מציע שתחשבי היטב על הדברים, ואולי תבחרי את הצפרדעים המתאימות, כדי להימנע מצפרדעים אחרות.את בחודש השמיני של ההריון. חשוב שתנסי לחזור לשלום בית במהלך החודש הקרוב. אני לא יודע עד כמה את ניידת עדיין, ואני יודע שהזמן קצוב. לא אוכל להציע לך ללכת לטיפול זוגי מסודר כשהוא בהכרח ייפסק בעוד רגע, לפחות זמנית. הייתי מציע לך לכן התחלה של עבודה עם עצמך, ורק מאוחר יותר כעבודה זוגית - כדי להיות מסוגלת להכיל את מה שאת רוצה להכיל (כפי שכתבת: "אני מוכנה להשפיל את עצמי" - ואני לא בטוח שזה מה שנדרש, שלא לדבר על כך שאני לא בטוח שאת באמת מוכנה לזה - אבל עבודה עם עצמך כן נדרשת), וכדי לשנות משהו באוירה, עד ללידה. זה קריטי לך, לבעלך ולילדים. ראי בבקשה את האפשרות שלטיפול פרטני מהבית. יתכן שזה יתאים לך במצבך הנוכחי.