משפחה: מה לעשות כשאין ברירה?

אני נשואה זה עשור לאב בתי בת ה-4.הבעיה שלי היא עם משפחתו - בעיקר אחותו הגדולה (גדולה משנינו בשנה).בבקשה קראו עד הסוף, ותגיבו ברצינות.העניין התחיל בילדותם, במהלכה בעלי היה הנכד המועדף. ולאחר שחלק מדור הסבים והסבתות הלך לעולמו, המצב התהפך. היא פתחה חשבון איתו, עם חברותיו (שקדמו לי) ואיתי (אשתו).שנים שהיא "מחפשת" אותו, ו"מלכלכת" עליו על מנת להשפיע לרעה על יחסיו עם הוריו.בעלי בזמנו היה טיפוס שמגיב מיידית באותו מטבע, אבל כשלמד שזה מה שהיא מחפשת, ובמניפולציות ידה יוצאת על העלינה, הוא הבין שכדאי ועדיף לשמור מרחק. מה שיצר ריחוק מהוריו.כעת, אני הקורבן החדש שלה. שנים שהיא עושה לי את אותו הדבר. אולם, אני באתי ממשפחה מלוכדת, וניסיתי להתקרב, לא להתעמת ולגלות רגישות יתרה לזה שהיא רווקה (למרות שזה מבחירה, כי היא מחפשת מיליונר, יפה-תואר, בלי משפחה), בתקווה שהדברים ישתפרו. אבל לצערי - אין עם מי לדבר, ואין על מה לדבר.בעבר, ניסיתי לשמור על יחסים טובים גם עם האח הקטן (קטן מאתנו בעשור) וההורים, אבל גיליתי שמידע אישי עובר אליה, והיא משתמשת בו לעקוץ אותנו בפומבי ובתחכום "מתחת לחגורה", כך שלעולם לא יאשימו אותה. פעם אמרתי לאמא, שאם אחותו כל כך בסדר, אז אני מברכת אותה שתהיה לה גיסה כמוה. אציין, שהבעת הפנים של האמא, הסגירה שהיא יודעת שבתה לא בסדר. מה גם, שהוריו פעם סיפרו לי, שאחותו היתה בטיפול פסיכולוגי, אותו לא סיימה בהצלחה.לארוחות משפחתיות היא תמיד מביאה ליווי של חברות או ידידים, ומרבה להתרברב בחומרנות תחרותית, על מנת לתת לנו תחושה שאנחנו חיים באופן ממוצע ועלוב.שנים שהיא מרעילה גם את האח הקטן נגדנו, ויוצרת מחנות. הוא אף התעמת עם בעלי על הריחוק מההורים, כשלנגד עיניו תמונת מציאות מעותת, שהיא "האכילה ומאכילה" אותו. הוא מאוד דומה לאחותו באישיותו ובדעותיו, והקשר שלנו עימו הוא לא מעבר ל"שלום, מה נשמע".בארוחה המשפחתית האחרונה, הגעתי למרות שלא הרגשתי טוב, על מנת לכבד את האירוע ואתהזמנת ההורים. היא שוב עשתה את מה שהיא נוהגת לעשות, ולראשונה הגבתי לה בקצרה וברוגע. היא התפרצה עליי, בטענה שלא עשתה דבר כי היא לא התייחסה אליי מתוקף זה שאנו לא בקשר. אני אמרתי לבעלי שאני הולכת, ארגנתי את בתי והתיק, אמרתי יפה תודה ושלום ויצאתי. מי שראה את מה שהתרחש היה האבא, שלא נוהג מטבעו להגיב. והאמא שהיתה במרחק בבית עם האח הקטן, יצאה לשוחח עימי. בעלי היה בהלם, ולקח לו דקה או שתיים להצטרף. ששוחחתי עם האמא, הייתי נסערת, רעדתי מעצבים, והסברתי שנמאס לי משנים של התעללות רגשית שאף אחד "לא רואה", ושיותר אינני מעוניינת להשתתף בארוחות בהן היא מגיעה.עברו כחודשיים של נתק, במהלכם במפגש איש של בעלי הוא הזכיר להוריו מיהי ביתם, ושזו דרך ההתנהלות שלה שנים. הוא גם הזכיר את ניסיונותיי הנואשות ליצור מערכת יחסים תקינה עם האחות והמשפחה, אבל אין לי פרטנר. מיד לאחר מכן, אני יזמתי מפגש ספונטני עם האמא, ובמהלכו ציינתי שלא צריך לדבר על מה שקרה, אבל חשובה לי מערכת היחסים תקינה עם ההורים.אני שמחה שעשיתי את זה, אם כי הייתי רוצה למצוא זמן לדבר איתם על מה שקרה, למרות שאני יודעת שזה לא ישנה דבר.מאז הקשר הוא רק עם ההורים, בלי האחות והאח. הקשר קר, מרוחק, לא אמיתי...תחושתי היא שאנחנו הכבשה השחורה של המשפחה, היות והיא הצליחה להכתים ולהכפיש את שמנו הטוב.אוף, למה בעולם של הגדולים הרעים מנצחים, ולא הטובים כמו בעולם הילדים?!קשה לי עם האופן שבו הכל התגלגל לאורך השנים.אני תוהה אם, ואיפה טעיתי?ומה עליי לעשות עכשיו?

מוטרדת יקרה,
מכתבך ארוך מדי, ולא קראתי את כל הפרטים. עברתי רק ברפרוף. אפשר לסכם אותו בכך שלבעלך יש אחות מניפולטיבית, אולי גם מרירה, שהצליחה לסכסך בינו לבין הוריו ואחיו, ויודעת לעשות זאת בתחכום רב. לאחר שנים, העניין התפוצץ פעם אחת בגלוי, את היית נסערת, עזבת, ואיתך גם בעלך, ושמאז היחסים קרירים מינוס. והשאלה, מה עושים כאשר המכשפה הרעה ניצחה?אני קודם כל מציע לך לצאת מהמשחק הזה, אלא אם יש גם דברים וויכוחים בינך לבין בעלך, שלא סיפרת, ושגם ביניכם יש מתח על הרקע הזה. תני לבעלך לנהל וליצור את הקשרים מחדש עם הוריו ועם אחיו. שיראה את אחיו אחד על אחד, מדי פעם. שירגיש חופשי לדבר איתם, כי ממילא, כל עוד אינכם רואים את האחות, מה אכפת לכם אם הדברים עוברים אליה? ממילא לא תרגישו. ושייתן ליחסים האלה זמן להיבנות מחדש. את תצטרכי לבטוח בבעלך לחלוטין, ולתת לו להכשיר את הרקע גם בשבילך. בנו את הקשרים מחדש, ללא האחות. הזמינו את ההורים מדי פעם אליכם, ואת אל תדברי על זה. ממילא לא תצליחי לנצח. הרי הם הורים שלה, והם תמיד יעדיפו אותה אם הם יצטרכו לבחור. אז אל תיכנסי לעימות על הרקע הזה, ואל תכריחי אותם לבחור. פתחי יחסים שאינם קשורים אליה, ואינם דנים בה בכלל. ואל תגיעו, בשלב הזה, לארועים משפחתיים. ממילא הרי הפסדתם את המערכה הראשונה. בנו מחדש את קווי ההגנה ואת הביטחון האישי שלכם, ואת הגשרים אל ממלכת המשפחה שלו, וגלו הרבה סבלנות. כל שיפור יהיה יותר טוב מהמצב הנוכחי, נכון? אז עשו סיפוח זוחל. וקחי בחשבון שגם אם המכשפה תהיה המנצחת בסיכום הכולל, יש לכם עדיין מה להרויח בדרך למאזן ושיווי משקל טובים יותר.אני רק לא בטוח לגמרי שאת בוטחת בבעלך לחלוטין. וזה הקושי העיקרי שלי בבניית התרחיש העתידי הזה. או בסבלנות שלך. או בנכוחות שלך לקבל אותה כ"מנצחת", במקום להסתכל על השגים בשטח בכל נקודת זמן.