משבר ציפיות בנישואין

שלום רב,
אני בת 38. נשואה עם שני ילדים. בשנים האחרונות עשיתי הסבה מקצועית לתחום המשפטים, וכעת סיימתי את לימודיי ואני בחיפוש אחר התמחות.הלימודים היו מפרכים אבל לא ויתרתי לעצמי, ולמרות הקשיים השגתי ציונים טובים. כעת אני בחיפוש אינטנסיבי אחר מקום התמחות. למעשה מתקופת הבחינות- חודש יוני, אני לא עובדת. אנחנו איכשהו מסתדרים כלכלית עם עזרה של המשפחות ומינוס בבנק.אני מתראיינת למשרות בערך פעם פעמיים בשבוע בחודשיים האחרונים ללא הועיל כרגע...אני מיואשת ומותשת אבל יודעת שאני חייבת למצוא מקום על מנת שההשקעה שלי לא תהיה לשוא. בעלי אינו מפרגן לי ולוחץ עלי לעבוד כרגע בכל עבודה.מצד אחד אני בהחלט מודעת לקושי שלנו ושעיקר הפרנסה נופל עליו ומצד שני מאד קשה לי לותר על ההשקעה ולעבוד בעבודה של סטודנטים בני 20. כך או כך ברור לי שאם לא אמצא בתקופה הקרובה (בשבועיים הקרובים)התמחות אאלץ בכל זאת לעבוד בעבודה זמנית.מה שכואב לי בכל זאת הוא חוסר התמיכה של בעלי, שאינו מעודד ואף מוריד לי את הבטחון שאיניי שווה כלום כי אני לא מייצרת הכנסה כרגע. הוא באופיו טיפוס פסימי בניגוד אלי!אשמח לשמוע כיצד להתמודד מול בעלי בעניין זה, שכן מצד אחד אני מבינה את הלחץ שהוא נמצא בו ומצד שני אני כן הייתי רוצה לקבל עידוד תמיכה וקצת אופטימיות!.תודה רבה וסליחה על האורך!

שכחתי לציין כי אנחנו נשואים שמונה וחצי שנים ,וביחד עשר שנים.

נשואה+ יקרה,
אני חושב שבמילה אחת די סיכמת את המכתב שלך: הוא טיפוס פסימי. את כאופטימית מצפה ממנו ליותר, ויש משבר ציפיות. קשה לי לומר לך שאם כך, תאמי את הציפיות, ועשי את מה שאת צריכה לעשות מבלי לצפות ממנו לתמיכה, כי זה לא נכון. את בכל זאת רוצה תמיכה כלשהי, וזה קשה כאשר בן זוגך נותן לך סימנים שהוא לא סומך עליך. אולי גם קשה כאשר הוא נלחץ, כי הוא מרגיש שכל האחריות עליו, ורוצה להשתחרר מן התחושה הזו כמה שיותר מוקדם (כלומר, שתתחילי לעבוד עכשיו).לגבי הקונפליקט המעשי שבו אתם נמצאים, אולי נכון יהיה שתחליטו ביחד על אסטרטגיה: כלומר, שתסכימו על עוד זמן שבו תשקיעי את מרצך במציאת התמחות, אבל עם זמן סיום מוגדר מראש. כך, לזמן זה, תרגיעו את הלחץ, כי יש ביניכם הסכמה, ואם זה לא יילך, יכול להיות שמתישהו הצדק יהיה איתו: חס וחלילה לא בכך שאת לא שווה כלום (שזה יכול להיות מסר שמגיע מתוך הלחצים שלו, וחבל שהוא שם), אלא בכך שצריך יהיה לשנות אסטרטגיה כלכלית. זה לא אומר שלא תוכלי במקביל להמשיך ולחפש התמחות, אלא שתצטרכי לעשות זאת בפחות אינטנסיביות.נראה לי שבמקביל ללחץ שלך, שאת רוצה, ובצדק, שהוא יתחשב בו וייתן לך את הזמן להגשמת החלום, המקצועי והכלכלי, הוא צריך לראות שאת מבינה את הלחץ שלו, ולא רק מתנגדת לו. כך אולי תוכלו להגיע לפשרות ולהסכמות. אחרי הכל, אני בטוח שאת מבינה אותו, גם כשאת מבינה את המחיר שאת צריכה לשלם בהבנה הזו. כנראה שגם ההיפך נכון, ואתם רק צריכים לגשר בשיחה ובתקשורת שלכם על הפער הזה, אולי דרך חיפוש דרך לעשות שיחה לחוצה פחות. עם יותר הבנה לצרכיו, יכול להיות שתוכלי לעשות את זה, וגם לאפשר לו לחשוף את זה שהוא מבין אותך.