משבר בנישואין: ילד, לחץ וגירושים?

ד"ר אורן שלום רב!אנחנו בני 24, נשואים והורים לילד בן שנה וחצי. לפני שהתחתנו היינו חברים 7 שנים.אהבנו, השקענו אחד בשני והתחשבנו.גם אחרי החתונה הייינו מאושרים. מהתקופה לאחר שהילד נולד היה צורך להערך בבית קצת אחרת. יותר עבודה כדי להסתדר מבחינה כלכלית וחיים של צורך להתחשב גם בגורם נוסף. (יש לציין שהילד פשוט מקסים ולי לפחות מסב הרבה אושר) הילד הגיע "בטעות" במעבר בין גלולות אבל בתקופת הההריון קיבלנו את העובדה ושמחנו בה.בכולופן, מאז הלידה אנחנו רבים מלא. ריבים קטנים ופוגעים שהצטברו להם ולי לפחות גורמים בזמן האחרון לירידה במצב הרוח עד כדי דיכאון.הריבים הם בכוונה תחילה לפגוע בהורים. כשתמיד ידענו שיש הבדלי מנטליות בינהם. ההורים שלי מאוד דאגנים ואכפתיים וההורים של בעלי קרים ואינם יוצרים קשר.הריבים נובעים גם בשל דרישה ממני להיות סופר וומן ולעשות כל דבר בבית מטיפול בילד , נקיון הבית, אוכל בזמן המסוים בו נדרשתי וכו'לפני כמה חודשים "תפסתי" את בעלי עם סרט פונוגרפי בתיק, סרטים פונוגרפים על המחשב, ונכנס לאתרי הכרויות כנשוי המוכן לקשר מהצד. מה שאולי הוא תוצאה של יחסי מין בתדירות נמוכה עם מעט מאוד הנאה.ההרגשה שלי היא של חיים בדרישה ללא נתינה. בעלי רוצה אוכל, נקיון, יחסי מין הכוללים הנאה כמו פעם, מצב כלכלי טוב, ילד שישן מתי שהוא רוצה... אבל כבר לא מתחשב בי בהנאות שלי ביכולות שלי שהשתנו לספק את צרכי כולם.נוצר גם מצב של "קנאה" בינו לבין הילד. אני עדיין מניקה אותו (מקווה עד גיל שנתיים). ובעלי מרגיש כאילו הילד "מקבל" יותר ממנו. כאשר אכן יניקה בגיל הזה היא לא עיקרית לתזונה אלא גם חום ואהבה. אך הדבר אינו בר השוואה. בעלי התחיל (או יותר נכון ממשיך) להציק לילד. לקחת לו צעצועים בכוונה תחילה שיבכה. צובט אותו בלחיים בחוזקה. כאילו רוצה גם לעצבן אותי בדרך זו. שאני מגנה על הילד חסר האונים. שהתחיל גם להרביץ לו בחזרה בזמן האחרון ואני מנסה לסלק את ההתנהגות הלא רצויה הזו מכיוון שהתחיל להרביץ גם במשפחתון.דיברתי עם בעלי על הרצון להגיע לטיפול זוגי. בתחילה נענה לכך ולאחר מכן נמנע ואמר שאין למה.מה אני יכולה לעשות בנתיים. פרשתי את כל רגשותיי לפניו. מה שכדבריו הפך אותי רק למסכנה או רצון שלי להחשב כמסכנה.לפני כמה שבועות אמרתי לו שאשתדל לעשות כל שבוע בקשה אחת שלו לשיפור הקשר אך ארצה שגם הוא יתחשב בי. יצא שרק אני סיפקתי את בקשותיו אך לא קיבלתי את דרישתי שהייתה דרך אגב "בכל יום לקבל רק מילת הערכה אחת או מילת חיבה".רק מילה!מה אוכל לעשות? הכוחות שלי כבר נגמרים?

אני יקרה,
הילד הגיע, כנראה, כאשר עוד לא הייתם מוכנים נפשית. בהחלט יכול להיות גם שבן זוגך "מאשים" אותך בהרס חיי הנישואים שלו (קרי: הבאת הילד). אתם בלחץ, וכשזוג צעיר בלחץ, אופייניות מריבות על איזה הורים עוזרים ונותנים יותר. החשבונות הללו יכולים לבוא מכם, אבל הם גם יכולים להיות מוזנים על-ידי ההורים שלכם שרוצים יותר שליטה.הילד שלכם בן שנה וחצי. אני חושב שאת שבויה בעקרון של הנקה עד גיל שנתיים, גם אם זה על חשבון בן זוגך. את רואה שהוא במצוקה, אבל מתעקשת. מצד שני, מובן גם הצורך שלך בחיבה, אהבה והערכה, לפני שתרצי להיות איתו במצבים אינטימיים. אלא שכרגע אתם כבולים כל אחד בעמדתו, והולכים ומתחפרים עמוק יותר. יעוץ זוגי יעזור לכם מאד לשחרר לחץ ולהתחיל להסיע את העגלה שלכם בכיוון הנגדי, לפני שתמשיך ותידרדר. הרבה יותר קל לתת לה להידרדר, כי כל מה שצריך בשביל זה, הוא ללכת אחר הרגשות המיידייים שלכם, ולהגרר אחר כעס, התנגדות ונקמות קטנות. הרבה יותר קשה להחליט לפעול במנוגד לתחושות המיידיות שלכם, על מנת להתחיל ולקבל גמול חיובי זה מזה, הוא יותר אינטימיות, את יותר הערכה ואהבה, והילד, הורים מאושרים שרוצים לעשות לו טוב. זה לא יגיע מיד, כי התחושות שלכם אומרות בדיוק את ההפך, אבל לכן אתם צריכים כוח חיצוני שיעזור לכם. אם את צריכה להראות לו את ההתכתבות הזו בינינו כדי לשכנע אותו, הראי לו אותה.