משבר זוגי: הבנת בת הזוג

אורן שלוםזה קשה ודי עצוב. הייתי עם בת הזוג שלי יותר מעשר שנים.עם שלושה ילדים תמיד חשבתי שהזוגיות טובה ומספקת. יש אהבה יש משיכה וגם יש שגרה אופינית לקשר הארוך. הייתי שמח בחלקי. עד אשר משהו השתבש לפני שנה וחצי. היא הייתה במשבר גדול. ואני תמכתי בה והייתי שם ולא חשבתי שהמשבר קשור אליי כך היא גם אמרה מספר פעמים . וגם הוסיפה שהיא אוהבת אותי . עד שויום אחד לאחר מריבה קשה התברר לי שהמשבר שלה הוא אני שהיא לא מאושר רוצה להציל את החיים שלה ולא אוהבת אותי וגם לא הייתה מאוהבת אף פעם . ושהחלטתי לבדוק לעומק גליתי שהיא בעיצומו של רומן גדול התאהבות גדולה שנגמר לאחר שגיליתי כי הוא היה נשוי והלך לדרכו.השאלה היא האם אפשר לתקן משהו ?. היו כמה ימים שהיא רצתה לנסות לשקם אבל זה עבר לה ועכשיו אחנו כמעט לא מדברים רק רבים ונמצאים בהלכי גרושין .היא גם לא מוכנה לספר את כל האמת.נראה גם בשיחזור לאחור שהוא לא היה הראשון שלה.והאם כל השנים שחייתי בשלווה ובאושר היא פשוט רימתה אותי ואת התמימות הדפוקה שלי כי מעשים של אהבה כמעט ולא היו.היו הרבה מילים של אהבה... שאולי נאמרו מתוך רגשות אשם. כמו שאתה רואה האמת מאוד חשובה לי . ואני מרגיש אשם שהייתי טיפש ולא שמעתי לקול השני שלי שאמר שמשהו לא בסדר.

אבי יקר,
אני לא יודע אם זה אפשרי, אם היא לא משתפת פעולה. אם היא תסכים ללכת ליעוץ זוגי, זה יהיה תהליך לא קל רגשית לשניכם, וממושך - אבל אולי כדאי שתפנה אותה למכתב זה, ואולי הוא יעזור לה לבחון את דרכה מחדש - גם אם המכתב מכוון אליך ולא אליה.כנראה שאשתך היתה במצוקה כל הימים הללו, ולא היה בה כוח או יכולת לשתף אותך, בין אם כי לא רצתה לפגוע בך, ובין אם כי לא רצתה לפגוע בזוגיות כל עוד חשבה שהזוגיות אתך היא הדבר הנכון (גם אם לא היתה בטוחה כמה זמן זה יחזיק). לא תמיד זה באמת משהו שקשור אליך, וסביר להניח שכל הזמן הזה היא היתה במצוקה לא פשוטה. אין ספק שאצלך כל זה מצטייר כחוסר אמון גדול. לא רק בשל הרומן או הרומנים שאולי היו לה, אלא בעיקר כי ראית בעצמך חבר לדרך שלה, והיא לא ראתה בך את מה שחשבת שיש בך עבורה. אני לא חושב שזו רמאות צינית מצידה, אלא דרך לא קלה לשרוד - דרך שאינה גלויה ולא היתה גלויה כל עוד לא היא לא ידעה איך לפתור את הקושי שלה. ובהחלט יתכן שהחולשה שלה - הפחד להיות לבדה או החשש מלפגוע בילדים או בך מנע ממנה לשים את הקלפים על השולחן ולנסות לפתור זאת, בין אם ביחד ובין אם בנפרד. חבל מאד שזה כך, אבל זה מעיד על החולשות שלה אישית ולא על נשים בכלל. אני לא בטוח שהיא אהבה את עצמה ככזו - ואני אומר זאת מתוך הכרותי עם אנשים במצבים שונים. מבחוץ זה נראה לך ציני, ואני מבין את הפגיעה הקשה שלך ומאין זה מגיע, אבל אם יש בך הכוח להבין - מבפנים זה מרגיש רע.ואחת התוצאות הקשות של כל מה שהיה הוא חוסר הביטחון שלך בלדעת אם אתה יכול לקרוא את המציאות נכון. עובדה שהצליחו "לעבוד עליך", או לפחות שלא ראית את המצוקה שלה, את העובדה שהיא לא אוהבת אותך כפי שחשבת (היא הגדירה זאת כלא היתה "מאוהבת" בך, מה שלא אומר שלא היה אכפת לה ממך, ושלא נמשכה אליך - אבל אולי לא כפי שציפתה וכפי שחשבה שהיא אמורה להרגיש או רוצה להרגיש). צריך לשים את הכל בפרופורציות - גם אמירות ברגעי כעס, וגם את מה שאתה מרגיש - הרגשת כנראה את מה שכל אדם נורמלי היה מרגיש בתנאים כאלה. לא תמיד קל לדעת מה מתרחש בראשו של אדם אחר, גם אם הוא בן זוג (או הורה או ילד!) ואתה חי איתו יום יום. אל תתן לזה להרוס את האמון שלך בבני אדם, בעצמך או בנשים. ואנא קרא את המאמר שלי המיועדלמתגרש הטרי.

אורן שלום.אני יגיע אליך לטיפול אני חייב.תראה אני מעריך שאם אני יעשה צעד לכיוונה משמע בואי נלך ליעוץ זוגי היא תסכים.כי אולי הבעיה העקרית שלה היא שהיא לא יודעת להגיד לא. לא אמרה לי אף פעם לא. ואני מעריך גם לא אמרה את זה לגברים אחרים שרוצים וחושקים בה.זו התחושה שלי וזה גם מה שסיפרה לי שקרה לה בעברה. השאלה אם כדי להילחם. האם הכושי יכול לשנות את עורו .האם עוד כמה שנים לא הגיע לאותו מצב . היא חשובה לי כי יש בה גם הרבה צדדים טובים. ובעיקר חשובים לי הילדים כי אני הוא זה שטפלתי בהם במסירות כל השנים. היא התעסקה בעסק שלה שאותו בניתי וניהלתי מרחוק..

אבי יקר,
נראה לי שהתפיסה שהיא לא יכולה להגיד לא, ושזה מה שמניע אותה היא קצת פשטנית. זה יכול לקרות לאנשים אבל רק במידה, אלא אם יש הפרעה נפשית ממשית, ואני מניח שזה לא המצב אצלה. היא אולי נורמטיבית בצד המְרַצֶּה, אבל כנראה שלא מעבר לזה, ואפשר לעזור לה לשים יותר על השולחן את הרצונות והצרכים שלה, ולראות במקביל את הצרכים הזוגיים שלכם, כאשר הילדים הם חלק חשוב מאד מהתמונה.