משבר בזוגיות: הדרך לפרידה או משפחתיות?

אורן שלום,
אני ובעלי נשואים מזה 3 שנים, יש לנו 3 בנות קטנות האחת בת חצי שנה והשניה בת שלוש. לאורך כל הדרך אנחנו לא מסתדרים, אבל איכשהו מנסים לשרוד.. מאז שילדתי ( בעלי רצה שאפיל) אנחנו מנסים לשרוד אף יותר. השבוע לאחר שלא יצאנו ביחד מאז הולדתה של הבכורה, הזדמן לצאת לסרט, אני המתנתי כמו ילדת בת מצווה לערב הזה..החלטנו להשאיר את הבנות אצל הוריי( מעולם לא השארתי את הקטנה שם לישון בשל היסטוריית רפלוקס היא הייתה צמודה אליי) בעלי איחר, כך שהתחלנו את הערב בכעס אותו כעס שהתגלגל והתגבר כשאימי התקשרה 10 דק מתחילתו של הסרט בבקשה שנחזור כי אינה מצליחה להרגיעה את הקטנה, לקחתי את המפתחות כי בעלי רצה להישאר בסרט בהפגנתיות ואדישות, יצאתי לחנייה וחיפשתי את הרכב זמן רב, התקשרתי שיעזור לי במציאתו והוא החל לרדת עליי ולכנות אותי: יא אמה, מטומטמת, דפוקה, כלבה...ואני מנגד קראתי לו אידיוט שזה אולי לא חמור כמו כל שאר הירקות אבל אני מניחה שאף אחד מאיתנו לא שה תמים. יחד עם זאת, המילים שלא הירהרו ופגעו בי מאוד כי בסהכ המתנתי לערב המיוחל הזה..אני לא יוצאת לאף מקום מאז שהקטנה נולדה, אף אחד לא מצליח להרדים אותה( כנראה שגם לאף אחד אין כוח להשקיע בזה כי זה לא שלא ביקשתי...) בגלל הרפלוקס שלה התפטרתי מעבודתי בביהח ועתה אני ממתינה לדמי אבטלה, כלומר אני נשענת באופן טוטאלי על בעלי שמאז המקרה לא מוכן לשוחח עמי, להתייחס אליי... הילדה בת השלוש רואה הכל מהצד ומבינה, היא החלה להרביץ לנו ולקטנה ולעשות בדווקא, הוא לא עושה כלום בבית ונוהג בי כשפחה שלו( כמובן שהוא מרגיש שנעשה לו עוול כי הוא לא רצה את הקטנה וגם הוא המכלכל היחידי..) בכל אופן, אמרתי לו שאנחנו צריכים לשוחח והוא לא מוכן לדבר איתי, בינתיים אני אמורה לבלות עם הבנות בעצמי כל החג וללא סיוע מצידו ואני פשוט קורסת.. אני מרגישה שהגיעו מים עד נפש ואין לי מושג מה לעשות, אני לא יכולה לעזוב ולא יכולה להישאר כשאנחנו ככה, לפעמים אני חושבת שאני עדיין אוהבת אותו אבל אז אני חושבת שזה מכוח ההרגל או האינרציה הרי לא הייתי רוצה להאמין שאני אוהבת אדם שמדבר אליי כך ונוהג בי בזלזול..פעם אחת מרוב כעס רצה להשתיק אותי והניח את כפות ידיו בחוזקה על פי ופעם אחת לפני 3 חודשים רצה להשתיק אותי והדף את פניי עם כף היד שלו ( זה כאב כמו וויפ פלש ועד עכשיו יש לי כאבי צוואר) יש לציין שאביו נוהג בצורה לא מכובדת לחלוטין באמו והיא רצתה להתגרש ממנו הרבה פעמים ולבעלי הייתה ילדות נוראית בגללם. אני לא יודעת מה לעשות.. אני עדיין מניקה ומתעוררת בלילות והתינוקת צמודה אליי, אני בכלל לא מבינה מה עובר לו בראש עכשיו( בערב ההוא "שיצאנו" גם אמר שהוא "רוצה לסיים איתי את העניין הזה.." צריכה את עזרתך...

ענבל יקרה,
יש הרבה משקעים ביניכם, והרבה מאד כעסים. אני מבין את הכאב שלך ואת הפגיעות שאת נפגעת ואת חוסר הצדק שאת רואה בזה, כי את היא זו שכותבת לי. אני מניח שהוא מרגיש לחוץ בענייני התפקידים בבית, וכנראה גם בענייני עבודה וכלכלה, ואולי שאין לו שותף לאחריות, וש"את האשמה", כי את רצית את המצב הנוכחי, ולכן הוא מתקשה בנתינה. אולי הוא רואה עוד חולשות שלך שגורמות לו ללחצים יותר גדולים, או לרגשי אשם יותר גדולים שמהם הוא מנסה להתנער דרך הטלת האשמה בך.אני מציע שתקראי אתהמאמר שלי "שיפור הזוגיות: לא יותר עבודה, אלא שינוי רגשי". ואם הדרך הזו קשה לך כרגע, לכו לייעוץ זוגי. אם לא תעשו שינוי, הדרך שלכם לפרידה נראית סלולה מאד, ומישהו מכם חייב לקחת אחריות. על שניכם. ואם הוא לא עושה זאת, עשי זאת את. אם תצליחי, הרי זה אומר שבהמשך הדרך גם הוא ייקח אותה, ולכן שווה לך להתאמץ.