משבר זוגי ואלימות - מה לעשות?

לדר' חסון היקר
שלום,אני ובן הזוג שלי כמעט שנתיים ביחד ומתכננים להתחתן בקרוב. לפני 3 חודשים עברנו לגור ביחד ומאז אנחנו מתווכחים כל יום. אני אומרת לו שהוא לא עוזר לי בבית. הוא כן מוריד כביסה ומטייל עם הכלבה, אבל הוא זורק גרביים על הרצפה, אוכל חטיף ומשאיר את העטיפה על השולחן. הוא מאוד מבולגן ואני מאוד מסודרת. אני כל הזמן אוספת אחריו. אני מרגישה שמאז שעברנו דירה הזנחתי את עצמי ואת החברות שלי. כל מה שאני עושה זה לחזור הביתה ולטפל בכביסה, בניקיונות ועדיין בסידור המשלוח של ההובלה. כל פעם יש לו תירוצים אחרים, הוא היה חולה שבועיים עם וירוס שפעת, אחר כך היתה לו דלקת בכף הרגל בגלל פלטפוס. שנינו בני 34 והוא יותר דתי ממני ולומד בישיבה. אני עובדת. אז הוא חוזר בדרך כלל מאוחר ואומר שהוא עייף. הוא יתום ואין לו משפחה כי הוא עלה מארצות הברית. כשאני מנסה לדבר איתו על מה שמפריע לי, הוא אומר שאני מתלוננת כל הזמן ואני אף פעם לא שמחה. הוא טוען שאני צועקת עליו (שזה חלקית נכון) הוא משתמש בטענה הזאת יותר מידי. אני מרגישה שבגלל שהיו לו חיים לא פשוטים הוא לא יודע להביע חמלה ואכפתיות לאחר. אתמול בלילה טיילנו והיה נורא קר, ואני כל הזמן אומרת לו שאני רוצה לחזור הביתה וקר לי ואני צריכה שירותים והוא כל הזמן "מושך את הטיול", עד שמרב תסכול התפרצתי ואמרתי לו שהוא מרוכז בעצמו, והוא עשה מזה צחוק, אז אמרתי לו שאני נגעלת ממנו. הוא הלך לפני במסדרון הביתה ואז טרק לי את הדלת ולא נתן לי להיכנס כמה דקות. אני ירדתי למטה בוכה ולא עניתי לטלפון שלו. דיברתי עם חברה והתייעצתי מה לעשות. חשבתי ללכת להורים שלי, אבל לא רציתי לערב אותם. הוא כן ניסה אחרי כמה דקות להתקשר ולהחזיר אותי, אבל החוויה המשפילה הזאת להיות נעולה בחוץ בקור ולצלצל בדלת ושהוא אומר שלא מכניס אותי עד שאני מתנצלת זה הפריע לי מאוד, והיום לא הלכתי לעבודה. הוא ביקש סליחה וחושב שאפשר מיד להמשיך הלאה, ואני מנסה להסביר לו את חומרת המעשה ושאי אפשר להמשיך בסדר היום כאילו לא קרה כלום. מה לעשות?היו לי מאות פעמים מחשבות להיפרד, ואז הוא אומר לי שאני אחזור להורים שלי, למרות ששנינו רשומים בחוזה של הדירה ושנינו שילמנו עליה (הוא יותר). מצד שני אני לא רוצה להיפרד, אני רוצה לפתור את זה. עזרה בבקשה.

היום שנינו נשארנו בבית מהעומס הרגשי של אתמול. הוא הלך לעשות קניות בסופר וחשב שאם הוא קונה את כל החטיפים שאני אוהבת הוא מפצה אותי אז אני אשכח מזה כאילו כלום לא קרה. שהוא ראה שאני עצובה, הוא התעצבן ואמר שכבר סגרנו את זה, ואני כל זמן בוחרת להיות עם פנים חמוצות, אמרתי לו שינסה להיות נעול מאחורי הדלת כמה דקות ויראה אם אפשר לשכוח מזה כל כך מהר. כשהוא חזר מהסופר ולא הסכמתי לעזור לו, הוא אמר שנמאס לו ממני ושאני הרסתי לו את החיים, ושהוא לא יכול להתמודד עם זה שאני לא מרוצה ממנו, ושאו שאני אשנה את הגישה שלי או שניפרד. זה היה מלווה בכך שהוא תפס לי בידיים, ניער אותי ואיים להרביץ לי. אני התחלתי לבכות, ובעצת חברה התחלתי לארוז. אני לא רוצה להיפרד, מצד שני אני מפחדת מכך שאני רואה ניצנים של אלימות. הוא לא היה אלים איתי בעבר. זה הופיע בשבועיים האחרונים.