מריבות ופגיעות בנישואין

שלום
וברכה,אני בת 35 נשואה כשמונה שנים +3 ילדים.אני ובעלי אין בנינו תקשורת טובה. מצב יחסנו בשנה האחרונה : הוא ישנן הרבה בסלון, אין בנינו יחסי אישות אולי פעם בחודש. וגם את זה עושה בלחץ ואסביר מדוע בהמשך.יכול להיות בנינו שבועיים טוב ואז פיצוץ. בעלי מגיב בצורה כוחנית ולוחמנית. יכול להתחיל להשוות אותי לאנשים במשפחה שלי "את כמו ההיא...." " יערסית" "מחכה שהילדים יגדלו ואז תתגרשי ממני" " אסור לדבר אליך או להביע דעה כי אם לא את מאיימת בגירושים" וזה על קצה המזלג כשהוא מתחיל להתעצבן. בעצם מתחיל להלחם בי ולהעליב אותי. אני יכולה להיגרר או פשוט לומר לו שלא אתן לו את זה ושלא אתן לו להתנהג ככה בטח לא ליד הילדים.מה שלי קשה- לדוגמה שאומר שאם הוא מביע דעה אני "מאיימת בלהתגרש" מה שמציג אותי בצורה לא נכונה ושקרית. אני "מאיימת בלהתגרש אם אני חווה אלימות מילולית ועלבונות אז אני אומרת לא רוצה יותר את זה אני רוצה לתהגרש (מכיון שהאלימות המילולית באה פעם בחודש לפחות במשך השנה האחורנה)ואז כשהיינו כביכול משלימים הייינו מתפקדים נחמד מאד כמשפחה אך כזוג ממש לא! כי אחרי כל המילים קשה לי לרצות אותו, לאהוב אותו, לרצות לשכב איתו, להעריך אותו. פוגע חזק ואז מרגישה שחיה בניוטרל -כמשפחתיות סבבה כזוגיות...תקשורת על הפנים.קשה לי שהוא רואה אותי בשליליות כזו ואני גם מרגישה לא שווה בעיניו ,ומה איתו? כיף לו לחיות עם מישהי שהוא חושב עליה כך? !מעצבן אותי שהוא מפרש את הדברים בצורה מעווותת. הגיוני שיגיד דעה או מילה ואיים בלהתגרש? הוא רומס אותי אז ברור שארצה. הוא רואה את זה כדעה.שורה תחתונה ,אני תקועה והוא גורם לי כל הזמן להרגיש או יותר נכון אמירותיו הן כאלה: "את מחפשת לריב" "הנה הגיע שישי את מחפשת" " אם תרפי יהיה טוב" כאילו הכל אני והוא נכס! כמו אישה שנותנים לה סטירה ומשכנעים אותה שזה מאהבה.כשאנחנו רבים בשנה האחרונה פעם בחודש זה שבוע ללא יחס אני הופכת לעצבות קשה מאד. אי אפשר לחיות ככה. אני מאד רוצה להתקדם בחיים. אני אישה נאה בעלת תואר ראשון ועכשיו מתחילה שני. רוצה בית, אוטו חדש ואיתו מפחדת לעשות צעדים . מציינת שבמריבות מאיים עליי לא לגעת באוטו כי הוא הגיע איתו לקשר .מה שחצו בעיניי!עזרה

דנה יקרה,
למרות שכתבת לא מעט, אני קצת מתקשה הפעם להבין את הדינמיקה שביניכם. אני רק יכול להבין ממכתבך שהיא קשה, פוגעת, וכנראה שניכם פגיעים מאד ואולי גם נמצאים במאבקי שליטה. קצת התקשיתי להבין גם מי מאיים בגרושים, כי נדמה לי שהבנתי שאת היא זו שמאיימת, הוא זה שמתקומם נגד זה, ואת אומרת על זה שהוא מציג אותך באופן לא נכון ושקרי. האם משום שאת לא באמת עושה זאת, או משום שאת לא מתכוונת לזה באמת? לא הבנתי.אבל נדמה לי שהבנתי מתוך זה שהוא מאשים אותך, בגלל האיומים שלך בגרושים כאשר קשה לך, שאת לא רוצה את הנישואים האלה, וזה פוגע בך כי זה לא נכון. אבל אני מודה שלא הבנתי עד הסוף. כן הבנתי שהוא פוגע בך באופנים שונים ובאמירות בוטות, ושאת לא יכולה להתקרב אליו כי את פגועה. מה שקורה בערך פעם בחודש, ונמשך כשבוע.אני ממליץ לך לקרוא מאמר רלוונטי שלי על האיום בגרושים "נשק יום הדין: לאיים שתלכי אם הוא לא ישתנה".כך או כך, אתם זקוקים לעזרה מקצועית, כי התקשורת שלכם במצב של הידרדרות, שגם אם תימשך עוד שנה או חמש שנים, היא צוברת בתהליך הזה עוד טינה ועוד כעסים, ויהיה לכם קשה יותר ויותר, עד שלא תחזיקו מעמד - וכנראה עד שיהיה מאוחר מכדי לתקן. חשוב להסתייע, לעבוד על חוסר האמון ההדדי שלכם בכוונות הטובות וברצון לעשות טוב זה לזה, ולהפסיק את מאבקי הכוחות ואת הפגיעות ההדדיות (כן, גם איום בפרידה הוא פגיעה, גם אם לא מתכוונים לזה - לכן הפניתי אותך למאמר, וגם ריחוק פיזי הוא פגיעה גם אם הוא לא מתכוון להיות כזה). ואגב כך, אם הוא נפגע מאיום שלך בפגיעה, אז אולי הוא רואה משהו חיובי בקשר שלכם. במילים אחרות - יש על מה לעבוד, כפי שגם את יודעת. אל תזניחו את זה.

שלום
וברכה,אני זו ש"מאיימת"בגירושים יותר נכון כשיש תקופה נחמדה זה לא מעניין אך כשיש ריב מלחיץ ובעלי כוחני אליי ומתחיל להילחם בי מילולית והוא מרתיע מאד אז אני אומר "זהו אני לא רוצה יותר את זה, זה פשוט חוזר על עצמו אחת לחודש"בעלי רואה את הדברים אחרת שבכל פעם שהוא מביע דעה אני מאיימת בלהתגרש! שזה תלוש מהמציאות. כי בהתנהגות שלו אין הבעת דעה אלא יש מצוקה שלי ממנו ומהקשר הזה. וכשאני רואה שהדפוסים חוזרים על עצמם אני אומרת זהו.מרגישה שהוא מפחד להתגרש ודוחף אותי לעשות את העבודה הזו. כמו שאמר לי " את נשארת , את יכולה לעזוב, את תסבלי אם תשארי והילדים"כשהוא מאשים אותי שאני מאיימת זה לא מה שקשה לי. קשה לי הסילוף וחוסר הראייה. הוא קורא לי יערסית דוחה...." מה ארצה להישאר? ברור שאומר אני רוצה לברוח!להביע דעה על משהו זה אחרת לגמרי.

דנה יקרה,
תודה שדייקת אותי, והבהרת את הנקודה. בזה הבהרת את השאלות ואת אי הבהירות שהבעתי בשתי הפסקות הראשונות, ואני שמח שהתייחסת להן. קראתי את מה שכתבת, הבנתי, ואני מחזיר אותך לקריאת שתי הפסקות האחרונות במכתבי הקודם, שאליהן לא התייחסת, ובכלל זה המאמר שהפניתי אותך אליו. אלו נשארו רלוונטיות בעיני, וההתייחסות שלך אליהן היא חלק חשוב במציאת הפתרון.